מיקי זוהר - שימו לב אני עושה רעש

מיקי זוהר חובב ספורט. הוא היה יו"ר קבוצת הכדורסל של מכבי קריית גת, חבר הנהלת איגוד הכדורסל ויו"ר ועדת המשנה לספורט בכנסת. באמצע 2017 התנהל בכנסת דיון שממש נתפר למידותיו: חוק חדש ביקש לחייב את ערוצי הספורט למכור את שידוריהם לכל פלטפורמות השידור ולהימנע מחתימת הסכמי בלעדיות יקרים. בבסיס החוק עמדה ההבנה כי שידורי ספורט הם עוגן מרכזי, שבלעדיו חברות התוכן החדשות שקמו, כמו סלקום ופרטנר טי.וי, יתקשו לפרוץ לשוק. ההנחה היתה שמרגע שהצופים יוכלו לצפות במשחקים בכל פלטפורמה, המעבר בין המתחרות יהיה קל יותר, התחרות תגבר והמחירים ירדו. באופן קונקרטי, על השולחן היו אז שידורי ליגת העל בכדורגל, שצ'רלטון רכשה במחיר מופקע ושודרו אז רק ב־yes וב־HOT לצופים שיכלו להרשות לעצמם תוספת תשלום גבוהה.

מקס כמשל: לרמוס רגולטור וגם להרוויח אשראי בליכוד משבר כלכלי חמור? כניסת מקס לתחום הביטוח הפכה לזירת הטיפול הדחופה עבור ראש הממשלה. כשקבוצות לחץ קובעות את השיח, יו"ר הקואליציה מנסח חוק עוקף רגולטור ונתניהו שוב מזגזג נגד התחרות שהוא עצמו קידם, הרגולטורים כבר בסכנה עירית אבישר וצבי זרחיה לכתבה המלאה 

החוק היה כמעט בגדר קונצנזוס. הוא נולד ביוזמת ממשלת נתניהו, זכה לתמיכת ועדת הכלכלה בראשות איתן כבל וקיבל את ברכת הממונה על הגבלים עסקיים. כולם הבינו שתחרות בטלוויזיה הרב־ערוצית תוזיל מחירים ותיטיב עם הצרכנים. עם מי היא לא תיטיב? עם הטייקונים בתחום: HOT של פטריק דרהי, yes של שאול אלוביץ' וצ'רלטון של אלי עזור.

באופן מעורר השתאות, אנשי ההון האלה מצאו אוזן קשבת דווקא אצל איש הפריפריה מיקי זוהר. הח"כ הנמרץ לא שקט ולא נח עד שטרפד את החוק, רגע לפני קריאה שנייה ושלישית. ההתנגדות היתה מפתיעה גם משום שהחוק נולד תחת ממשלת הליכוד; גם משום שנועד להטיב עם אלה שמתקשים לשלם עשרות שקלים בחודש על שידורי כדורגל ושזוהר מתיימר לייצג אותם; וגם משום ששנה קודם הבטיח זוהר (בראיון לאופירה וברקוביץ') ש"אנחנו צריכים להיאבק על מחירי החבילות, לא יכול להיות שהמחירים ירקיעו שחקים, כי בסופו של דבר זה פוגע באוהבי הספורט במדינת ישראל".

אז איך קרה שזוהר טרפד לבסוף? מסתבר שהוא בעצם אידיאולוג נחוש של השוק החופשי, אדם סמית מודרני. "עמדתי בנוגע לשידורי הספורט נובעת מאידיאולוגיה ברורה הדוגלת בשוק חופשי", צוטט זוהר בכתבה בדה־מרקר. "כבר הוכח שכל התערבות בשוק החופשי מעלה את המחיר לצרכן".

ח"כ מיקי זוהר ובנימין נתניהו צילום: אוהד צויגנברג

בלון נפוח בידי נתניהו

מרחיב את הכוונת מיקי זוהר: "לשקול את עצמאות רשות שוק ההון" "משה ברקת או מי מהפקידים של רשות שוק ההון הם לא אלה שילכו הביתה, אלא אנחנו הנבחרים, ולכן מוזר בעיניי שהאחריות עלינו אבל הכוח והסמכות בידיהם" נעמי צורף לכתבה המלאה 

כעת מתברר שאידיאולוגיית השוק החופשי של זוהר היא אולי ברורה, אבל גם גמישה להפליא. מרגע שהממונה על שוק ההון משה ברקת אישר לחברת האשראי מקס להקים סוכנות ביטוח, זוהר לא מוצא מנוח. לא חלפו אלא שעות ספורות ואיש השוק החופשי, שסבור שכל התערבות של המחוקק תפגע בצרכן, כבר קידם את הצעת החוק שהכין מבעוד מועד. הצעה שכל מהותה התערבות בשוק וכל תכליתה קיבוע המצב הקיים: ביטול התחרות בביטוח ומניעת אפשרות להוריד מחירים - ממש כמו במקרה של שידורי הספורט.

וכמו בציטוט המפורסם, זוהר מתחיל הכי חזק שלו ואז מגביר. בשמם של אלף סוכני הביטוח שהתפקדו לליכוד (חייבים לספור פעם), כשהוא נישא על כנפי מעופו העצמי, יו"ר הקואליציה אינו מסתפק בחקיקה רגרסיבית. הוא קורא "לשקול את עצמאות רשות שוק ההון", ובאוויר כבר נישאת קריאת הקרב ההרסנית "שימו קץ לשלטון הפקידים". כי מה שווה רשות שוק ההון אם אנחנו לא שולטים בה, ולמה שלא נשרוף את המועדון אם הגפרורים בידנו.

ההתנהלות הזאת אמורה להפתיע, אבל היא לא. זוהר מתהדר בעקרונות, אבל הוא התגלמות משוכללת של ח"כים שהם הטרלה מהלכת. בעידן של תהודה תקשורתית, זוהר ודומיו ניזונים, נבנים ומתעצמים מתשומת הלב, אחת היא מבחינתם אם היא ביקורתית או נלהבת. לכן לא נופתע אם יתברר בקרוב שטובת סוכני הביטוח מעניינת את זוהר כמו שעניין אותו איסור פתיחת עסקים בשבת או חוק החסינות לראש הממשלה: קודם נקים קולות צעקה, אחר כך נעניק ראיונות לעומתיים, בהמשך נמשוך תשומת לב ולבסוף נתקפל במהירות, מיד כשנתניהו יקרוץ שדי. זוהר אולי לא יאהב את זה, אבל הוא בלון ניסוי שראש הממשלה מחזיק מרחף בשמיים דרך קבע, נפוח מאוויר חם ויכול לספק בכל רגע מידע על כיוון הרוח בציבור.

איור: צח כהן

המאבק בזוהר מתסכל, אך הכרחי

המאבק במיקי זוהרים של העולם מתסכל. ראוי לנהל דיון אמיתי בהשלכות כניסת חברות האשראי לביטוח. מותר לבקר את ברקת, גם אחרי שעשה את מלאכתו, שמע את הצדדים והתנה תנאים מגבילים. לגיטימי לתהות כמה כדאי שקרן ורבורג פינקוס, שמחזיקה במקס ונאמנה רק למשקיעיה, תיכנס לביטוח. בזמן הקצר שהיא פועלת פה הקרן לא היססה בעצמה ללחוץ על בנק ישראל כדי לצמצם תחרות ולהגביל את אפליקציות התשלום של הבנקים. אלא שזוהר אינו מבקש דיון. הוא מבקש להראות: למתפקדיו שהוא פועל למענם, לנתניהו שהוא נאמן, לישראל כץ שהוא לא פוחד ממנו, למתנגדיו שהוא גדול מהם.

אין פה אידיאולוגיה אלא ציניות, שמאפשרת לזוהר להעדיף את טובתה של קבוצת לחץ על פני טובת מצביעיו. אין פה עיקרון, אלא טקטיקה מנוולת שמעקרת את הדיון ומאפשרת לקדם את האלי עזורים של העולם על פני המצביעים התמימים מקריית גת. כשאין אידיאולוגיה אמיתית או עקרונות אותנטיים, קשה להילחם במיקי זוהרים של העולם. ממילא ביקורת רק משחקת לידיהם. ובכל זאת, אין ברירה.