המענק החדש לגמלאים הוא סיבה מאוד קטנה למסיבה

הודעת שר האוצר ישראל כץ הערב (ה')  שיאריך בחודש את תשלום מענק האבטלה הזעום ל-25 אלף מובטלים גמלאים היא סיבה למסיבה, אבל מסיבה קטנה ודי עצובה. טוב שהמובטלים בני ה-67 פלוס יקבלו את הקצבה הזעומה (3,600 שקל לאיש בממוצע), גם אם מקפידים להוציא להם מדי חודש את הנשמה עד להחלטה לשלם אותה.

קשה להשתחרר מההרגשה שכמו שהאוצר נוהג פעמים רבות, ההחלטה המקורית להשאיר את הגמלאים בחוץ היתה עז שהכניסו לתקציב כדי להוציא אותה. המטרה של כל העיזים האלו היא למנוע מאבקים נוספים. יש פה גם מהלך בשיטת "מצליח". האוצר מנסה לא לשלם. אם יצליח הוא חסך 90 מיליון שקל. אלא שמובטלים בני 67 פלוס הם מובטלים ככל האחרים וראוי היה שקבלו דמי אבטלה מלאים כמו כל האחרים.

שירות התעסוקה צילום: יריב כץ

סיבה נוספת לכך שמוקדם לחגוג היא שכץ לא האריך את תשלום דמי האבטלה לקבוצה לא פחות חשובה והרבה יותר גדולה - של 58 אלף מובטלים ותיקים מתקופת הטרום קורונה. מדובר באנשים שכמעט כולם פוטרו, אין להם לאן לחזור והם כבר חצי שנה לפחות מובטלים. המשמעות היא שאחרי חצי שעה של חיים מדמי אבטלה מצבם הכלכלי בכי רע. אין להם גם כמעט שום אפשרות למצוא עבודה, כלומר מדינת ישראל זורקת אותם ישירות לעוני. אסור להשלים עם הפסקת דמי האבטלה למובטלים הוותיקים.

אבל מעל לכל ספק יש סיבה לדאוג משום שהמסר הברור שהאוצר מעביר, לאחר שעשה כל כך הרבה מאמצים לא לשלם עבור יוני, הוא שמבחינתו זהו החודש האחרון שהוא מוכן להעניק הקלות קורונה בדמי האבטלה. מבחינתו, ביולי לא רק 25 אלף הגמלאים ו-58 אלף המובטלים הוותיקים יישארו בלי קצבה, אלא גם 235 אלף מובטלי קורונה צעירים, שהזכאות שלהם תסתיים.

האוצר מסתמך על כללי דמי האבטלה הקמצניים כל כך של ישראל. אלא שלעקרונות האלה לא צריך להיות שום קשר למשבר הקורונה. המדינה היא שיצרה את גל האבטלה הזה. היא אחראית לכך של-800 אלף המובטלים אין אפשרות למצוא עבודה חלופית. אסור לה להפקיר אותם.