"המערכת הלבנה מכשילה שחורים": האמנים מגיבים למחאה בארה"ב
רציחתו של האזרח האפרו-אמריקאי ג'ורג' פלויד הציתה מחאה בארה"ב ובעולם, ויש לה גם ביטוי אמנותי; בנקסי, לדוגמה, פרסם פוסט באיסנטגרם ובו עבודה שיצר - דגל אמריקאי מעל אדם שחור ללא פנים ולידו נר זיכרון - והוא זכה ליותר מ-2 מיליון לייקים; ויש גם כיתוב ענק על הכביש בבירה וושינגטון; ומה בישראל?
"המערכת גורמת לאנשים שחורים להיכשל. המערכת הלבנה" – זה המסר שבחר להעביר האמן בנקסי לצד עבודה חדשה שיצר לרגל המחאה המתלקחת בארה"ב ובעולם כולו. בנקסי, האמן האנונימי הכי מצליח ומפורסם נכון להיום, פרסם את העבודה החדשה לפני ארבעה ימים בחשבון האינסטגרם שלו. היא מציגה אימג' בו דגל ארה"ב נתלה מעל תמונה של אדם שחור ללא פנים, ולידו נר זיכרון דולק. "בהתחלה חשבתי שאני צריך לשתוק ולהקשיב למה שיש לשחורים להגיד בעניין הזה" ,הוא כותב בפוסט לצד העבודה, שזכה ללמעלה מ-2 מיליון לייקים, "אבל למה שאעשה את זה? זו לא הבעיה שלהם. זו הבעיה שלי".
- זמרי מחאה: המוזיקאים מצטרפים לגל נגד גזענות
- מייסד רדיט פרש מהדירקטוריון, קרא להחליפו באפרו-אמריקאי
- מה עובר על אמריקה, ואיך זה ייגמר
המחאה שהתפשטה בשבועות האחרונים תחת הכותרת "Black Lives Matter" החלה בארה"ב בעקבות הרצח של האזרח האפרו-אמריקאי ג'ורג' פלויד ע"י שוטר. אחת התגובות האמנותיות המהירות ביותר היו ציורי קיר שנשאו את דיוקנו של פלויד ברחבי העולם – מעיר מגוריו יוסטון ועד קניה שבאפריקה. אבל המחאה, שיצאה מהר מגבולות ארה"ב הגיעה בשבוע שעבר בין השאר לבריסטול, העיר הבריטית שבנקסי (כך אומרים) נולד וגדל בה. בהפגנות בבריסטול השתתפו ע"פ הערכות כ-10,000 בני אדם. "המערכת הכושלת הופכת את השחורים לאומללים", מוסיף בנקסי, "אבל זו לא העבודה שלהם לתקן את זה".
יש גם מחאה אמנותית מוזמנת
בנקסי אינו היחיד שיצר תגובה אמנותית בעקבות המחאה. אחד הפרויקטים השאפתניים שזכו להכי הרבה סיקור בשבוע האחרון הוא עבודה ענקית במרחב הציבורי, על כביש שמוביל לבית הלבן בוושינגטון, עליו נכתבה באותיות צהובות גדולות סיסמת המחאה - "Black Lives Matter". בניגוד לאמנות במרחב הציבורי שהיא יוזמה פרטית, לעתים מחתרתית, של אמנים פרטיים – הפעם מדובר בפעולה אמנותית מוזמנת: מושל הבירה וושינגטון הוא זה שהזמין שבעה אמנים מקומיים לייצר את העבודה, שהופקה ומומנה ע"י המחלקה לעבודות ציבוריות של העיר. הכיתוב הענק מוקם לאורך רחוב 16 בוושינגטון הבירה, בו התקיימו בימים שלפני כן הפגנות אותן הורה הנשיא טראמפ לפנות. כמו שאר העבודות שעוסקות בנושא, גם במקרה הזה מדובר בעבודה ביקורתית מאוד על התנהלותו של הנשיא, והעובדה כי היא ממוקמת בדרך המובילה למקום בו מתקבלות ההחלטות היא כמובן איננה מקרית. באופן טבעי הפכו צילומי העבודה, מזווית הרחוב עצמו וממעוף הציפור לוויראליים מאוד כבר ביום הראשון אחרי שנוצרה.
גם המגזינים האמריקאיים מפנים זרקור אל אמנים שיוצרים בעקבות המחאה. השבוע פורסם כי על כריכת הגיליון הבא של ה-TIME יופיע ציור של האמנית האמריקאית השחורה טיטוס קפאר Titus Kaphar)) ובה דימוי של אישה אפרו-אמריקאית מחזיקה את הילד (או הילדה) שלה. אי אפשר לדעת אם מדובר בילד או ילדה כי מתוך הציור, שנקרא "Say their names" ("קיראו בשמותיהם"), חתכה האמנית את דימוי הילד והשאירה במקומו חלל לבן, נטול פנים או אישיות. "אימהות שחורות מבינות את האש המשתוללת" כותבת קפאר בטקסט הנלווה לעבודה. "אימהות שחורות מבינות את הייאוש. אני לא יכולה לשנות שום דבר בעולם הזה. פעולת הציור לא מספקת לי תקווה, אבל אני מוצאת בה נחמה. אני רוצה שהסיפור הזה של האמא השחורה יסופר. בזמן הזה, אמריקה חייבת לשמוע את הקול שלה". אבל לא רק הציור – מסביב לדימוי יופיעו על שער הטיים הקרוב שמותיהם של 35 אנשים שחורים שקיפחו את חייהם במסגרת פעולות גזעניות בארה"ב.
גם ה-New York Magazine מפנה זרקור לאמנות כתגובה למחאה: לקראת הגיליון הקרוב שלהם פנה המגזין לשורה ארוכה של אמנים שחורים עכשוויים וביקש מהם ליצור עבודות משלהם בנושא. את אלה שכבר התקבלו אפשר לראות כרגע בחשבון האינסטגרם הרשמי של המגזין, ואפשר למצוא בו עבודות בטכניקות ומדיות שונות – מצילומים תיעודיים מצמררים מהפגנות ברחבי המדינה, דרך כרזות שנושאות מסרים אנטי-גזעניים וכלה בעבודות ציור מופשטות לחלוטין שאמורות להעביר את הרעיון, כמו למשל זו של האמן סטנלי וויטני (Stanley Whitney) תחת הכותרת “'George Floyd said it all - 'I can’t Breathe".
ומה אצלנו? אמנם במינונים נמוכים הרבה יותר, אבל גם בישראל (כמו תמיד) סוערות הרוחות האנטי-גזעניות בעקבות הריגתו של איאד אל חאלק בירושלים בשבוע שעבר. מעבר להפגנות פיזיות ווירטואליות עוד לא באמת נעשו פה מהלכים אמנותיים משמעותיים שמגיבים לפרשה, אבל גם זה, באופן טבעי – כנראה יגיע בקרוב.