המתרגם והבמאי אלי ביז'אווי: "תרבות היא נשק אפקטיבי"

מי שעוקב אחרי חשבון הפייסבוק של המתרגם והבמאי אלי ביז'אווי מכיר את דרכו היצירתית להביע את דעותיו בעיקר באמצעות שירים והגיגים מחורזים, כמו למשל "מכורה שלי, ארץ נוי, מדינה/ מה נרפּות ידיךְ בעת זו של 'כֶּתֶר'/ אֶת נושאי־דגלךְ בִּימי השנה/ בחירום לא רואה אַת ממטר". אבל ביז'אווי לא מסתפק בכך, הוא גם פועל.

כמו רבים גם הוא נקלע למצוקת העצמאים לאורך תקופת הקורונה אך לא ישב בשקט. הוא יצא להפגין, כתב את הטקסט למחאת הבגדים השחורים של מוסדות התרבות, וייצג את היוצרים בוועדת הכספים של הכנסת ובמפגש עם שר התרבות הנכנס חילי טרופר בשבוע שעבר. "פגשתי איש שבא לעבוד, שמקשיב בעניין ולומד את התפקיד. אחרי שנים שהתרבות היתה כלי ניגוח, שהמשרד הפך קרדום פוליטי והביא להעמקת שסעים ומחנאות, יושב בו היום איש חינוך שמגיע לתפקיד מבחירה, שמכיר בערכה וביכולתה של התרבות ליצור גשרים וחיבורים ועם שליחות להשיב לה את מעמדה".

לצד החשיבות הרבה של מתווים ופיצויים של מוסדות התרבות, ביז'אווי סבור כי המטרה והתקווה אליה יש לשאוף היא "להחזיר לתרבות את המעמד שלה במדינה ולכרוך את החינוך בתרבות. הרעות החולות בחברה הישראלית מסוכנות לא פחות מהאיומים החיצוניים, והתרבות היא נשק אפקטיבי בהקשר הזה".

ביז'אווי כותב ומתרגם כבר 20 שנה לכל התיאטראות בארץ. "אותלו", רומיאו ויוליה", "טרטיף", "מאמא מיה" ו"בילי אליוט"הם רק טיפה בים המחזות שתרגם ועיבד. הוא גם תרגם את המחזה הטעון "ציפורים כולם" של המחזאי הלבנוני־קנדי ווג'די מועווד שעלה בצרפת עם שחקנים יהודים, מוסלמים, נוצרים, ערבים, צרפתים, גרמנים וישראלים.

המתרגם והבמאי אלי ביז'אווי צילום: תומי הרפז

את תקופת הקורונה העביר בביתו בתל אביב עם זוגתו ושלושת ילדיהם, וכמו רבים גם מעליו ריחפה עננת אי הוודאות בנוגע למשכורת של החודש הבא אבל אז הגיע טלפון שבישר לו על זכייתו בפרס רוזנבלום לאמנויות הבמה מטעם עיריית תל אביב בסך 18 אלף שקל. "זה היה רגע יפה כמו שרואים בסרטים מטבע מנצנץ. אני מודה שהעניין הכלכלי היה הקלה, אבל מה שהכי ריגש זה ההכרה בכך בגיל שאני עדיין חי ובועט מסתכלים 20 שנה אחורה על העבודה שלי ואומרים שהצלחתי. מבחינתי זוג שנכנס לאותלו בתיאטרון ומתאהב בשייקספיר או ילדה ששרה מאמא מיה בעברית, גורמים לי להבין שמותר לגעת בתרבות מכל מיני כיוונים ורמות. אני רואה את עצמי כמתווך בין תרבויות, משתמש באוצרות השפה ומחבר בין אנשים לבין יצירות מתקופות ומקומות שונים".

אחד הסיפורים שמרגשים אותו במיוחד ומעידים לדבריו יותר מכל על כוחה של תרבות לאחד, הוא מפגש שהתקיים לפני כמה חודשים עם תלמידים מתיכון הימלפרב לבנים בירושלים על המחזה "טרטיף" של מולייר. "לנהל עם בני נוער דתיים שיח על מישהו שמנצל את הדת כדי לעשות תחבולה, זה ממש לדבר אקטואליה בלי לדבר אקטואליה ובלי לריב. הם פגשו מתרגם חילוני שמדבר אתם באותה שפה בגובה העיניים, והיו לנו חוויות ואסוציאציות משותפות. כל מיני מחיצות שהיו קיימות בינינו אם היינו נפגשים על קרקע ריקה נעלמו כשנפגשנו על המצע הזה. תרבות לא צריכה להוכיח את הכוח שלה, הכוח שלה הוא בקיומה”.

בעוד שבוע אמורים מוסדות התרבות לחזור לפעילות. ביז'אווי ימשיך לכתוב עם יעקב כהן מופע יחיד, רוקם שיתוף פעולה על מופע יחיד חדש ליהורם גאון והוא גם יחזור להפקת "דרייפוס" בהבימה, שהחלה לפני הקורונה.

הבימה חייבת לך ולאחרים כסף על עבודה בתקופת ההנהלה הקודמת.

"הנאמנים עושים עבודה חשובה בשיקום התיאטרון, אבל החזר של 20% מחוב של 72 אלף שקל, שמתפרש על פני עשר שנים, הוא עלבון. . זה אמנם נגרר מההנהלה הקודמת אבל המדינה מאפשרת את המצב ולא פועלת לסייע. למה שאנשים שעבדו ופירות עבודתם עוד מזינים את התיאטרון, יוותרו על 80% משכרם ויקבלו את השאר בצ'קים מדולדלים? גם מוסר תשלומים זה תרבות".