דו"ח: עובדים מבוגרים שפוטרו בעת משבר הקורונה לא יצליחו לחזור לשוק העבודה

השינויים הדרמטיים שגרמה מגיפת הקורונה בשוק התעסוקה הפכו אותו לתחרותי וקשה יותר עבור מחפשי עבודה ועבור אוכלוסיית העובדים המבוגרים לשוק כמעט בלתי אפשרי, כך עולה מדו"ח חדש של מכון ברוקדייל שחיבר ד"ר יצחק שנור. בינואר שיעור האבטלה בישראל היה 3.6% מתוך 4.1 בני 15 ומעלה שהשתתפו בשוק העבודה. לעומת זאת, בעקבות הצעדים שננקטו למניעת התפשטות מגיפת הקורונה וגם בגלל שהיה חודש מרובה חופשות, בחודש אפריל מספר הנעדרים זמנית מעבודתם בישראל היה 65% מכלל המועסקים. בין העובדים שפרנסתם נפגעה היו גם עובדים מבוגרים וכאלה שקרובים לגיל הפרישה או אחריו.

ממחקרים שנעשו בישראל ובעולם עולה שקבוצת העובדים המבוגרים-זקנים סובלת מקושי להשתלב בשוק העבודה יותר מעובדים צעירים. משך חיפוש העבודה יהיה ארוך יותר והסיכוי להשתלב נמוך יותר. זאת מכיוון שהם נתפסים חדשניים פחות מעובדים צעירים, יקרים יותר (בעקבות שנות וותק בעבודה), פחות משתלמים מבחינת השקעה בהון אנושי (עקב טווח העסקה צפוי קצר יותר) ובגלל תפיסות גילניות. תפיסות כאלו רואות עובדים מבוגרים כחולים או חלשים מכדי לעבוד, ועל כן פחות יעילים מעובדים צעירים. תפיסות מסוימות רואות בעובדים המבוגרים כתופסים את מקומם של עובדים צעירים בשוק העבודה – בעוד שהיקלטות עובדים בעבודה מושפעת בעיקר ממצב הצמיחה של המשק.

לפיכך, לפי הדו"ח, עולה חשש חמור שעובדים מבוגרים שעבודתם הופסקה בעת משבר הקורונה, לא יצליחו לחזור ולהשתלב בשוק העבודה. על אחת כמה וכמה עובדים מבוגרים שניסו למצוא עבודה ערב המשבר. "בעת התמודדות המשק עם המשבר התעסוקתי, ראוי לתת את הדעת גם על סוגיית העובדים המבוגרים והזקנים, לפעול לשילובם בכוח העבודה ובכך לתרום לגיוון תעסוקתי רב-גילי ולהנות מיתרונותיו הרבים", נכתב בדו"ח.

עובדים מבוגרים ניתן לחלק לשתי קבוצות מרכזיות - עובדים מבוגרים בני 45 או 50 ועד גיל 65 ועובדים בגיל הזיקנה - בני 65 או 67 ומעלה. גיל הזכאות לקצבת זיקנה בישראל הוא 67 ולנשים 62 וזהו הגיל שנחשב לגיל הפרישה מהעבודה. בישראל שיעור ההשתתפות של בני 65 ומעלה בעבודה היו במגמת ירידה עד לאמצע שנות ה-2000, ומאז נמצאים במגמת עלייה מתמשכת: 22% בשנת 2019 לעומת 8.5% בשנת 2000. שינוי זה נבע בעיקר כתוצאה משינוי גיל הפרישה שהוחל ב-2004. בסך הכל בשנת 2019 השתתפו כ-239 אלף בני 65 ומעלה בכוח העבודה.

עד כמה קשה יותר לעובדים מבוגרים להשתלב בשוק העבודה? "עובדים מבוגרים סובלים מחסמים שונים להשתלבות בשוק העבודה, אך קושי זה אינו מתבטא תמיד בשיעורי האבטלה. שיעורי האבטלה מתייחסים לאנשים 'שמחפשים עבודה בפועל' ואילו בקרב המבוגרים מתרחשת תופעה של התייאשות ממציאת עבודה והפסקת החיפושים הפעילים לאחר זמן רב של חיפושי עבודה עקרים ועל כן הם אינם נכללים בסטטיסטיקה של שיעורי אבטלה", אומר שנור.

לפי מחקר שנערך ב-2011 ושהתייחס גם מחקר שהתייחס גם להיקף המתייאשים בקבוצת הגיל 54-45 כמעט רבע (24%) מחפשים עבודה או התייאשו מלחפש עבודה, בקבוצת הגיל 59-55 מדובר ב-19%, ובקבוצת הגיל 64-60 רק 10%.

עוד באותו מחקר נמצא כי בהשוואה לגברים בני 49-45, הסיכוי של גברים בני 59-55 למצוא עבודה נמוך פי 1.8, הסיכוי של גברים בני 64-60 למצוא עבודה נמוך פי 2.9 והסיכוי של גברים בני 69-65 למצוא עבודה נמוך פי 8 (כאשר יתר המשתנים נותרו קבועים).

לפי שירות התעסוקה 56% בכלל האוכלוסייה מוצאים עבודה תוך שלושה חודשים לאחר מיצוי דמי האבטלה ואילו בקרב מובטלים מעל גיל 45% מחציתם מוצאים עבודה תוך שלושה חודשים. עם זאת, יש שיעור גבוהה יותר של מובטלים מעל גיל 45 שחיפשו עבודה במשך יותר משנה לאחר מיצוי דמי האבטלה (29.5%) לעומת מובטלים בכלל האוכלוסיה (21.2%).

עובד מבוגר, ארכיון. יתקשו להשתלב בשוק העבודה צילום: שאטרסטוק

אמנם הנתונים הם מ-2011 אך המגמה עליהם הם מצביעים נכונה גם היום. מחקר שנעשה בבנק ישראל מצא כי שיעורם של העובדים המובטלים המחפשים עבודה מעל חצי שנה עולה משמעותית עם הגיל: פחות מ-40% בקרב גברים בני 44-35, כ-55% בקרב גברים בני 59-55 וקרוב ל-60% בקרב גברים בני 64-60 .

"נתונים אלו מתייחסים לזמנים שיגרתיים ואילו כעת, בעידן הקורונה, צפוי כי נוכח מספרם הגדול של דורשי העבודה גיוון תעסוקתי גילי יהווה אתגר מורכב עוד יותר", הוא אומר. "אין ספק שההזדקנות מביאה עמה ירידה הדרגתית ביכולות התפקודיות של מערכות הגוף אולם ההשפעה של שינויים אלו על היכולת לעבוד ולתפקד בחברה היא צנועה, בוודאי בשנים הסמוכות לגיל הפרישה. ניתן להתגבר על ירידה תפקודית על ידי התאמות במקום העבודה כך שניתן יהיה לעבוד על אף הירידה התפקודית. מעבר לכך, ההזדקנות מביאה עמה גם שינויים אשר תורמים לתפוקה וליכולות בעבודה, בראש ובראשונה הניסיון והחכמה המצטברים".

עובדים שנמצאים מעל גיל הפרישה ונפלטים ממעגל העבודה ייפגעו פעמיים מכיוון שהם אינם זכאים לדמי אבטלה ובעצם יחוייבו לחיות רק על פנסיה וקצבאות. "מערכת הרווחה בישראל כוללת סוגים שונים של קצבאות מחליפות שכר. קצבת הזיקנה מהווה את הרובד הבסיסי בפנסיה, כתחליף לשכר עבודה, ומיועדת לשנים שלאחר פרישה מעבודה (גיל 62 לנשים וגיל 67 לגברים). מבחינה מערכת הרווחה אין מקום ל'כפל קצבאות' על כן אדם המקבל קצבת זיקנה (כתחליף לשכר עבודה) אינו יכול לקבל גם דמי אבטלה. קצבת הזיקנה בישראל מהווה כאמור את הרובד הבסיסי, האחיד והשיוויוני לכולם, ומעבר לה קיימים פנסיה תעסוקתית וחסכונות פרטיים. ל-46% מהזקנים (נשים בנות +62 וגברים בני +67) שאינם עובדים יש פנסיה תעסוקתית והיתר מתקיימים על קצבת זיקנה, השלמת הכנסה, חסכונות ומקורות אחרים", אומר שנור.

ההמלצה בדו"ח היא תכנון רב-גילי שייאפשר לפירמות להנות מהמגוון והיתרונות שמוצעים על ידי קבוצות גיל שונות. אף על פי שאנשים נוטים לחוש בנוח בחברת אנשים הדומים להם, הניסיון מראה כי קיימים יתרונות בעבודה רב-גילית. אנשים צעירים נהנים מהניסיון והידע של המבוגרים מהם, ויכולים להיעזר בהם בפתרון בעיות ובהתמודדות עם מצבים מאתגרים. עובדים מבוגרים נהנים מחברתם של אנשים צעירים ונהנים מהידע החדשני שהם מביאים איתם והיכולות הפיזיות שלהם. תכנון רב גילי של כוח האדם מאפשר העברת ידע מסודרת והדרגתית, הישענות על כוח אדם מגוון בעל חוזקות שונות ומאפשר גמישות רבה יותר בשעת משבר.