את הפרדיגמות הכלכליות של פעם גם הקורונה לא תשבור

עוד לא ניתן לאמוד את ההשפעה הכלכלית שהותירה הקורונה אך כבר ברור לכולם כי היא משמעותית, הן ברמה הבינלאומית והן הלאומית. לאורך המשבר אזרחים רבים מצאו את עצמם ללא מקור הכנסה, אלו שהקפידו לשלם מסים כחוק מצאו את עצמם נתקעים בקירות של בירוקרטיה, כך משבר האמון בין האזרחים לרשויות המדינה רק העמיק. כעת, כחלק מאסטרטגיית היציאה מהמשבר הכלכלי הגדול ביותר מאז קום המדינה, הדעה הרווחת מעריכה שמשרד האוצר יחליט על העלאת המסים למימון הגירעון הצפוי. והנה שוב נמצא את עצמנו בגלגל שלא נגמר רק על מנת לשים פלסטר, כמה שיותר מהר, ספק אם כמה שיותר יעיל.

העלאת מסים נדרשת כאשר מנגנון גביית המס הוא יעיל ולא ניתן למצות יותר את הקיים. אבל בישראל מנגנון גביית המס רחוק מיעילות וניתן לעשות עוד צעדים רבים בשביל לגבות מס מהקיים.

צילום: גטי

ההערכות הן שכ-20% מהתוצר בישראל מבוסס על "כלכלה שחורה" כבר לאורך שנים רבות. הדבר נובע מאי גביית מס ועד לתעשיות שלמות שנמצאות מתחת לרדאר של הרשויות.

העלאת מסים תגביר עוד יותר את חוסר האמון ורק תפחית את גביית המס הכוללת. מעבר לכך, המשק זקוק לתמריצים והיה רצוי שההכנסה הפנויה של האזרחים רק תגדל, דבר שיעודד צריכה פרטית שהיא המנוע החשוב להנעה מחדש של הכלכלה.

משבר הקורונה הציב מראה לבירוקרטיה, עד כמה מסולפת היא ומתישה. דוגמא ברורה לכך היה ניתן לראות כאשר כל משפחה קיבלה מענק של 500 שקל לכל ילד מתחת לגיל 18 ללא קשר למצב הסוציו אקונומי במשפחה אבל בהחלט קשור למהירות בה ניתן לעשות זאת. גם מתן האפשרות למעסיקים להוציא עובדים לחל"ת באופן גורף וללא פיקוח הביא לא מעט מעסיקים לנצל את המצב ולהפיל את עלויות השכר על המדינה. גם כאן חוסר היעילות של המערכות בולט מכיוון שיכלו לקבוע סטנדרטים ברורים של הוצאה לחל"ת על פי הפגיעה בפעילות בלבד, לעקוב ולאכוף.

אבל גם זה אינו מפתיע, חוסר יעילות, מידע שאינו זורם לאן שצריך, טכנולוגיה מיושנת (חלק מהמשרדים אפילו לא נטשו עדיין את הפקס) ובירוקרטיה בלתי נתפסת. אז עכשיו יש לנו עוד הזדמנות לפספס את ההזדמנות לבצע רפורמה משמעותית ברשויות המס בישראל, לחזק אותן ולאפשר גביית מס יעילה יותר.

אבל צריך לזכור שחלק מהכסף למימון הגירעון אינו תלוי רק ברשויות המס, הוא תלוי גם בפוליטיקאים שצריכים להתחיל לשנות את החשיבה המיושנת ולהסתכל קצת על התהליכים שקורים בעולם. אנו עדים לתופעות בחברה הישראלית אותן מסרב המחוקק להסדיר בחוק, אבל מהצד השני לא עושה דבר בשביל לעצור אותן. קחו למשל את שוק ההימורים הלא חוקיים בישראל שעמד על פי דו"ח הוועדה לבחינת שוק ההימורים הלא חוקיים בישראל בשנת 2016 על היקף של בין 10-15 מיליארד שקל בשנה. אז אם אף אחד לא חושב שהתופעה מספיק בעייתית בשביל לעצור אותה אולי כדאי למסד אותה ולגבות מסים בגובה של כמה מיליארדים בשנה מהתעשייה הזו ועל הדרך גם לפקח עליה?

ומה עם נושא הלגליזציה של סמים קלים? הרי בכל העולם כבר יש שינוי בעיקר בגלל שהבינו שהמלחמה בסמים הקלים אבודה. לגליזציה שלהפ בישראל יכולה להכניס למדינה על פי הערכות בין 2.5 ל-5 מיליארד שקל בשנה ממסים. אם המדינה הבינה שזו מלחמה אבודה מדוע שלא תאשר שימוש וסחר תחת מגבלות ותגדיל את גביית המס ואת הפיקוח?

הרבה מומחים טוענים שמשבר הקורונה ישנה את העולם. הכלכלה תיראה אחרת לגמרי, שוק העבודה ישתנה ואפילו הלמידה תהיה אחרת. אולי זה יקרה ואולי לא, ואולי רק באופן חלקי. כי הרי הטבע האנושי לא באמת משתנה כל כך מהר. על דבר אחד אנחנו כנראה יכולים לסמוך, באוצר כמו באוצר יישארו עם הפתרונות הקלים, הלא יעילים שאינם מתאימים עוד לתקופה בה אנו חיים. חוסר היעילות תישאר, הבירוקרטיה תמשיך לחגוג ואנחנו האזרחים נמשיך להתלונן. כי גם משבר כמו הקורונה לא ישבור את הפרדיגמות של פעם. הן חזקות יותר מכולנו, אז מה זה עבורן וירוס קטן.

פרופ' טל שביט מהמכללה למינהל הוא מומחה לכלכלה התנהגותית וכלכלת אושר