שירות התעסוקה: כך החמיר משבר הקורונה את מצב הבדואים בנגב
לפי שירות התעסוקה, אחוז תובעי הבטחת ההכנסה החדשים בקרב הבדואים בנגב גדול פי 3.5 מאשר בכלל האוכלוסייה. רבע מהמובטלים הערבים - עובדי אחזקה וניקיון ועובדים כלליים. 42% מהמובטלים הערבים הן מובטלות, למרות שהן מהוות רק 38% מהמועסקים
12% מהמובטלים הבדואים החדשים בנגב הם תובעי הבטחת הכנסה. נתון זה גבוה פי 3.5 משעור תובעי הבטחת ההכנסה בכלל האוכלוסייה ויותר מפי 2 משיעורם במגזר הערבי. כ-25% מהמובטלים הערבים מגיעים משתי קבוצות עובדים חלשות במיוחד - עובדים כלליים ועובדי אחזקה וניקיון. כך עולה מדו"ח שמפרסם היום (א') שירות התעסוקה על מגמות באבטלה באוכלוסייה הערבית
- הממשלה מדרדרת עוד 1,700 משפחות לחרפת רעב
- מיצ"ב 2019: הבדואים מקום אחרון, הדרוזים מצטיינים
- שיעור התעסוקה של נשים בדואיות זינק ב-182% ב-20 השנים האחרונות
מתוך 1.03 מיליון מובטלים חדשים שנרשמו בחודשים מרץ-אפריל 2020, כלומר מתחילת משבר הקורונה, כ-190 אלף הם ערבים. הדו"ח מציין שכ-18.5% מהנרשמים החדשים, הם ערבים כאשר שיעורו של הציבור הערבי באוכלוסייה הכללית בגילאים הרוונטיים הוא 19.5%. לכאורה זהו שעור מובטלים דומה ואף נמוך מעט משל האוכלוסייה היהודית. אבל כיוון ששיעור הערבים המועסקים בישראל, ובייחוד שיעור הנשים הערביות, נמוך משמעותית משעור היהודים, הרי שהנתונים האלה מעידים על אבטלה גדולה יותר בקרב הערבים.
במרץ עמד שיעור הערבים מבין הנרשמים באותו חודש על 17.3%, ואילו באפריל זינק ל-25%. ייתכן מאוד שהסיבה לכך היא הפער הדיגיטלי, כומר הקושי שחל חלק מהמובטלים הערבים להשתמש בשירותי ההרשמה המקוונים.
בולט במיוחד שיעור תובעי הבטחת ההכנסה הגבוה בקרב האוכלוסייה הערבית ובייחוד בקרב הבדואים בנגב. הדבר מעיד על העוני הכבד באוכלוסיות אלו ועל כך שרבים מתוכם מיצו את דמי האבטלה עוד לפני משבר הקורונה ונאלצים להסתפק בקצבת הבטחת ההכנסה שבניגוד מוחלט לשמה אינה מספיקה לקיום בסיסי.
שיעור תובעי הבטחת ההכנסה בתקופת הקורנה בקרב הבדואים בנגב עומד על 12% והוא גבוה ביותר מפי 3 משיעורם בכלל האוכלוסייה (3.5%) ויותר מפי שניים משיעורם בכלל המגזר הערבי (5%). גם בימים רגילים שיעור תובעי הבטחת ההכנסה בקרב הבדואים והערבים גבוה בהרבה מחלקם באוכלוסייה, אבל במשבר הקורונה מדובר במספרים גדולים בהרבה.
בעיית האבטלה חמורה במיוחד בקרב הצעירים הערבים, כנראה בשל הגיל הנמוך של כניסה לעבודה באוכלוסייה זו. 56% מהמובטלים הערבים החדשים הם בני עד גיל 34, לעומת 46% מהיהודים. בקרב הבדואים בנגב מהווים המובטלים הצעירים 67% מכלל המובטלים. 5% מהמובטלים הערבים הם בני פחות מ-20, לעומת 1.5% בקרב היהודים, נתון שנובע מכך שבקרב היהודים יש שירות חובה בצבא בגיל זה. יצוין שמובטלים בני פחות מ-20 אינם זכאים לדמי אבטלה, להוציא מקרים חריגים.
בעיה חמורה במיוחד קיימת בקרב הנשים הערביות. הן מהוות 42% מהמובטלים הערבים החדשים, למרות שהן מהוות לפי נתוני שירות התעסוקה רק 38% מהמועסקים הערבים.
המקצועות שמהם באים המובטלים הערבים שונים במידה רבה מאלה שמהם מגיעים המובטלים היהודים. 25% מהם הם עובדי אחזקה וניקיון ועובדים כלליים, כלומר העובדים בעלי המשכורות הנמוכות ביותר. אצל הערבים התחום שממנו מגיעים רוב המובטלים הם עובדים כלליים או חסרי ניסיון (13.5%), אחריו עובדי אחזקה וניקיון (11%), תחבורה ורכב (10.4%) והוראה וחינוך רק במקום הרביעי (8.5%). אצל היהודים במקום הראשון תחום ההוראה והחינוך עם 15.5% מהמובטלים החדשים, במידה רבה בגלל שהחינוך הפרטי החרדי הוציא רבים מעובדיו לחל"ת. במקום השני עם 10% עובדים כלליים ואחר כך עובדי מכירות (10%) ומסעדנות ומזון (6.5%).
מנכ"ל שירות התעסוקה, רמי גראור אמר ש"שיעורם של תובעי הבטחת ההכנסה גבוה יותר בקרב האוכלוסייה הערבית, עם נתונים מדאיגים במיוחד בציבור הבדואי. אחרי שנים שבהן הצליח שירות התעסוקה להפחית דרמטית את שיעור תובעי הבטחת ההכנסה בישראל בעזרת תוכנית מעגלי תעסוקה, ההישגים האלה עלולים להיפגע, ולהשתקם מכך תהיה משימה מורכבת. יש להקדיש לכך תשומת לב מיוחדת בקביעת המדיניות התעסוקתית".