כל כך הרבה משרדי ממשלה - זה השר שחסר

לממשלה החדשה שקמה השבוע הושבעו שרים בנושאים חשובים יותר וחשובים פחות, וביניהם: שר לענייני מים, שר לענייני ירושלים, שר לענייני שת"פ איזורי (האם הנושא לא אמור להיות בטיפול משרד החוץ?), שר מודיעין, שרה לעניינים אסטרטגיים, שרה לחיזוק וקידום קהילתי, שרה לשוויון חברתי, שר להשכלה גבוהה (האם הנושא לא אמור להיות בטיפול משרד החינוך?), שרת התיישבות, שר במשרד הביטחון (בנוסף לשר הביטחון) ושר במשרד ראש הממשלה (???).

מעבר לביקורת המוצדקת על המספר המופרז של השרים, אם אפילו נצא מתוך הנחת עבודה שהמספר המוגזם של שרים הינה כורח של מציאות פוליטית מגוּנה, אני סבור כי ניתן היה לנצל את המצב על מנת שאחד השרים הרבים שמונו, יופקד על נושא הבטיחות בעבודה.

פועלי בניין צילום: צביקה טישלר

מדי שנה מתרחשות בישראל כ- 50,000 תאונות עבודה (שאינן קשורות לתאונות דרכים בדרך לעבודה וממנה) שגורמות פציעות רבות (ובכללן קטיעות איברים שגורמות נכות).

לגבי מספר העובדים שנהרגים בתאונות עבודה בישראל יש מחלוקת בין גורמים שונים, אך אין מחלוקת על כך שמדובר בעשרות רבות של הרוגים כל שנה.

הקף תשלומי גימלאות לנפגעי עבודה שהביטוח הלאומי שילם בשנת 2017 בלבד התקרב לחמישה מיליארד שקל.

היקף התגמולים שמשלמות חברות הביטוח בעקבות תאונות עבודה, והיקף הנזקים הכספיים הנוספים שתאונות אלו גורמות לחברות וארגונים, אינם ידועים.

אחת הסיבות למצב החמור של תאונות העבודה בישראל הוא מערכת אַסְדָּרָה (רֶגוּלָצְיָה) מיושנת. החוקים, התקנות, הצווים, התקנים וכדומה בתחום הבטיחות, אינם ברמה המקובלת במדינות המפותחות החברות בארגון ה- OECD.

קיים גם חוסר תאום בין משרדי הממשלה. כך לדוגמה, בהיבטים שונים של נושא החומרים המסוכנים מטפלים משרד העבודה, משרד התחבורה, המשרד להגנת הסביבה, משרד הפנים, המשרד לביטחון הפנים, משרד הביטחון, משרד הבריאות, משרד האנרגיה, משרד ראש הממשלה ושפע של גופי סמך הקשורים למשרדים אלו.

בגלל סיבה זו, כיום מבוצעת פעילות ביקורת ואכיפה משמעותית מועטה ביותר לגבי הובלת חומרים מסוכנים כי הרֶגוּלָטור בתחום הינו משרד התחבורה, הגורמים האחראיים על החומרים המסוכנים עצמם הינם משרדים ממשלתיים שונים, מי שאמור לבצע את הביקורות בכבישים היא המשטרה, אך למשטרה אין את היכולת לבצע ביקורות בדרכים לגבי משאיות המובילות חומרים מסוכנים כי המיכשור לבדיקת חומרים מסוכנים והידע המקצועי לגבי חומרים מסוכנים נמצאים בידי המשרד להגנת הסביבה ובידי הרשות הארצית לכבאות והצלה...

גופי האכיפה נכשלו בביצוע אכיפה אפקטיבית בנושא הבטיחות בעבודה, ולצורך כך די להזכיר את אוזלת היד שמגלים מינהל הבטיחות והגיהות התעסוקתית במשרד העבודה, ומשטרת ישראל (שרק לאחרונה הקימה את מפלג "פלס" שנועד לחקור חלק מתאונות העבודה). מחדל זה גורם להעדר הרתעה וחוסר משילות.

אני סבור כי משרד הבטיחות בעבודה המוּצע יוכל להיות פרוֹיֶקְטוֹר לאומי, ויוכל לכלול את מינהל הבטיחות והגיהות בעבודה (שכיום הינו חלק במשרד העבודה), לקדם פעילות הסברה והדרכה בעזרת המוסד לבטיחות וגיהות, לנצל באופן יעיל את תקציבי "קרן מנוף" שהינה קרן של הביטוח הלאומי למניעת תאונות עבודה, לתאם פעילויות עם לשכת ממוני הבטיחות בישראל (שחבריה הינם ממונים על הבטיחות במפעלים, באתרי בנייה ובמקומות עבודה אחרים), וחשוב מכל ליזום פעולות אַסְדָּרָה תוך תאום בין כל משרדי הממשלה, מתוך נקודת ראות כלל מערכתית.

אם כבר הקימו כל כך הרבה משרדי ממשלה (שחלקם מיותרים לחלוטין) ונגזר על אוצר המדינה לממן משרדי ממשלה אלו, טוב יהיה אם אחד מהשרים שמונו, יבצע עבודה מועילה, ויקדם את הנושא החשוב של בטיחות בעבודה.

פעילות המשרד לענייני בטיחות בעבודה תוכל למנוע הרוגים ופצועים רבים ומיותרים. מעבר לכך, החיסכון בתשלומי גימלאות נפגעי עבודה, יוכל להפוך את ההשקעה במשרד לענייני בטיחות בעבודה להשקעה כלכלית משתלמת הן לביטוח הלאומי והן למשרד האוצר.

הקמת המשרד לענייני בטיחות בעבודה, בראשות שר בממשלת ישראל, גם תשדר לציבור את המסר כי הממשלה באמת רואה חשיבות במניעת תאונות עבודה.

ואולם, האם מי מהפוליטיקאים הרבים שמונו לתפקיד שרים זוטרים, והתכבדו להיות חברים בממשלה החדשה, יבקש לעצמו את תפקיד שר הבטיחות בעבודה, שהינו תפקיד תובעני, ושאת ההצלחות בו (בדמות מניעת תאונות וחיסכון כלכלי) קשה להציג? אני בספק.

יותר קל ונוח להיות שר בלתי מקצועי לעניינים ערטילאיים, מאשר לעבוד קשה ולהיחשף לסיכונים, כפי שעושים הממונים על הבטיחות בעבודה, במפעלים וארגונים ברחבי הארץ, וכפי שעושים אנשי החילוץ, ההצלה והרפואה הדחופה, אשר נאלצים להתמודד עם התוצאות של תאונות העבודה.

דני קרוננברג הוא מהנדס יועץ בתחום החומרים המסוכנים, חבר האיגוד הישראלי להנדסת בטיחות, מחבר ומתרגם ספרים ובהם "מדריך תגובות חירום בתקריות חומרים מסוכנים"