קשרים לפני כישורים: השטח הפרוץ במינוי מנכ"לים למשרדים

בימים אלה מתקיים מירוץ סביב השעון לאיוש 35 כסאות נחשקים: מדובר בכסאות המנכ"לים במשרדי הממשלה שיתחלפו ברובם, מכיוון שתפקיד המנכ"ל במשרד ממשלתי נחשב משרת אמון. על כן הוא ממונה לרוב על ידי השר הנכנס, ולמעט מקרים יוצאי דופן עוזב יחד עמו. שמות שהועלו לאוויר כמועמדים להתמנות לתפקיד הנכסף, דוגמת לירן אבישר בן חורין המועמדת למנכ"לית משרד התקשורת כמו גם אשר ביטון המועמד לעמוד בראש משרדו החדש של השר דודי אמסלם – הציפו מחדש את השאלה מהם הקריטריונים למינוי מנכ"ל למשרד מסוים והאם הם מבטיחים, לצד שאלת האמון, שאין להקל בה ראש, מינויים מקצועיים מן המעלה הראשונה לטובת משלם המסים.  

נציב שירות המדינה דניאל הרשקוביץ צילום: אלכס קולומויסקי

במצב כיום רשאי כל שר להביא כל מועמד בפניה של ועדת המינויים שליד נציבות שירות המדינה, שהינה הגוף המוסמך לחוות דעה על מועמדים למשרת מנכ"ל במשרד ממשלתי. בראש הוועדה עומד נציב שירות המדינה ולצידו שני חברים נוספים – אנשי ציבור בעלי ידע או ניסיון בתחומי המינהל הציבורי, ללא זיקה אישית, עסקית או פוליטית לחבר מחברי ממשלה. בניגוד למתרחש בחברות הממשלתיות, אין מניעה למנות מועמד בעל זיקה פוליטית שכן משרת מנכ"ל מוגדרת משרת אמון.

"בעל ניסיון מיוחד"

רק באפריל 2008 החליטה הממשלה, לראשונה, לקבוע כישורי סף למנ"כלים, החלטה שחוללה מלחמת חורמה בקרב שרי אותה ממשלה. תנאי הסף כללו תואר אקדמי וניסיון של ארבע שנים לפחות בתפקיד ניהולי בשירות הציבורי או בתאגיד בעל היקף עסקים משמעותי או בתפקיד רלוונטי. אלא שהקריטריונים הקשו על שרי הממשלה למנות מנכ"לים שלא תמיד עמדו בהם, ולכן מיד הוקמה ועדה לבחינת הקריטריונים שאך נקבעו. הוועדה קבעה כי יהיו קריטריונים אך גמישים עוד יותר: שני תנאים מצטברים יספיקו למינוי מנכ"ל של משרד ממשלתי: תואר אקדמי וניסיון ניהולי או ניסיון בתפקיד בכיר במשרד שבו אמור המנכ"ל להתמנות, ולא ארבע שנות ניהול בכיר לפי ההחלטה מ־2008.

המועמדת למנכ"לית משרד התקשורת לירן אבישר צילום: פרויקט מסע

בסייפא של הדברים נקבעו חריגים: לוועדת המינויים יהיה שיקול דעת אם יובא בפניה מועמד בעל ניסיון "מיוחד" ששר מבקש מאוד למנותו. "הייתה מלחמה גדולה ואחרי כמה שנים הפסיקו להתייחס לתנאים", משחזר שמואל הולנדר שהיה אז נציב שירות המדינה. "לכן, בסוגיה הרגישה הזו יש לקונה". בהקשר הזה המשרדים המומצאים של ראש הממשלה נתניהו וראש הממשלה החלופי בני גנץ מציבים אתגר חדש: האם על השר אלקין למנות מנכ"ל שהוא מומחה להשכלה גבוהה או למים? האם על השר דודי אמסלם למנות מנהל שהוא מומחה לסייבר או לשירות המדינה?

מועדון החברים בפעולה

חלק מהשמות שהועלו כמועמדים לתפקיד מנכ"לים לאחר השבעת הממשלה העלו מחדש את החשש כי הם זוכים במשרה הנחשקת בשל השתייכותם ל"מועדון החברים" – מלייה המבוסס על הכרויות קודמות וקשרים. כישוריהם של מועמדים כאלה יכולים להיות ראויים, אך לא בהכרך לתפקיד מנכ"ל במשרד ממשלתי. האם בעלי המניות של חברה ציבורית גדולה היו ממנים מנכ"ל כי הוא "מסתדר" עם היו"ר וכי יש להם עבר משותף למרות שכישוריו גבוליים? התשובה היא כנראה שלא. במגזר הציבורי זה מתאפשר הודות למילות הקסם "משרת אמון".

שר האוצר ישראל כץ, למשל, הוכיח אתמול כי אין סתירה: הוא מינה את מנכ"לית משרד התחבורה היוצאת, קרן טרנר למנכ"לית האוצר: אשת מקצוע מהדרגה הגבוהה ביותר שכיהנה בעבר כבכירה באגף התקציבים. האיזון, כמו תמיד, באמצע. וכאן נדרש השינוי: ראשית, קביעת קירטריונים ברורים למנכ"ל בכל משרד ממשלתי על ידי ועדה מקצועית וניטרלית. אחר כך יצירת מנגנון מחייב שמוודא שאין תעדוף להכרות על פני מקצועיות. משבר הקורונה לימד אותנו לקח חשוב בנוגע לחשיבות תפקיד המנכ"לים: במשבר הבריאותי-כלכלי החמור שידעה ישראל ניכר כי כל השרים העדיפו לשתוק והבמה פונתה במלואה לפקידות המקצועית בבריאות ובאוצר. אסור לזלזל במינוי מנכ"לים, שכן אסון או משבר עלולים להציבם בקדמת הבמה ואיש לא רוצה שאדם לא ראוי ינהל את המדינה בעת כזו.