"כמו שזה נראה עכשיו, את הטיול אחרי צבא אני אעשה בגיל 30"

אייל דסה, בן 22 מקדימה

השתחרר בספטמבר האחרון אחרי שירות כלוחם בסטי"לים

אייל דסה צילום: אופיר דסה

"אני וכמה חברים תכננו לטוס השנה לארה"ב ומשם להמשיך לדרום אמריקה או למזרח. אבל בעקבות הקורונה כל התוכניות השתנו. אני בספק אם נראה בשנה הקרובה את הטיסות חוזרות. כדי לא לבזבז זמן התחלתי ללמוד לפסיכומטרי ובזמן האחרון אני לומד כל יום. הבחינה אמורה להתקיים ביולי ולפי מה שהבנתי היא תתקיים כרגיל, אומרים שיחלקו את הנבחנים לקבוצות קטנות.

"לפני הקורונה עבדתי במשרה חלקית בהדרכת ילדים ובגלל שאסורה התקהלות אז אין עכשיו הדרכות וכבר חודשיים אני לא עובד. זה דווקא יצא טוב כי אני יכול להקדיש את כל הזמן ללימודים. אם אקבל ציון מספק בפסיכומטרי אמשיך ללימודים בשנה הבאה. עוד לא החלטתי מה אני רוצה וללמוד ואני בונה על הפסיכומטרי שייסדר לי את הכיוון. אני מקווה שאולי תהיה אפשרות לטוס לטיול תוך כדי התואר, אם יסתדר. אבל כמו שזה נראה עכשיו את הטיול אחרי צבא אני אעשה בגיל 30".  

עדי פיזנטי, בן 22 מקדימה

השתחרר ביולי האחרון אחרי שירות כלוחם בלוט"ר

צילום: אורי פורת

השתחרר לפני 4 שנים משירות כטכנאי האמרים בצנחנים

"היום אני סטודנט לתקשורת ובנוסף ללימודים אני עובד כמנהל אירועים במסעדה ובבית קפה. העבודה תפסה לי חלק גדול בחיים. מעבר לדברים המובנים מאליהם, לממן שכר דירה ואוכל. גם אם לא הייתי מוציא את הכסף הזה, הייתי שם בצד או חוסך. ועכשיו אפילו את הכסף הזה אין לי. היו לי לא מעט תוכניות שאני לא יכול עכשיו להרשות לעצמי לעשות אותן, כך שמבחינתי העתיד הכלכלי נדפק יותר מההווה. אז הכל יחכה בצד או שאני אוותר על כמה דברים, עוד לא החלטתי מה לעשות. ברור שאאלץ לתכנן מחדש את החיים ואת סדר העדיפויות שלי.

"רציתי למשל לטוס עם כמה חברים לחו"ל. כבר שנתיים לא הייתי בחו"ל וחסכתי כסף לטיסה הזאת. עזוב שגם כך אי אפשר עכשיו לטוס, בכסף הזה אני משתמש כרגע כדי לחיות כי חודשיים לא עבדתי. יש משהו בעבודה שמסדר לך את החיים, בונה סדר יום ויוצר קשרים. עבודה היא דבר מאוד חשוב בעייני והמסגרת הזאת מחזיקה אותך שפוי. אז אני מעביר את הזמן, אני קורא הרבה ועושה כל מני עבודות יד שאני אוהב, אבל אני חייב לשנות שגרה. לפני שעבדתי במסעדות עבדתי כסבל בתחום הבניין וחשבתי לחזור לזה כי זה כסף זמין, אמנם אני היום כבר לא בתחום וגם הגב שלי לא כמו שהיה, אבל אין לי ברירה".

השתחרר בנובמבר משירות כקצין איסוף קרבי

"התכנון שלי היה לחתום מיד עם השחרור אבטלה ובמקביל ללמוד לפסיכומטרי לקראת לימודי מדעי המחשב, שהיה אמור להיות לפני חודש. הכל הלך לפי התוכנית ואז ממש לקראת הסוף, כשנכנסנו לשלב של המרתונים, הקורס נעצר. עכשיו מנסים להמשיך אותו בצורה מקוונת, אבל לי זה די מחרבש את כל הסיפור, כי אין מה להשוות בין לימוד רגיל ללימוד מקוון.

"כל החודשים האחרונים היתה אי ידיעה גדולה כמה בכלל צריך ללמוד ואיך ללמוד כי אמורים לנו שהבחינה אמורה להיות בחודש הקרוב, אבל עדיין אין תאריך סופי ואני בינתיים ממש צריך לחזור לכושר כי בפסיכמוטרי בוחנים כל מני דברים כמו קריאה מהירה.  אי הוודאות פגע מאוד ביכולת ללמוד.

"מיד אחרי הפסיכומטרי הייתי אמור לטוס לאקוודור וממש עכשיו הייתי אמור להתנדב שם.  ההתלבטות עכשיו היא האם להתחיל ללמוד באוקטובר או לדחות לשנה הבאה ולטייל. אבל בגלל שאני לא יודע מתי יחזרו הטיסות נראה לי שאתחיל ללמוד ואנסה לשלב טיול איכשהו עם הלימודים, אולי אצא לעשות את שביל ישראל או שאתנדב איפשהו בישראל, אולי באחד הקיבוצים כתחליף".

זהר פלדמן בת 21 גרה אצל ההורים

עבדה כמלצרית ותכננה לטוס להודו ויפן

"לפני הקורונה עבדתי כמעט שנה כמלצרית. בסוף אפריל התכוונתי לטוס להודו ויפן, חסכתי כסף ואז הקורונה ביטלה הכל. בהודו הייתי אמורה לפגוש חברה מלוס אנג'לס. לא קבעתי תאריך אחר לטיול כי אי אפשר לדעת לדעת מה יקרה גם כי החברה שלי מתחילה ללמוד בשנה הבאה. אני לא נרשמתי ללימודים כי חשבתי שאני אהיה בחו"ל.

"אני מכבלת מביטוח לאומי 2,000 שקל לחודש. בגלל שחוק הטיפים נכנס בשלב מאוחר אנחנו לא מקבלים הרבה . קשה לחיות מזה, אבל אני גרה אצל ההורים ואני ומתחילה לעשות בייביסיטר לשני ילדים ולא שורפת את הכסף של הטיול. בגלל הקורנה אני לא יוצאת לא קונה דברים ונוסעת באופניים לכל מקום. היה ממש כיף בתל אביב בגלל השקט ברחובות ושינוי האווירה, אבל עכשיו אני מבינה כי הקורונה טרפה את הקלפים וולא ברור לי בדיוק איפה אני". (ארי ליבסקר)