בדיקת כלכליסט
תקנות החירום שינו את פני מערכת המשפט, והדרך חזרה לא תהיה קלה
מאז החל משבר הקורונה, הממשלה עשתה 116 שימושים בתקנות לשעת חירום. כשליש מהן נוגע ישירות למערכת המשפט. התקנות מגבילות בצורה חמורה את פעילות המערכת - ופוגעות פגיעה קשה בזכויות של עצורים ובשקיפות הדיונים בפני הציבור
בתוך פחות מחודשיים - מאמצע מרץ - עשתה הממשלה 116 שימושים בתקנות לשעת חירום. במסגרת זו התקינה הממשלה 35 תקנות שונות, שעל גביהן נערכו שינויים. על 95 מהתקנות והשינויים חתום ראש הממשלה בנימין נתניהו. 34 מהן מתייחסות ישירות למערכת המשפט - ולשימוש חסר התקדים הזה עלולות להיות השלכות ארוכות טווח.
- חיות: "לא ייתכן שנסכים שהכלי הדרקוני של השב"כ יהיה איתנו בלי חלופה"
- תקנות לשעת חירום יעוגנו מחר בחקיקה זריזה בכנסת
- המשטרה איכנה 5,771 טלפונים של חייבי בידוד - 791 שגויים
תקנות שעת חירום הן תקנות שהממשלה, הרשות המבצעת, מתקינה ללא פיקוח ובניגוד לעיקרון הפרדת הרשויות שבו הרשות המחוקקת היא הכנסת. הן מותקנות ללא דיון מסודר וכך גם ביטול או צמצום האיסורים שנקבעו בהן.
בשבוע שעבר מתחו שופטי בג"ץ ביקורת על השימוש הנרחב בתקנות אלה. בדיון שהתקיים בהרכב מורחב של שופטים, ובראשות הנשיאה אסתר חיות, הורו השופטים לממשלה להגיש עד 18 במאי עדכון לגבי תקנות החירום שהוצאו בתקופת משבר הקורונה ועדיין בתוקף.
תקנות שעת חירום, כפי שמשתמע משמן, אמורות לשמש בתקופות חירום - ולפוג מיד בסופן. אלא שהשלטון עשוי ולהוביל מהלכי חקיקה שיעגנו אותן.
צדק טלפוני
בימים אלה, שבהם מגבלות התנועה מוסרות, מגבלות חמורות שפוגעות פגיעה קשה בזכויות יסוד עדיין עומדות בעינן - חלקן ללא מועד תפוגה. עובדה זו בולטת במיוחד במערכת הרגישה ביותר בישראל - מערכת המשפט. מבדיקת "כלכליסט" עולה כי כ־30% מהתקנות עוסקות במערכת המשפט, כולל שירות בתי הסוהר.
מערכת המשפט היתה אמורה לחזור לפעילות רגילה השבוע, אולם תקופת החירום הוארכה בשבוע נוסף בנימוק שעצורים עדיין מנועים מהגעה לבתי המשפט - מניעה שנקבעה גם היא בתקנות חירום - וכן משום שלא ניתן לערוך דיונים מרובי משתתפים לפי תנאי "התו הסגול".
בתי הכלא והמעצר סגורים כבר קרוב לחודשיים ועצורים ואסירים לא יכולים להגיע לדיונים בענייניהם. עד לפני שבועיים, ובמשך חודש, היתה בתוקף תקנה שאפשרה לשופט להאריך מעצר של חשוד גם במצב שבו אין כל אפשרות לקדם את החקירה בעניינו בגלל נגיף הקורונה. לפי שעה, במקום נוכחות פיזית, הדיונים מתקיימים מרחוק, בחלק מהמקרים בווידאו ובחלק אחר מהמקרים באמצעות טלפון בלבד. כך העצור נאלץ להאזין לדיון שאין הוא יכול לצפות בו, ועליו לנחש מי הוא הדובר, מי בעדו ומי נגדו - מצב שמחמיר עוד יותר את הקושי של רבים להתמצא בהליך המשפטי המתנהל נגדם.
את הנימוק הבריאותי לכך שטח בשבוע שעבר מנהל בתי המשפט השופט ד"ר יגאל מרזל, בדיון בוועדה מיוחדת של הכנסת בעניין התנהלות מערכת בתי המשפט תחת השפעת הקורונה. "החשש הוא שעציר אחד יצא, יחלה, יחזור וידביק מאות ואולי אלפי אנשים בבית הסוהר", אמר.
מרזל לא הסתיר שמערכת בתי המשפט רואה בחיוב את העובדה שעצורים לא מגיעים לבתי המשפט. בסקירה שהציג בפני הוועדה הוא אמר שמשבר הקורונה הוא גם "הזדמנות לבחון מחדש פרקטיקות שלנו לשיפור בתהליכי העבודה הכלליים". מרזל ציין שנושא הבאת העצורים פיזית לדיונים "הוא לא חדש, יש עיסוק בעניין זה כבר הרבה מאוד שנים ויש הרבה מאוד מדינות שבהן זו מתכונת הדיון".
חגית לרנר, המשנה לסנגור הציבורי הראשי, מציגה תמונה עגומה הרבה יותר. "אנו מאוד חוששים שהפלטפורמה החירומית תנוצל כדי לייצר מציאות קבע, שהיא מאוד בעייתית ופוגעת בזכויות", אמרה באותו דיון. "עד היום, בין 10%‑20% מהדיונים מתנהלים בכלל רק בטלפון, אין תקשורת ויזואלית בין החשוד לבית המשפט. החשוד רק שומע את הדיון, הוא מתקשה להבין מי הדובר, מי לטובתו ומי לרעתו. הדברים האלה נעשים במצב שהסנגורים גם לא רואים את החשודים ולא נפגשים איתם ליעוץ פרונטלי לפני הדיון. בתקנות החירום כתוב שיש לתת עדיפות לווידאו אבל אם אין אז טלפון... יש פה פגיעה בזכות להליך הוגן".
כפי שמתארת לרנר, עדיין חל איסור על עצורים להיפגש פנים מול פנים עם סנגור ולהיוועץ עמו - זכות שהינה אבן יסוד של כל משטר דמוקרטי. במקום פגישה בארבע עיניים, המדינה מתירה רק לשוחח בטלפון, בנימוק בריאותי שמופעל בצורה תמוהה. במסגרות אחרות, למשל גני ילדים, כבר הותרה הפעילות - בבתי הסוהר היא מוגבלת.
"השיחה הזאת לא חסויה", אמרה לרנר. "בדרך כלל עומדים מהצד של העצור אנשי שב"ס. הרבה פעמים יש אילוצי זמן וגם השופטים וגם אנשי שב"ס מזרזים את עורכי הדין כי רוצים לקדם דיונים. אנחנו מאוד מוטרדים מהארכה של הדבר הזה, לא ברור מה הקריטריון שבו יגידו שמותר כבר להביא עצורים לדיון".
בדלתיים סגורות מאוד
סוגיה נוספת שנפגעת מאוד תחת תקנות חירום היא פומביות הדיון. כיום, נאסר על מי שאינו צד לדיון להגיע לאולם ולהאזין לו, בניסיון לצמצם את מספר הנוכחים באולמות הקטנים. מרזל אמר על כך שהנהלת בתי המשפט פועלת ודואגת "שאנשים יצליחו להיכנס ולהיות נוכחים בדיון שהם צריכים להיות בו". המצב הזה רחוק מלקיים את כללי פומביות הדיון, שלפיהם מותר למבקרים להיכנס לאולם. גם הזכות הזו תחכה כנראה לאחרי הקורונה, אם תשוב.