בשיא המשבר: הבנקים בארה"ב יחליטו אם לחלק לעצמם דיבידנדים

יחלקו או לא - זו השאלה: בשבועות האחרונים מתנהל דיון ער האם מישהו, או משהו, יעצור את הבנקים הגדולים בארה"ב מלחלק דיבידנדים. התשובה, נכון לרגעים אלו, תלויה כולה בשיקולים הפיננסיים והמוסריים של הבנקים עצמם. זאת, משום שעד עתה לא קיבלו ברוני הכלכלה כל הנחיה מפורשת מהממשל הפדרלי או מהבנק המרכזי להימנע מלעשות זאת.  

באירופה, לעומת זאת, הבנק המרכזי הוציא הנחיה כבר ב־27 במרץ שלא לחלק דיבידנדים או לבצע רכישה חוזרת של מניות (Buy Backs) עד אוקטובר 2020 לפחות. מאוחר יותר עשה דבר דומה גם הבנק המרכזי של אנגליה, ובנק ישראל התחיל משא ומתן לעצור את חלוקת הדיבידנדים.

יו"ר הפד ג'רום פאוול. לא הוציא עד היום הנחיה בנושא הדיבידנד צילום: איי אף פי

אמנם בתחילת מרץ – לפני שהמגפה גבתה את חייהם של עשרות אלפי אמריקאים ושלחה 22 מיליון מהם לגבות דמי אבטלה — ציינו בכירים בפדרל רזרב כי יש לעודד בנקים לא לבצע רכישות חוזרות או לחלק דיבידנדים בתקופה הנוכחית. אך כאמור, עד היום לא יצאה הנחיה רשמית בנושא. להיפך. "הבנקים שלנו מהוונים מאוד, עם הון איכותי יותר ממה שהיינו לפני המשבר הפיננסי", אמר יו"ר הפד ג'רום פאוול ב־9 באפריל בשיחה עם מכון ברוקינגס. עם זאת, הוא הוסיף כי "אנו נשגיח ונראה כיצד הדברים מתפתחים, אבל אני לא חושב שהצעד של הגבלת הדיבידנדים מתאים כרגע".

העמדה הזאת מאפשרת לבנקים האמריקאיים להמשיך כמנהגם, תוך הדגשת הרווחיות המתמשכת הגבוהה ושיעורי הדיבידנד הקטנים. "הדיבידנדים שלנו שקולים ואנחנו מתכוונים להמשיך לשלם אותם", אמר

לאחרונה מנכ"ל סיטיגרופ מייק קורבט. "יש לנו כרגע גם יכולת וגם כוונה להמשיך ולשלם דיבידנדים", אמרה ג'ניפר פייפסק, מנהלת הכספים הראשית של ג'יי.פי מורגן, בשיחה עם משקיעים. גם מנכ"ל גולדמן זאקס דיוויד סולומון הודיע כי הוא אינו רואה סיבה מדוע שלא יחלק הבנק 1.25 מיליארד דולר בדיבידנדים מתוכננים.

התמ"ג של ארה"ב צפוי לצנוח ב־40%

מבחינה משפטית, דיבידנדים אינם חובה אלא מתנה לבעלי המניות. חברה יכולה להחליט אם לחלק אותם או לא, לשנות ולבטל כראות עיניה. עם זאת, קיימת אגדה אורבנית שלפיה קיצוץ דיבידנד משדר מסר מבהיל למשקיעים ומערער את אמונם בחברה, מה שעלול בעתיד לאיים על מאמציה לגייס הון או חוב.

אבל שעת מגפה עולמית אינה שעה רגילה. ובימים אלו, שבהם חברות רבות מדווחות על תוצאות הרבעון הראשון של השנה הנעלמת והאיומה, נחשפות לאטן ההשפעות של המגפה המשתוללת. חברות רבות צפויות לדווח על התרסקות ברווחים, חלקן על פשיטות רגל. וזו רק ההתחלה. קרן המטבע הבינלאומית כבר הזהירה כי המגפה שולחת את הכלכלה העולמית לנפילה הגדולה ביותר מאז השפל הגדול, ואנליסטים מעריכים כי התמ"ג של ארה"ב צפוי לצנוח ב־40% ברבעון השני וששיעור האבטלה יזנק ל־20%.

אמון המשקיעים גם הוא, ככלל, לא בשמים. אמנם יחס ההון של הבנקים הגדולים גבוה ועומד על מעל 10% שמרני, ואצל אחדים אף יותר כמו מורגן סטנלי (15.7%), ג'יי.פי מורגן (11.5%) וסיטיגרופ (11.2%); אך תעודת הסל שעוקבת אחרי הבנקים כמו SPDR S&P Bank כבר ירדה ביותר מ־44% מתחילת השנה. זה לא מקרי. ג'יי פי מורגן, בנק אוף אמריקה, סיטיגרופ, גולדמן זאקס וולס פארגו – דיווחו כולם על רווחים נמוכים בשיעורים דו־ספרתיים של עד כ־50% מתחזיות האנליסטים. הרבה מכך בגלל הוספה מסיבית של מיליארדי דולרים לרזרבות הבנקים, על הפסדים צפויים מהלוואות של לקוחות שכבר אין להם את האמצעים להחזיר.

גם הבנקים הגדולים מבינים שככל שהמשבר יעמיק, כך גם תגבר ההשפעה השלילית על העסקים ומשקי הבית בארה"ב. אבל את עומק המשבר והבנת העתיד לא הם ולא המודלים שלהם יכולים להעריך. וכך גם לא ניתן להעריך אם חלוקת דיבידנדים היא שקולה. אותו חוסר יכולת לראות מעבר למנגנוני עבודה קיימים היום, הביא את אותם הבנקים להמשיך ולחלק דיבידנדים גם ב־2008, כשהיה ברור לכל שמתהווה משבר עמוק. הם חילקו כדי להראות שהם יכולים, שהם איתנים, כדי להמשיך לבנות את אמון המשקיעים. אך בפועל החלוקה הותירה אותם חלשים ושבריריים ככל שהזמן חלף. ככה היו להמן ברדרס ומריל לינץ', שני גופים פיננסיים שכבר לא קיימים, וככה הם עכשיו.

הבנקים בארה"ב מגיעים למשבר מוכנים יותר מאי פעם

נכון שהבנקים האמריקאיים מגיעים למשבר מוכנים יותר מאי פעם, הרבה יותר מהבנקים האירופיים, ונכון שהם הודיעו גם על עצירת הרכישות החוזרות, אבל שמרנות זו אינה מגיעה מדם לבם. היא מגיעה משורת מהלכים חריפים שביצע הממשל הפדרלי בתקופת הנשיא הקודם ברק אובמה, בהובלת יו"ר הפד דאז בן ברננקי ולאחריו ג'נט ילן, ובלחץ ציבורי עז לפקח על הבנקים בעיניים פקוחות וידיים קפוצות.

בשלוש השנים האחרונות של ממשל הנשיא דונלד טראמפ הרגולציה התרופפה והפכה ידידותית יותר ויותר לבנקים. אותה גישה חיובית היא זו שגם ששכנעה את הפד (בעקבות לחץ לוביסטים של הבנקים הגדולים) לצאת בחודש האחרון בשורת הנחיות לבנקים שדווקא מקלים עליהם לחלק דיבידנד. הפד הסיר מגבלה שקובעת כי אם בנק משתמש במאגר ההון (מסיבות של לחץ או משבר), לא תחול עליו חובת קיצוץ בדיבידנדים, ואף שינה את יחס המינוף שאפשר לבנקים להפחית את הונם ב־2% ועדיין לציית לרגולציה.

ההקלות נועדו לתמוך בשוק הפיננסי ולעודד את הבנקים להמשיך ולהעניק אשראי לציבור לקוחות מגוון ובמשבר, כמו גם לרכוש את איגרות החוב שהממשלה הנפיקה. אבל אלו לא הגיעו עם תנאים מגבילים וזהירים, אלא בעיקר עם אזהרה מהפד, שהדגיש שמטרת שינויים אלו לאפשר לבנקים להמשיך לעשות את עבודתם ולא, בטעות, לאפשר להם "להגדיל את חלוקת ההון".

המציאות, לטענת מייקל באר, ממנסחי חוק דוד־פרנק, שנחקק בתגובה למשבר הפיננסי העולמי של 2008, מוכיחה מעט אחרת. לדבריו, "הבנקים מנסים לנצל את הרגע הזה, שבו אנשים מודאגים, ובצדק, כדי לדחוף לשינויים שאינם קשורים זה לזה ושהם רצו בהם במשך שנים".

המשבר הפיננסי ב־2008 היה כמעט בשלמותו אשמת הבנקים הגדולים. לעומת זאת, המשבר הנוכחי לא רק שלא באשמתם, אלא אף מוצא אותם בבגדים הטובים ביותר שלהם זה שנים, ומרופדים ביתרות מזומנים. כך, התפקיד המערכתי שהם ממלאים בכלכלה האמריקאית וגם העולמית מציב אותם בעמדת המפתח להיות חלק מהפתרון, ולא רק הבעיה: להציע הלוואות בתנאים נוחים למתקשים, ולגלות סבלנות רבה כלפי הלקוחות הקטנים והבינוניים.

"כל דולר שהולך לבעלי המניות הוא דולר שלא יהיה שם כדי לספוג הפסדים ולתמוך בהלוואות", סיכמה פרופ' שילה בייר, ששימשה יו"ר FDIC (התאגיד הפדרלי לביטוח פיקדונות) במהלך משבר 2008. היא הוסיפה כי "אני תומכת בדיבידנדים בתקופות טובות. אבל בזמנים כאלה, לבנקים יש תפקיד מיוחד בתמיכה במשק וצריך לשמור על הון".