לפורר את הפרקליטות בשירות נתניהו

קשה להתעלם מהמתקפה המשולבת על היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט ועל פרקליט המדינה היוצא שי ניצן. היא משולבת ומתוזמרת בידי האינטרס של נתניהו לחסל את התביעה שמולה הוא אמור להתייצב בקרוב בבית המשפט המחוזי.

שתי זרועות התקיפה כרגע הן איומי שר המשפטים אמיר אוחנה כי אם מבקר המדינה יימנע מלבצע את בדיקת הפרקליטות, הוא ישקול הקמת ועדת חקירה ממשלתית, ולצדה נבירה תקשורתית מחודשת בחלקו של מנדלבליט בפרשת מסמך גלנט-הרפז.

מימין: אמיר אוחנה ואביחי מנדלבליט צילומים: יואב דודקביץ, דנה קופל

ומי נקלע לעין הסערה של הדילמה – שני היריבים הגדולים מסיפור המסמך, אהוד ברק וגבי אשכנזי. ברק, שטינתו למנדלבליט מתחרה רק בטינתו לנתניהו, מאלצת אותו לתעדף את מלחמותיו. "מנדלבליט הוא יועץ מאד בעייתי, ועדיין החלטתו להעמיד לדין את נתניהו מבוססת", אמר ברק הבוקר לישי שנרב בגל"צ, "המתקפות עליו כרגע הן כלי בידי נתניהו שנועד לשרת אותו במאמץ להימלט מהמשפט. בפרקליטות יש דפוסי פעילות פגומים שנכון שהציבור ישפוט, אבל בחיים יש סדר עדיפויות. הפיל האמיתי בחדר הוא הניסיון של הנאשם לקעקע את החוקרים, את המפכ"ל אלשיך, בהמשך את ניצן ומנדלבליט ובהמשך את השופטים".

וגם אשכנזי בבעיה. מנדלבליט היה בן בריתו ומגינו בפרשת המסמך והיום הוא שותפו הפוליטי של נתניהו שמבקש ל"השמיד" את מנדלבליט. רק אתמול היה אשכנזי ממובילי גוש פוליטי שהתחייב לשמור על מערכת המשפט ושלטון החוק מפני נתניהו, ובשבוע הבא הוא יהיה חלק ממשלת הנאשם שמאשים את תובעיו.

להפריד בין ביקורת לשמה לבין שלא לשמה

אז כרגע כולם מחשבים מסלול מחדש. ולא רק ברק ואשכנזי. ביקורת הפרקליטות היא לא רק אינטרס של נתניהו אלא גם של שוחרי פרקליטות נקיה מפגמים. נכון שהפרקליטות מתקשה לעכל ביקורת מכל סוג, ועדיין חובה להפריד בין ביקורת לשמה לבין שלא לשמה. ובעיקר, בין ביקורת נקיה לבין ביקורת שנגועה במניעים זרים, פסולים ומסוכנים.

לאורך השנים קמו לפרקליטות מבקרים כבדי משקל כמו אמנון רובינשטיין, מני מאוטנר, דניאל פרידמן, הילה גרסטל ועוד. כתבתי לא מעט על הביקורת והסכמתי לחלק מתכניה. וגם שמעתי אינספור יוצאי פרקליטות שעברו לצד הסניגוריאלי, והחלו לזהות התנהגות כוחנית, אטומה, רומסת זכויות אדם מצד המערכת שעזבו. "כשאנחנו היינו שם, זה היה אחרת", הסבירו את ההבדל.

בנימין נתניהו

אמיר אוחנה מונה למבקר הפרקליטות, סליחה לשר המשפטים, כדי לפורר אותה, לחשוף את פגמיה, לטרלל את ראשיה. כשזה המניע, מוטל כתם גדול על ממצאיו ומסקנותיו, אפילו אם ניתן למצוא בהם סימני אמת. העדר תום לב ומניע פסול לא אמורים לכסות על פגמים אמיתיים, מצד שני, העדר תום לב ומניע פסול מכתימים ומשבשים את הממצאים והמסקנות. במיוחד, כמו שאומר אהוד ברק, הפיל הגדול שבחדר מאפיל על הכל – המאמץ לשרת את האינטרס של נתניהו לרסק את מערכת המשפט.

נתניהו ואוחנה מעוניינים בשיח ציבורי נרחב על "פשעיהם" של מנדלבליט וניצן. באמצעות איילה חסון התוודענו ל"ראיית זהב" שהוצגה לצופי ערוץ 13, למרות צו איסור הפרסום והאזנת הסתר. חסון ציטטה כמה משפטים שבאמת לא נשמעים טוב, אבל ההקשר הרחב והאמיתי שלהם נבדק ונמצא - דיבורים פסולים לא בהכרח תומכים במעשים פסולים.

כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה, נקלע היישוב בארץ ישראל לדילמה – כיצד מנווטים בין שני האויבים, הבריטים והגרמנים. בן-גוריון אמר אז: "נילחם בספר הלבן (הבריטים – מ.ג.) כאילו אין מלחמה בהיטלר ונילחם בהיטלר כאילו אין ספר לבן". את ההיגיון הזה אי אפשר ליישם היום, בעיקר בגלל שאוחנה לא מוכן להילחם בפרקליטות כאילו אין מאמץ של נתניהו להרוס אותה ולהיפך.