בימי הקורונה נדרשת רגולציה פשוטה

המודל הרגולטורי שנבחר לטיפול בבתי עסק בתקופת הקורונה מתאים למה שמכונה בספרות הזרה "גישת הבופה" או "כיור המטבח", לשם זורקים את כל השיטות האפשריות, בתקווה שמשהו מכל זה אכן יעבוד.

נכון להיום, רגולציית הקורונה המופנית לעסקים כוללת מנגנונים של רגולציה עצמית, המבוססת על מינוי ממונה קורונה בעסק, שיהיה אחרי על ציות לכללים מפורטים, לצד מנגנונים של רגולציה כופה, המבוססת על ענישה בשל הפרת הכללים, עד כדי ענישה פלילית. על כל אלה מתווספים מנגנון שמזכיר כללי גילוי, באמצעות "תו סגול", וכן כלים דוגמת הצהרות עצמיות, תקנות שעת חירום, כללים והנחיות, שאלונים לציבור, משטרי אחריות נושאי משרה (מנכ"ל וממונה על ענייני קורונה) ועוד.

גם ריבוי הרגולטורים האחראים לטיפול בנושא ומקיימים פעולות הסברה לציבור ולעסקים מוסיף לעומס הרגולטורי. אלו כוללים את משרד האוצר, משרד הכלכלה, משרד הבריאות, עיריות, פיקוד העורף, המטה לביטחון לאומי וגורמים נוספים.

חנויות שנסגרו בתל אביב צילום: דוד הכהן

באופן רגיל, ספרות הרגולציה ומדריכי רגולציה מעשיים שפותחו במדינות שונות בעולם מסכימים שיש לשאוף לשלב כמה גישות ושיטות, מסוגים שונים, כדי לטפל באופן מיטבי בבעיה ספציפית שנוצרה בתחום פעילות או ענף מסוים במשק. אך כולם מזהירים מפני הגישה הפשטנית של "לנסות קצת מהכל". גישת כיור המטבח יוצרת בלבול, כוללת שיטות סותרות וגורמת בעיות חדשות ולכן יש להימנע ממנה – בשגרה ובמיוחד בחירום.

חוסר בהירות ובלבול

רגולציה מסוג זה אף גורמת חוסר בהירות משפטית, במישורים שונים, כיוון שהעומס המנהלי הכרוך בשילוב השיטות מעודד שטחיות והיעדר העמקה בהשלכות הרגולציה. למשל, מהם סוג והיקף האחריות שתוטל על ממונה הקורונה בעסק עקב הפרת הכללים? מהו היחס בין אחריות ממונה הקורונה לאחריות המנכ"ל? מהם סוג והיקף האחריות שתוטל על ציבור הלקוחות במסגרת המענה על שאלונים בכניסה לחנות, ככל שלא הצהירו אמת? האם יש חובה לתלות את "התו הסגול"? מהם תנאי הסף או תנאי הכשירות הנדרשים מממונה קורונה? על שאלות אלה אין עדיין תשובה ברורה. חוסר הבהירות והבלבול בקרב בעלי העסקים והציבור ודאי מוסיפים עלויות ציות ועלויות אחרות לעסקים, ופוגעים ביעילות הכלכלית.

נראה כי בתקופת הקורונה דרוש יותר מיקוד ו"ניקיון" באסטרטגיה הרגולטורית שגופי השלטון מפעילים כלפי בעלי עסקים. במקום לזרוק לכיור המטבח את כל מה שיש, מומלץ לבחור גישה אחת או שתיים לכל היותר, שתתאים לצרכי השעה, הקוראים לפשטות, יעילות ומהירות.

כחלק מכך, כדאי לבחור כיוון ברור יותר לגבי סוג השיטה ומהותה: האם אנו מעוניינים בפתרון מבוסס שוק או בפתרון מבוסס מדינה? למשל, האם אנו מעוניינים להציע תמריצים כלכליים או להשתמש בכוחה של המדינה לכפות? או אולי אנו מעוניינים דווקא לקדם פתרון שיהיה מבוסס ציבור? כמו למשל, שימוש בתווים שיעידו על רמת הבטיחות בבית העסק, התבססות על הצהרות ציבור הלקוחות, ואפילו שיימינג של בתי עסק שאינם מקיימים את ההוראות?

אין עדיין די מחקרים שעוסקים בשאלה של מודלים רגולטוריים רצויים בזמן משבר דוגמת משבר הקורונה. ואולם, כאשר האינטרס המוגן הוא שמירה על חיי אדם, במסגרת התגוננות מפני נגיף מסכן חיים, ואין די זמן להקים מנגנוני פיקוח מורכבים ולהרכיב משטרים רגולטוריים המשלבים ערב-רב של שיטות, וכן לנסות אותם ולשכלל אותם –– רגולציה פשוטה ובהירה היא הדרך היעילה והקצרה ביותר לצעוד בה.