מדד הסיכון מקורונה: לא רק הגיל קובע

השבוע התבשרנו על המגמה החדשה של משרד הבריאות לקבוע "מדד סיכון" לצורך ההחלטה על היציאה מהמרחב הביתי על רקע הירידה החדה במספר חולי הקורונה. מדד זה מתבסס על שני משתנים - גיל ומצב בריאות.

בתחילת הדרך הושמעו דעות שיש לקרוא לבידוד את כל בני 60 ומעלה. נגד מגמה זו, התקיים מאבק ציבורי, כולל פנייה של האגודה לגרונטולוגיה לראש הממשלה, פרסום עצומה עליה חתמו 8,000 איש, פרסום נייר עמדה, והופעה של חברי הנהלת האגודה בתקשורת. לשמחתנו התקבלה עמדתנו שלמחלות הרקע יש משקל בצירוף עם הגיל הכרונולוגי, וכי הגיל הכרונולוגי אינו יכול לשמש קריטריון בלעדי.

אנו מברכים גם על העובדה שהתקבלה הגישה שאין לחייב אנשים להישאר בבידוד אלא רק להמליץ להם על כך, כאשר ההחלטה ניתנת בידיו של האזרח הוותיק. נשאלת השאלה האם זה הפתרון הרצוי או שמא יש חלופות לכך.

התובנה הנובעת מהמדד המוצע היא כמובן שהצירוף בין גיל כרונולוגי לבין מספר מחלות רקע, שהם רואים בו מדד מלא, הוא חלקי בלבד ולא נותן את התמונה המלאה לגבי מצבו של האדם המזדקן. מצבו התפקודי של האדם המזדקן מושפע גם ממשתנים אחרים שחשיבותם לא פחותה מאלה הרפואיים. תהליך ההזדקנות כולל שינויים חברתיים, קוגניטיביים ורגשיים המתבטאים בתפקודו של האדם. מן הראוי שמשתנים אלו יהיו נר לרגליהם של קובעי המדיניות. ייתכן שהיעדר ההבנה נובע מכך שהמדיניות נקבעת על ידי אנשים הבאים ממקצועות הבריאות ללא התייעצות עם מומחים ממקצועות אחרים כגון גרונטולוגיה, עבודה סוציאלית ופסיכולוגיה. יש לערב בתהליכי התכנון גם את האזרחים הוותיקים עצמם. האזרח הוותיק בעידן זה הוא משכיל ודעתן, מעורה במשק ובחברה מקדש את עצמאותו ואיננו מוכן לקבל יחס פטרוני.

מתגוננים מקורונה צילום: רויטרס

כבר מלכתחילה טענו שבכל הנוגע לאסטרטגיית היציאה יש להסתמך על מצבו של האדם ולא רק על גילו הכרונולוגי. אנו מעריכים שקובעי המדיניות קיבלו את עיקרה של גישה זו, דהיינו שהגיל הכרונולוגי כשלעצמו לא יהווה מדד יחיד, אך עליהם להשלים את המלאכה. השונות בין בני האדם היא גדולה ולכן יש צורך במדד מורכב יותר. ברור לנו שקביעת מדד תפקודי כולל הוא מהלך מורכב , אולם העדרו בא על חשבון הבריאות והמצב החברתי והנפשי של האזרחים הוותיקים, חשוב שיוחל לאלתר בפיתוח מדד כזה. המשימה קשה אך לא בלתי אפשרית. לדוגמא, המדינה פתחה מדד למצבו התפקודי של האדם הסיעודי במסגרת חוק הסיעוד.

פרופסור מריאן רבינוביץ, שרבים מאתנו הגרונטולוגים הושפענו מתורתו, פיתח בזמנו מדד כוללני בספרו "גילו של אדם וזמנו האישי", מודל שמבוסס על ששה תחומי ביצוע: הכרונולוגי, הביולוגי, ההכרתי (קוגניטיבי), הרגשי (אמוציונלי), החברתי והתפקודי, כשכל משתנה ניתן להערכה על פי ארבע רמות כשירות. גם ד"ר צבי לניר בספרו "עת התבונה" פיתח מודל דומה על פי אותם העקרונות.

אחת האפשרויות להתמודד עם משימה זו היא להעביר את ההערכה הכוללת על מצבו של האדם אל רופא המשפחה אשר מכיר את האדם ובידו כל התיק הרפואי שלו. לפי הידוע לנו, אומרים לנו שרופאי המשפחה אינם מוכנים לקחת על עצמם אחריות זו. לכן, צריך להמשיך ולחפש את המענה הנכון, שהרי מדובר בסוגיה הנוגעת לאיכות ואורח החיים של מאות אלפי איש בשנות חייהם האחרונות.

יש להעריך את העובדה שקובעי המדיניות קיבלו את עיקרה של הגישה שהגיל הכרונולוגי כשלעצמו אינו מדד יחידי ואף לא עיקרי, אך ממליצים להשלים את המלאכה ולעצב מדדים שיתייחסו למרכיבים הנוספים המשקפים את הגיל התפקודי של האדם.

פרופסור בריק הוא יו"ר האגודה הישראלית לגרונטולוגיה, מרצה למדיניות בחוג לגרונטולוגיה באוניברסיטת חיפה