חרדית לגורלה: על המיני סדרה "המורדת"

“המורדת” (Unorthodox), מיני סדרה חדשה, דוברת יידיש ומרובת שחקנים ישראליים, ובראשם שירה האס הנהדרת, היא הבינג' החדש של נטפליקס, שיוצא בדיוק כאשר קהילת החרדים בברוקלין נמצאת בחדשות בגלל אחוזי ההידבקות הגבוהים בקורונה בקרבה. כמו הכת בדרום קוראיה כך גם ועוסקת בקהילת סאטמר בברוקלין ה סגורה זו מצאה את עצמה תחת זכוכית מגדלת ו שהמיני סדרה בת ארבעת הפרקים הזאת חושפת את אורחות חייה — ללא קשר לנגיף.

בשם הסדרה באנגלית Unorthodox יש כפל משמעות: הגיבורה היא גם לא שגרתית, משמעות אחת למלה; וגם כבר לא חרדית — משמעות שנייה. גיבורת הסדרה היא אסתי (האס), אשה צעירה, למעשה נערה בת 19, שנוטשת את הקהילה השמרנית, ועוברת לברלין. שם היא משילה מעצמה את הפאה והחצאית הארוכה, ואת שאר כבלי החברה שהיא גדלה בה, מחפשת את אמה, שגם היא לפניה עזבה את הקהילה, ומנסה להגשים את החלום שלה כמוזיקאית.

הסדרה, המבוססת על ספר אוטוביוגרפי של דברה פלדמן, מתרחשת בהווה עם הבלחות מהעבר, המסבירות מדוע וכיצד עזבה אסתי את בעלה ינקי (עמית רהב) ואת כל מה שהכירה. אסתי, ויותר מזה האס, היא לא רק מרכז הסדרה, היא כל כולה — הכל מונח על כתפיה הצנומות. היא סוחפת את הצופים בחוויה האינטנסיבית ובצעד האמיץ שלה ברגש ובעוצמה, ומפצה בנוכחותה על חולשות הסדרה, ועל הנוסחתיות שלה. לא רק הקהילה של חסידות סאטמר שאליה היא משתייכת סובלת מחוקים מיושנים, גם הסדרה.

זאת לא הפעם הראשונה שהאס מלוהקת לתפקיד חרדית. היא מוכרת בזכות התפקיד שגילמה ב"שטיסל". ליהוק זה עוזר קצת להבין מהו הדבר שפחות עובד ב"המורדת", משום השוואה בין הסדרות מעלה את הבעייתיות של זו החדשה. העולם של "שטיסל" מלא, ושוקק בטיפוסים מורכבים, מכל הסוגים בחברה החרדית ומחוצה לה. זה של "המורדת" מחולק לשחור ולבן, כאשר החברה החרדית היא שחורה, במובן החשוך ביותר של המלה, והחברה החילונית בברלין בוהקת מרוב לובן.

מתוך "המורדת" צילום: Netflix

נכון ש"שטיסל" היא סדרה מרובת עונות ופרקים ו"המורדת" היא רק בת ארבעה פרקים ולכן יש לה פחות מקום להרחיב על דמויות ועלילות משנה. נכון ש"שטיסל" היא על חרדים מתונים יותר פחות קיצוני, ואלה שב"המורדת" הם מהכת הקיצונית ביותר. לכן השאלה אם הם מוצגים כמטורללים ואפילו בצורה אנטישמית (במיוחד בטקסים כמו הליכה למקווה והחתונה)או פשוט באופן נאמן לחיים המאוד מסוגרים, מלאי חוקים נוקשים , שרירותיים ומיושנים, מוכרעת לטובת האפשרות השנייה. כמובן שהמיני סדרה לא יכלה להתאפק מתיאור חיי האישות של הזוג. חילונים מהופנטים מהעניין הזה (אולי במיוחד כאלה שאינם מכירים חרדים מקרוב, שזה רוב צופי נטפליקס). "המורדת" לא עושה את זה בצורה נצלנית מדי, וגם לא פורנוגרפית, אבל מתעכבת על זה די הרבה, ובצורה פולשנית למדי.

ההשטחה שבייצוגים בסדרה דווקא בולטת בעולם החילוני שאסתי פוגשת. כי בעולם החרדים, שממנו באה, יש אנשים תמימים וחלשים כמו בעלה ינקי, ואנשים אלימים ומושחתים כמו בן דודו מוישה, ישנה הסבתא הטובה והחמות הנוקשה, כלומר יש מנעד מסוים של גיוון, כזה שנע בין החלש למרושע. אבל עוד יותר משהחברה החרדית בסדרה מוצגת כחשוכה, החברה החילונית בה היא פשוט התגלמות כל הטוב שבעולם. אולי זו החוויה של מחברת הספר, שעל פיו נעשתה הסדרה, או שזו הפרשנות של יוצרות הסדרה אנה וינגר ואלכס קארולינסקי, אבל היה מעניין וטוב יותר אילו היו משילות את ניגודי השחור־לבן, כמו חליפת חסידים, ומאפשרות מגוון רחב יותר של צבעים.