הישארו בבית, ועדות התכנון כבר יחליטו בשבילכם

בחסותן של תקנות החירום בזמן משבר הקורונה התבצעו מספר פעולות שנויות במחלוקות כשחלקן הסעירו דיונים ציבוריים ואף הגיעו לבג"ץ. חלק מן התקנות אמנם לא פוגעות בצורה ישירה בחירות הפרט או בזכות יסוד אחרת כפי שקרה עם תקנות המעקב אחר אזרחים באמצעים שונים, אבל, חלקן פוגעות בנו, הציבור, בדמוקרטיה וביכולת שלנו להשתתף בה, דווקא מן התחום האפור, המטושטש, זה שאנחנו נוטים לא להביט בו בחסות הבהלה הציבורית.

חיילי ארה"ב אוכפים סגר בזמן השפעת הספרדית. ההשלכות הראשונות בחסות מצבי חירום הן דווקא על המרחב הציבורי צילום: ויקיפדיה

מערכת התכנון והבנייה בישראל היא אולי המערכת המשפיעה ביותר על חיינו כאזרחים. בישיבות הוועדות בערכאות השונות מתקבלות החלטות מכריעות על כל תחום בחייו של אזרח וגם ובחייה של אומה: האם נוכל להשיג מצרכים בסיסיים במרחק 100 מטר מהבית שלנו? האם הבית שלנו יצליח להכיל חלל עבודה נוח והאם נוכל לייצר מפגשים חברתיים אקראיים במרחב הציבורי ולהקל במעט על הבדידות שהמצב החדש גוזר (בהתאם להוראות משרד הבריאות כמובן )? יתרה מזאת, גם שלא בזמן מגיפה, החלטות מערכת התכנון יקבעו כמה ילדים ילמדו בכיתה עם הבת שלנו, כמה זמן נעמוד בפקקים, החלטות בנושא תשתית יקבעו אם הצפות מגשמים יטביעו שני אזרחים במעלית, החלטות בנושא שימושים יכריעו אם דרי רחוב יתקבצו באזור מסויים והוא יהפוך למוקד פשיעה, החלטות בנושא שמירת הסביבה החופית יקבעו אם יהיה לנו חוף נורמלי להינות ממנו או שיבנה שם כפר נופש במקום והחלטות בנושאי איכות הסביבה יקבעו אם נחנק מפיח רכבים באיילון חרף הגדרת "אזור אוויר נקי" שמונע שימוש מגורים. בקיצור - התכנון העירוני והאזורי הוא למעשה הכלי של מדינה לעיצוב הצורה אליה אומה יוצקת את התוכן שמחולל אותה ככזו.

1918, סיאטל. גם מבנים מודלריים שיוכלו לשנות את ייעודם בחירום תלויים בתכנון ובהחלטות שמתקבלות בוועדות צילום: ויקיפדיה

בחסות מגיפת הקורונה הושתו על הציבור כולו מגבלות תנועה חסרות תקדים שהשאירו את כולנו בתוך הבית. ומה קורה שם בחוץ? הודעות בעינייני תכנון ובנייה, אלו המתפרסמות בעמודים האחורים של העיתונים ונתלות על לוחות מודעות ושאר אלתורים אמורות לעדכן את הציבור על שינויים שיכולים להיות דרמטים: אם הגינה הציבורית שלכם תהפוך למגדל - זה יהיה מודפס על שלט שתלוי על גבי עמוד חשמל ברחוב, בהודעה מסורבלת ומלאה מושגים משפטיים שנראה כאילו כמעט בכוונה מנסים להדיר את הציבור הרחב מן הידע על מה נבנה לו ליד הבית או בחוף הים. בחסות מגבלות התנועה, ההודעות הללו הופכות ללא רלוונטיות אף יותר משהיו לפני כן. העובדה שהן מודפסות עדיין בשנת 2020 בטכנולוגיה שראשיתה במאה ה-15, הופכת את המידע הזה לחסום בפני הציבור שנתון בהסגר בבית.

אזרחים מעורבים מוחים על החלטות תכנוניות שונות. שיח על תכנון יכול להיות גם בונה וחיובי צילום: רוני וסרמן

הבעיה הגדולה והמהותית שניבטת מן תקנות החירום האלו באותו הקשר של יכולת הציבור לדעת, משתמעת מאחת מהתקנה המתייחסת למערכת התכנון: "תקנת שעת חירום (נגיף קורונה החדש) דחיית מועדים בעינייני תכנון ובנייה". התקנות שפורסמו ב-25.3 תקפות ל-60 ימים, כלומר עד ה-24.5 ומתייחסות בעיקר להקפאת מועדים בחוק התכנון הנוגעים לאישור תוכניות, התנגדויות, עררים והליכי רישוי.

בפשטות, התקנות אומרות שאם הוגשה תוכנית ותוקפה הוא לשנתיים, אז תקופת ההקפאה לא תספר במניין הימים, כנ"ל גם המועד להגשת התנגדויות לתוכניות. למעשה מטרתן של התקנות הוא לאפשר את המשך פעילותו של ענף הבנייה אשר הוגדר כחיוני ואף תואר כ"קטר של המשק" ולמזער את הנזק שמצב החירום יגרום לענף, לתשתיות לאומיות גדולות או לאישורן של אלפי יחידות דיור שנקבעו כיעד ממשלתי אסטרגי.

במכתב שנשלח ע"י עו"ד תדמור עציון, היועצת המשפטית במינהל התכנון, מיד עם פרסום תקנות החירום, כתבה בהקדמה למכתב שאכן היא מודעת להשלכות של מגבלות התנועה החדשות של משרד הבריאות על "האפשרות של הציבור הרחב להמשיך להיות שותף חשוב ומרכזי בהליכי התכנון ולקחת חלק פעיל בהליכי התכנון." ואכן בהמשך המכתב היא מסמנת את המוקש עליו אנחנו, הציבור, נדרוך: "התקנות אינן מחייבות כי בהכרח לא יתקיימו דיונים וכי התקנות אינן מונעות ממוסד תכנון או מגורם כלשהו לבצע פעולה שהוא רשאי ויכול לעשותה." ישיבות ועדות תכנון ממשיכות להתקיים, ובעוד מי שמוזמן אליהן הם חברי הוועדות והאמורים להגיע לישיבות השונות על פי דין. הציבור, חרף פומביותם של הדיונים - נשאר בבית.

בעיריית ת"א הכניסה לציבור נאסרה לאור המצב צילום: באדיבות מאבק אשכול העבודה

במכתב ששלחה מנכ"לית מינהל התכנון, הגב' דלית זילבר, היא הדגישה את חשיבותם של הליכי התכנון גם בזמן זה אך לאור הנחיות משרד הבריאות. הצעתה לשמירת שגרת הדיונים נתנתה לראשונה פתח להשתתפות מרחוק, הן לחברי הוועדות והן למתנגדים. זילבר קובעת כי המשך הדיונים יתאפשר אך ורק בהתאם להוראות משרד הבריאות, בהשתתפות של מספר חברי הוועדה המחוייב בחוק ושל אלו שהזמנתם לדיון מחוייבת בדין. עוד היא קובעת כי זימון משתתפים שלא אמורים להיות מזומנים לישיבות ע"פ חוק אך בשיגרה היו מוזמנים, צריכה הוועדה לפנות אליהם ולהזמינם לישיבה בחיבור מרחוק, ובמידה ולא יוכלו להשתתף לאפשר להם להעביר את עמדתם במכתב מראש וזו תוצג בדיון. מי שלא יקבל את הזכות לצפות בנעשה בישיבות הללו הם הציבור, מושא הדיונים והחלטות שיתקבלו. הרי לא ניתן להפחית בחשיבותם של הדיונים - מדובר בענף החיוני ביותר, "הקטר של המשק", "הענף האסטרטגי" ואלו רק סופרלטיבים של משרד האוצר ואגף התכנון. אז למה אנחנו נותרים בחוץ ?

בסעיף 107 לחוק התכנון והבנייה כתוב במפורש כי "דיון בהתנגדויות יתקיים בפומבי", כלומר הציבור יכול וצריך להשתתף בדיונים. נכון, המילה "פומבי" יכולה לתהפרש כמופנית למוזמנים מקצועיים או בעלי עיניין בהתנגדות ולא לציבור הרחב. אבל בפסיקה של בג"ץ משנת 2009, "צרלס ברנרד ניס נגד המועצה הארצית לתכנון ובנייה", דנה בדיוק בעניין זה ובחשיבות של שקיפות וזכותו של הציבור להיות שומע פאסיבי בדיונים פומביים. בעתירה טענו העותרים, כי דיון שהתקיים בוועדה שנתיים קודם לכן איננו תקף משום נוכחותה של קבוצת סטודנטים תלמידיו של ראש מינהל התכנון שהוזמנו על ידו והעותרים טענו כי נוכחותם השפיעה על מקבלי ההחלטות בוועדה.

הרכב השופטים הבהיר כי הדיון בתוכנית הספציפית לא מעיניינו אך הנושא החשוב יותר הוא השקיפות והזכות של הציבור להיות משקיף פאסיבי בדיוני הוועדות. למעשה קבעו השופטים כי הימצאותם של הסטודנטים בעת דיון שהוגדר "פנימי" בעת ההצבעה - פסולה, שכן הסכנה במצב כזה היא שבעלי עיניין (ולא סטודנטים תמימים) ישפיעו על חברי הוועדה ויטו את החלטותיהם. אך מאידך - בדיונים שהוגדרו בחוק כפומביים, לא רק שהציבור זכאי להיות משקיף אלא שנוכחות הציבור חשובה  ומקיימת את עקרון השקיפות שהוא "עקרון הנגזר מן 'ההגינות האלמנטרית ביחסי ציבור בין שלטון ואזרח', הסודיות מאידך מקימה מחיצה ופורסת מסך בין השלטון והאזרח.", לשון הפסיקה.

בשעה שחופש התנועה שלנו מוגבל לחלוטין, בעוד אזרחי ישראל נמצאים בסגר, השקיפות נמצאת למעשה תחת מתקפה, בחסות הנגיף בראש ובראשונה ובחסות תקנות החירום. אלו אתגרים ברורים העומדים בפני מערכת התכנון וניכר כי לפחות למראית עין ישנו ניסיון להתמודד עימם באספקטים שונים אך על נוכחות הציבור בדיונים - מערכת התכנון ויתרה ראשונה.

ובכל זאת יש כאן, במצב החירום הזה, גם הזדמנות. ועדות מקומיות רבות מקיימות דיונים מרחוק, על פי רוב ב-ZOOM כפי שמשתקף מהפרוטוקול של הוועדה המקומית בראשל"צ, וכך גם שאר הוועדות המחוזיות והארציות. גם היום בזמן ההגבלות ניתן לפתוח את ההזמנות לציבור הרחב כמשקיף פסיבי ממש כפי שקבע השופט רובינשטיין בפסיקתו. וכך גם בעתיד, לאחר המשבר, ההנגשה של המידע החשוב הזה, אשר משפיע תדיר על חיינו כולנו אמורה להיות מעיניינה של המערכת עצמה. כמו שמערכות אחרות רבות עברו במהירות בזק לעבודה מרחוק ועברו דיגיטציה מואצת כך גם דיוני הוועדות יוכלו להיות גם בשגרה משודרים לציבור וזה יוכל לשמוע ולהשקיף על הנעשה בהן. כך אולי החשש שהביעה היועמ"ש למינהל התכנון, עו"ד עציון, יוכל להיעלם והציבור הרחב יוכל לשוב וליטול חלק בעיצוב גורלו, להיות אזרח אקטיבי וחיוני, גם מהבית, גם מהעבודה, גם מבידוד. כך גם אולי רוב אזרחי ישראל, העסוקים בהישרדות יומיומית ואין ברשותם את הפנאי להשתתף בדיונים האלו, יוכלו, אם ישודרו הדיונים הפומביים, לזכות לפחות בירוקרטיה ויותר דמוקרטיה, לפחות בהליכי התכנון ובנייה מהותיים כל כך לחיינו.

ממינהל התכנון נמסר: "הכתבה מציגה תמונה מגמתית שאינה מדוייקת ולא משקפת את המציאות כפי שהיא בשגרה וגם בתקופה זו. מעורבות ציבורית הינה חלק בלתי נפרד מעבודת מינהל התכנון, ולראיה פרסמה מנכ"לית מינהל התכנון נוהל בעניין פעילות מוסדות התכנון בעת המשבר, המקפיד, בין השאר, על זכות הציבור להשמע. אין ספק שהמציאות יצרה מצב מאתגר למערכת התכנון כמו גם למערכות אחרות במשק. תקנות שעת החירום שקידם מינהל התכנון, נועדו בין היתר להגן ולשמור על זכות הציבור להתנגד ולהגיש ערר. בנוסף, פרסום תכניות להתנגדויות נעצר לאור החשש שהציבור לא יוכל להתפנות ללמוד את הנושא ולהגיב בצורה נאותה. מינהל התכנון לומד כל העת את המצב המשתנה על מנת לאפשר את קיומם היעיל של הדיונים במוסדות התכנון מבלי לפגוע בזכויות הציבור".