קריאת השכמה מצלצלת

המשבר הכלכלי הכבד שפוקד את המשק פוגש את הישראלים בנקודה כואבת ורגישה – אחד מכל חמישה משקי בית לא יוכל בשום אופן לעמוד בהוצאה חד פעמית של 8,000 שקלים, פחות מהשכר החודשי הממוצע במשק. אם לוקחים את אלו שיוכלו לעמוד בהוצאה הזו בקושי רב, כבר מדובר ב42% ממשקי הבית שמגיעים לחנק הכלכלי הפוקד את הכלכלות בארץ ובעולם, בלי שומנים כמעט בכלל. מספיק שבשנה החולפת הישראלים היו שמים בצד כל חודש כ־700 שקלים והם היו מגיעים לסכום הזה שהיה שוכב בנחת בחשבון בנק שלהם וממתין לשעת כושר. אם היו עושים זאת בחמש השנים האחרונות שהיו שנים של צמיחה כלכלית ועליות שכר, הסכום הזה היה תופח ל־42 אלף שקל.

צילום: שאטרסטוק

אבל לחשוב שמשקי הבית ישימו בצד חיסכון של 700 שקלים זה נאיבי. כשכמעט רבע מהם לא רק שלא חוסכים אלא גם נטלו בשנה החולפת הלוואה, המחשבה הרומנטית על חיסכון אפילו מתריסה. הישראלים שחיים מחודש לחודש, ממינוס למינוס, שעובדים קשה כדי לחסוך לבית משלהם קורסים תחת ההוצאות השוטפות, הרבה לפני ההוצאות הבלתי צפויות .רבים מבני הדור המבוגר, זה שהתעשר בעשור האחרון מסביבת הריבית הנמוכה שדחפה את מחירי הנכסים — המניות והנדל"ן כלפי מעלה, קוראים לצעירים להיות פחות מפונקים, לעבור לגור בפריפריה (ולנסוע כל יום שעה וחצי בפקקים או בתחבורה הציבורית המקרטעת), ולטוס פחות לחו"ל. הם גם שואלים למה לעזאזל הרחובות בתל אביב גדושים בבאי בתי הקפה והמסעדות כאשר לאנשים אין 700 שקל לשים בצד? התשובה מורכבת. יש מי שיתקשו להבין איך התסכול של מירוץ העכברים – עבודה תובענית, גני ילדים פרטיים, חוגי העשרה, ומשכנתא – מסתיים בפורקן בחופשה של כמה ימים באי יווני. יש מי שלא יבינו איך אפשר להמשיך את המירוץ בלי זה.

מנגד, אי אפשר שלא להסתכל על אירוע הקיצון הזה ולא להפיק לקחים. הישראלים, אולי פחות ממונפים מהאמריקאים, אך חיים על הקצה. הם מסתמכים על המשכורת שתגיע כל חודש ותקטין את המינוס, הם בטוחים שמחירי הנדל"ן רק יעלו, הם רוצים לחיות עכשו כי מי יודע מה יהיה מחר, גם אם זה כרוך בלקחת הלוואה כדי לטוס לחו"ל. תרבות הצריכה התחרותית לא מאפשרת להגיע עם יונדאי 2009, לאסוף את הילד. הפטיש הזה שנפל על כל שכבות האוכולוסיה,חייב לנער את כולם. בעיקר את המבוססים שהבינו את חשיבותה של רשת הביטחון.התחושה שנוכל להתגלגל מחודש לחודש, היא מזויפת. הקורונה, לא תהיה המשבר האחרון. 700 שקל בחודש יכולים להיות גלגל הצלה שיאפשר להיות מוכנים למשבר הבא.