"קורונה בום"

 מוגש מטעם DUN'S 100

כל סממני הלחץ קיימים. לחץ כלכלי שנובע מחל"ת, פיטורין, אבטלה או עצמאים ללא פרנסה, ילדים בבית , בני הזוג בבית, סבא וסבתא בבידוד , משכנתא חודשית ,לחץ ופחד.. נראה כי אלו יתנו את אותותיהם. שמעתי על אנשים ששכרו חדר לשבוע בבית מלון כדי "להתאוורר" מהבית .

ברשת רצות בדיחות למכביר וסרטונים מצחיקים יותר או פחות ועיקרם, בדיחות שהנושא שלהן -משפחות /זוגות בצל הקורונה וניסיונות הבריחה של בן /בת הזוג אחד מהשני ,של ההורים מהילדים ועוד ועוד. סרטון מצחיק שראיתי היה " חילוץ " של יאיר אורבך ע"י חבריו שמתחזים לכח רפואי שמודיע לו שהוא חולה קורונה וצריך לצאת מביתו ועוד ורסיות כאלה ואחרות .יש הרבה "חומרים" לסטנדאפיסטים.

כמובן שהסברות הן כי שיעור הגירושין יגדל עכשיו. אכן כל אחד מהגורמים הלו הם כשלעצמו מספיק לפרק משפחה. ידוע כי פיטורין ולחץ כלכלי יכולים להביא לגירושין. ישיבה ממושכת יחד בבית , ללא עבודה, קל וחומר כשהילדים בבית, גם לחץ זה יכול להביא למריבות וסכסוכים ולגרום לגירושין. אנחנו כחיים במדינה חמה , רגילים "לחיות בחוץ". זה אומר לצאת לגינה עם הילדים , לצאת לעבודה, לשבת בבתי קפה, לעשות ספורט, להסתובב ברחובות ועוד. להיות יחד תחת קורת גג ימים שלמים , זה שינוי עצום . אולם יש כאן גורם נוסף שלא קיים במקרים האחרים וזה גורם הפחד הקיומי. פחד ידוע שדווקא מכנס את האנשים פנימה , ליחידה המשפחתית, לבסיס האם. ידוע שהפחד הקיומי עושה את הפעולה ההפוכה וגורם להבין מה באמת חשוב. פתאום אנשים חווים איזו חווית הישרדות הגורמת לאנשים לחשוב מה באמת חשוב. יותר דומה העניין לתקופות מלחמה שאז לא ממש חושבים על גירושין ועסוקים בקיום.

עו"ד מיכל מוזס צילום: דן אנד ברדסטריט

למעשה זה גרם לי להרהר "הרהורי כפירה" האם גירושין הם חלק מחוויית השפע הקיימת ,שבימים אלו ניטלה מאיתנו. קראתי הרבה פוסטים בימים האלה (כולם נהיו מאוד יצירתיים ברשת), אבל חלקם היו מפתיעים מאוד בכך שהמשותף להם דווקא שבעות רצון קטנה מזדחלת מהעובדה שנהיה פה שקט. אין מה לקנות, אין מסעדות, אין סושי, בגדים, קניונים, האדם לא מרגיש במרוץ מטורף לסוע לחו"ל, להספיק לעשות ולהיות גם וגם וגם. עכשיו אנחנו במצב של פשוט להיות כאן ולחיות. אפילו הייתה סברה כי יהיה אפקט "קורונה בום", עוד 9 חודשים לידות מרובות ואולי דווקא הצפי להתפשטות גירושי קורונה, כמו בסטטיסטיקה של הסינים שגוי? אולי אנשים דווקא יתאחדו תחת האיום המשותף?

ואולם , המציאות מסתברת (לפחות מנקודת מבטי) כפחות רומנטית מאשר התאוריה שלי. מסתבר כי עבור רבים המצב הופך לבילתי נסבל. כל הפרמטרים של הלחץ שתוארו לעייל הביאו לגל של מתגרשים. גם אם לא ממש עכשיו הם יכולים להתגרש, אז הם מתקשרים לייעוץ מקדמי. לפעמים דווקא החרדה הקיומית הופכת את הצד השני ל"אוייב" ונוספו לכך גם טענות רבות על כך שאחד מבני הזוג מסתובב, אינו מקפיד על הוראות הבטיחות וגורם לסכנה. את זה ניתן יהיה לנתח סטטיסטית לאחר שנצא מהבידוד.

מה שעוד נראה בברור זה שהרבה צווי הגנה/ הרחקה /מניעת הטרדה מאיימת מוצאים במשפחה זה כנגד זה בשיעור גבוה יותר. גם על בסיס סיכון המשפחה באי שמירה על כללי מניעת הידבקות.

גם אצל אלה שכבר גרושים או בהליכי גירושין, המצב לא שונה. מי שלא הסתדר קודם גם לא מסתדר עכשיו, רק ביתר שאת. נושאים חדשים לריב עליהם כגון שעת איסוף הקטינים האם ב16:00 או ב8:00 עקב העובדה שאין מסגרת חינוכית, תשלומי מזונות, שהרי רובם בחל"ת ומקור ההכנסה קטן, האם יופחת הנטל מהאב שאינו עובד או דווקא יש לקיים התשלומים באדיקות בשל העובדה האם לא עובדת?

תוך זמן קצר משירותים במתכונת חירום מסתמן אפקט "קורונה בום " אבל לא כזה של ילודה אלא כזה "בום" של גירושין.

אין באמור במאמר זה תחליף לייעוץ משפטי.

מיכל מוזס , עורכת דין , מגשרת ונוטריון ,מומחית בדיני משפחה וגירושין http://www.mozeslaw.co.il