מחדל לאומי: כך פספסנו את זיהוי האותות המתקרבים של הקורונה

משבר הקורונה והתפשטותו המהירה הפתיעה את העולם. זו הפתעה אסטרטגית עולמית. מהמידע המתפרסם עולות שתי אבחנות: האחת, היו סימנים מעידים רבים לכך שהתפרצות נגיף שכזה אפשרית, בעיקר לאחר ההתמודדות עם נגיף הסארס ב-2003. אבחנה שנייה היא שמערכות הבריאות במדינות מצאו את עצמן מופתעות ובלתי מוכנות להתמודדות עם אתגר זה.

החתירה להקטנה משמעותית של הסיכון בהפתעות הביאה לחפש מתודולוגיות שיאפשרו לתחום העסקי וגם הביטחוני, להתכונן טוב יותר כדי להימנע מהפתעות.

בעולם העסקי קיים ענף מחקר ופעילות מעשית שעניינה התמודדות עם הפתעות אסטרטגיות. ניתן להצביע על אחת המתודולוגיות שהיה ניתן להשתמש בה גם במקרה זה לפני התפרצות המגיפה: תכנון בתרחישים. מתודולוגיה זו הוכנסה לשימוש בזירה העסקית להחלטות אסטרטגיות בתחילת שנות ה־70 של המאה ה־20 והפכה לאחד הכלים המרכזיים בתכנון האסטרטגי המסייע לחשוב על העתיד ולהבין אותו.

• הרמה הקוגניטיבית - ההפתעה היא תופעה פסיכולוגית, והתרחשותה, למרות שהיה מידע מוקדם, מלמדת על כשל של קברניטי הארגון או המדינה שפעלו לפי הערכת איומים שגויה, לא צפו את האיום ולא התכוננו לו.

• רמת התשתיות והיכולות הארגוניות - הארגון או המדינה לא בנו תשתיות ויכולות ארגוניות נדרשות כדי להתמודד עם האיום.

• רמת ההיערכות התפעולית - הארגון או המדינה לא הכינו מראש תורת לחימה למקרה שאיום כזה או דומה לו, יתממשו.

שר הבריאות יעקב ליצמן וראש הממשלה בנימין נתניהו. היו סימנים מוקדמים למגפה אך הממשלה לא נערכה צילום: עמית שאבי

לפי נסים טאלב, מומחה עולמי בניהול סיכונים, בספרו "ברבור שחור", יש הפתעות שהוא מכנה הפתעות "ברבור שחור", שלא ניתן לחזות ולמנוע. אלה תופעות שהמדינה והארגון העסקי אינם מכירים, שלא נתקלו בהן בעבר ולכן לא ניתן להעריך את משמעותן. המקרה שלפנינו, הקורונה, אינו "ברבור שחור" מאחר והיו לא מעט סימנים מעידים, כלומר אותות חלשים. עם זאת, מסקנתו של טאלב מדגישה את תפקיד הידע והלמידה הארגונית במניעת הפתעות.

במחקר של הח"מ, בספרו "את זאת לא צפינו" (הוצאת רסלינג) על הפתעות אסטרטגיות, היה ממצא חד־משמעי: הכשל לא נבע מהיעדר מידע. נהפוך הוא, בדרך כלל היה לארגון העסקי או למדינה שנפגעו מידע, ולו גם חלקי, על התפתחויות מסוכנות אך הם טעו בהערכת משמעותן.

המסקנה היא שכדי לטפל באותות חלשים יש לבצע סינון מרעשי רקע וממידע מטעה, ואותם לתגבר במידע נוסף - הקיים בארגון יחד עם מידע חיצוני נוסף. בהמשך, יש לבנות כמה תרחישים ולהבין את משמעותם.

נסים טאלב, מומחה עולמי בניהול סיכונים. הקורונה אינה "ברבור שחור" צילום: בלומברג

השימוש בתרחישים מאפשר לפורומים ארגוניים שונים לעצב דרכי פעולה במענה לשתי שאלות: איך ישפיע מימוש התרחיש על הארגון או המדינה, ומהי הסבירות שתרחיש זה אכן יתממש. השימוש בתרחישים לסיכול הפתעות מבוסס על:

• זיהוי ובחינה של אותות חלשים" היכולים לבשר על איום צפוי.

• איסוף מידע רלבנטי לאות זה.

• בניית מספר תרחישים.

• דיון בתרחישים בדרגי ניהול בכירים.

• החלטה אם לייצר או לא לייצר "התרעת איום".

למדינת ישראל היו "אותות חלשים" לאפשרות של מגפה עולמית כבר לפני שנים. אם היו מיישמים את מתודולגית התרחישים המוצגת כאן, היה ניתן להיערך טוב יותר ממה שנעשה בפועל. שוב סמכנו על יכולת האילתור על פני תכנון מסודר וכך כשלנו בהיערכות. נותר לשאול – האם שימוש במתודולוגית התכנון בתרחישים, היה יכול להביא להיערכות טובה יותר של מדינות רבות כולל ישראל? לדעתי התשובה חיובית בהחלט.

הכותב הוא מומחה לניהול התחרות, בית הספר למנהל עסקים, המכללה האקדמית נתניה