משבר הקורונה מחייב לעודד השכרה לטווח ארוך
לאחר שרבים הוצאו לחל"ת או פוטרו, יקח להם חודשים רבים ואף שנים עד שיתאוששו מהמכה הכלכלית מהמגפה, והתוכניות לרכישת דירה יתרחקו עוד יותר. הפתרון הוא בנייה מסיבית להשכרה כולל ארוכת טווח
בשנים האחרונות מבינים לא מעט זוגות צעירים ומשפחות בישראל שהחלום על דירה בבעלותם הופך לבלתי אפשרי. מגיפת הקורונה צפויה להוביל להחרפת המגמה. לאחר שרבים הוצאו לחל"ת או פוטרו ממקום עבודתם, יעברו חודשים רבים ואף שנים עד שהציבור יתאושש מהמכות הכלכליות שניחתו עליו ויחזור לרכוש דירות כבעבר.
לפיכך, נראה כי תקופת הפוסט קורונה בשוק הדיור תתאפיין בדרישה גוברת לשכירת דירות לטווח ארוך. במדינות מערביות רבות מדובר בצורת דיור רווחת, הרבה יותר מאשר בישראל. לדוגמה בגרמניה, יותר מ-50% ממשקי הבית גרים בשכירות, ואפילו בארה"ב מדובר בכשליש מבתי האב המתגוררים בדיור להשכרה.
הקשיים העומדים בפני זוגות ומשפחות בישראל, השוקלים השכרה במקום רכישה, הם ברורים: בארץ היה תמיד דימוי ירוד לדיור להשכרה, בגלל הדיור הציבורי של גופים כמו עמידר בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת, שנקשר לאוכלוסייה נזקקת ומוחלשת. נוסף לכך, השכירות הפרטית במרכזי הערים, בעיקר בתל אביב הפכה לכמעט בלתי אפשרית, ונותנת, בסופו של דבר, מוצר נחות מאד ובמחיר יקר מאד.
לכן, המשימה העיקרית של משרד השיכון בעידן הפוסט קורונה, תצטרך להיות קידום נמרץ של פרויקטים המיועדים להשכרה, עם עדיפות להשכרה ארוכת-טווח, והפיכתה של הבחירה בהשכרת דירות לטווח ארוך לקלה ונוחה יותר.
כדי שכל זה יקרה, הממשלה, העיריות והוועדות המחוזיות צריכות לדחוף פרויקטים כאלה, בוודאי יותר מתוכניות כמו מחיר למשתכן, המאפשרת רק לחלק קטן מאוד באוכלוסייה לזכות בהטבה, ועל הגופים הממשלתיים והמוניציפאליים לקדם זאת בכל דרך אפשרית: הקצאת קרקעות, מתן הקלות ליזמים, קיצור התהליכים הביורוקרטיים של מתן ההיתרים וכדומה.
כנגד ההקלות האלה, הגופים הממשלתיים והמוניציפאליים יוכלו לחייב את היזמים להקצות חלק מהדירות לדירות להשכרה במחיר מוזל ומפוקח. בהזדמנות זו, תאפשר הקצאה כזו גם לאוכלוסיות חלשות יותר לגור במרכזי הערים ובסמוך למקומות התעסוקה.
ייתכן כי גם היזמים עצמם יטו יותר לאפשרות של בניית פרוייקטים המיועדים להשכרה: כבר היום, ניתן ללמוד ממשבר הקורונה כי נדל"ן מסחרי ומשרדים עלול להפוך תוך חודש אחד מהשקעה בתשואה גבוהה - להשקעה בתשואה אפס. מגורים להשכרה לטווח ארוך, לעומת זאת, מהווים השקעה סולידית ובטוחה יחסית ליזמים המעוניינים בתשואה בטוחה לטווח ארוך.
החשיבה על דיור להשכרה צריכה להיות כבר בשלב כתיבת התב"ע, כולל הגדרת שטחים ספציפיים לשימושים קהילתיים. נוסף לכך, יש לאפשר הסבת מבני משרדים ישנים ומבני תעשייה למבני מגורים של דירות קטנות ועל ידי כך להגדיל את מלאי הדירות המוצעות להשכרה.
התחזיות הן שבעקבות משבר הקורונה וההתאוששות האיטית שתגיע אחריו, יחד עם ההתרגלות של אנשים לעבוד מהבית, רבים מבנייני משרדים (בעיקר הישנים) יתרוקנו. לכן, תהיה הזדמנות להסב בנייני משרדים לדיור להשכרה, אך הדבר מצריך כמובן, גמישות מחשבתית של רשויות התכנון על מנת שצעדים כאלה יאושרו.
לסיכום: כדי לענות על הצורך הגובר בפרויקטים להשכרה העידן הפוסט קורונה, יצטרכו הממשלה, העיריות והוועדות המחוזיות לעודד יוזמות אשר יענו על צורך זה. רק מתחמי דיור איכותיים להשכרה לטווח הארוך, יאפשרו רמות מחירים סבירות, מוצר איכותי, וביטחון מגורים ארוך-טווח לדיירים.
הכותבת היא אדריכלית, בעלת משרד "מילבאואר אדריכלים"