שקיפות היא גם ביקורת חיצונית

בסוף השבוע הודיע דובר צה"ל כי ראש אכ"א דיווח לממונה על השכר באוצר כי היתה חריגה במענק השחרור שניתן למפקדים בדרג חטיבה (מח"טים, סמח"טים וקציני אג"ם) שהגדילה בעשרות אלפי שקלים את הסכומים שחולקו. על פי הערכות צה"ל, מאז 2003 נהנו מהטעות הזו 200 איש והיא עלתה בין 20 ל־25 מיליון שקל - אמנם טיפה מתוך תקציב הביטחון, אבל כאשר כל שקל מתקציב המדינה נספר היום במכונות הנשמה שעולות עשרות אלפי דולרים, זה לא כלום.

הרמטכ"ל אביב כוכבי. ייתכן שבעתיד רוח המפקד תשתנה צילום: רויטרס

צריך לומר פה מילה טובה לצה"ל. הזיופים שהתגלו בנוגע להיקף גיוס החרדים עדיין טריים בזיכרון, אך נדמה שהצבא הפיק לקחים והבין שלשקר אין רגליים. מדובר אמנם באירוע קטן יחסית, אבל הלקח המרכזי ממנו הוא שגם אם צה"ל ישמור על רמת ערכיות גבוהה כמו בשבוע שעבר, עדיין אף גוף לא יכול ולא צריך לפקח ולבקר את עצמו. גם אם זו רוח המפקד היום, זה לא אומר שזו תהיה רוח המפקד הבא, בטח לא בתקופה בה כל המערכת הציבורית תאלץ להדק את החגורה ביום שאחרי הקורונה. כיום העברת המידע ממשרד הביטחון למשרד האוצר נעשית בדיעבד. אמנם החשב הכללי והממונה על השכר מקבלים תמונה די מלאה על השכר בצה"ל, אבל אין להם יכולת לאתר חריגות שכר בזמן אמת ולכך יכול להיות מחיר. מדו"ח חריגות השכר האחרון שפורסם עולה כי חריגות שכר שנעצרו ב־2018 חסכו לקופת המדינה 275 מיליון שקל.

הפיקוח הכרחי כמובן לא רק עבור צה"ל (שם הדבר קריטי משום שמדובר במיליארדי שקלים) אלא גם עבור עובדי הכנסת, שופטים ומשרד מבקר המדינה שם נהנים ממשכורות חריגות ביחס למגזר הציבורי ורק לאחרונה דווח על העלאות שכר חריגות לבכירים. העצמאות החיונית לתפקודם של אותם גופים לא יכולה לבוא על חשבון אכיפה של חריגות שכר. מי שרוצה להיות שקוף לחלוטין לא יכול להסתפק בלדווח על טעויות שעשה, אלא צריך לתת לגוף חיצוני לבקר אותו.