מי יתרבה מהר יותר: הנגיפים או ההמצאות המדעיות?

זה אולי לא תמיד נראה כך בשלב הזה, אבל בסופו של יום ידה של האנושות היתה תמיד על העליונה בכל המלחמות שניהלה נגד וירוסים ומגיפות. האנושות שרדה, אף שמאז ומתמיד למחוללי המחלות המיקרוסקופיים היו יתרונות מובנים בביולוגיה שלהם: בקצב ההתרבות, באבולוציה וביכולת ההדבקה.

בעידן של נסיעות רבות ברחבי העולם, בין אם לעסקים או לתיירות, היתרון של הנגיפים גדל עוד יותר והתפרצות של נגיף במדינה אחת יכולה להפוך למגפה כלל עולמית בתוך שבועות ספורים. אך בעידן הזה אנחנו לא רק מחוברים יותר פיזית, אלא גם שכלית - והחיבור הזה יאפשר לנו, בסופו של דבר, להפוך את המצב על פיו ולהביס את אויבינו הנושנים. הפעם, בעידן המחשוב והאינטרנט, מהר ככל שמתרבים הנגיפים - הרעיונות וההמצאות שלנו מתרבים מהר עוד יותר וחולפים בתוך שניות בין מיליוני מוחות ברחבי העולם. קצת בדומה לווירוסים, הרעיונות המדעיים מצטברים כיום בקצב אקספוננציאלי - הפעם כזה שעובד לטובתנו.

כדי לנצל את העוצמה המדעית הזאת, עלינו ללמוד לספוג ולהטמיע רעיונות חדשים ולשנות מנהגים תרבותיים מהר יותר מהאופן שבו אנו עושים זאת כיום. באותה מידה שבה בני האדם ניחנו ביצירתיות אינסופית, כך הם גם מגלים התנגדות לרעיונות חדשים. זהו הפרדוקס האנושי. רק חלק קטן מההמצאות הגדולות ביותר של ראשית האנושות תפסו אחיזה בתוך דור אחד. לאחרות נדרשו אלפי שנים. במקרה של החיטוי, הפרקטיקות היו שונות מאוד מתרבות לתרבות. לדוגמה, רחיצת גוף (כלומר מקלחת) היתה נוהג מקובל בתרבויות אסיה והמזרח התיכון במאה ה-16, אך נדירה בהרבה בקרב תרבויות המערב, מה שהחמיר את פגיעותן למחלות.

בדיקות מעבדה. האנושות חייבת להתקדם לכיוון המדע צילום: מיקי נועם אלון

וזה מביא אותנו לחבישת מסיכות, נוהג שמוצא אותנו בדיוק באותה נקודה. כפי שאימצו את המקלחות במהרה, כך תושבי מדינות אסיה אימצו הרגלים קבועים לשימוש שוטף במסיכות, במיוחד מאז התפרצות נגיף ה-SARS ב-2002. במערב לא למדו, אפילו שהתפשטות נגיף הקורונה נבלמה בסין, דרום קוריאה וסינגפור בין השאר הודות לאותן מסיכות. בראיון שנתן לאחרונה ג'ורג' גאו, מנכ"ל המרכז לבקרת ומניעת מחלות של סין, הוא אמר: "לדעתי, הטעות הגדולה של ארה"ב ואירופה היא שאינן מחייבות לבישת מסכות". ואכן, בסין, שנראה כי השכילה להשתלט על התפרצות הנגיף, הפכו המסיכות לנורמה הנוהגת לא רק ברחובות, בחנויות ובמפגשים חברתיים, אלא גם במשרדים ובמקומות עבודה צפופים אחרים.

אז מה מונע מהמערב להשתמש בכלי הפשוט והשימושי הזה? לעת עתה נראה כי זה פשוט עניין של הרגל. אנו לא רגילים לחבוש אותן או לראותן סביבנו. אך תרבות יכולה להשתנות, ובמקרה הזה היא חייבת, במיוחד אם אנחנו רוצים לשמר את דרך החיים שלנו. אני קורא למנהיגים עסקיים לשקול לאמץ את ההרגל הזה גם אחרי שהמשבר יחלוף, ולספק לעובדיהם מסיכות לשימוש יומיומי במשרד, כמו שכבר עושות הרבה חברות סיניות - ולו מתוך חובת הזהירות. זו צריכה להיות הנורמה החדשה של כולנו כאשר אנחנו מחוץ לבית, כשם שאנחנו לובשים בגדים, כך צריך לכלול גם לבישת מסיכה המכסה את הפה והאף. בשילוב עם רחיצת ידיים, שמירת מרחק ואמצעי הגנה נוספים - זו תהיה האסטרטגיה שלנו לצליחת המשבר, עד לשלב שבו המדע יפתח חיסון או טיפול אמינים.

לפני שמונה שנים, רעייתי ג'וליה ואני הקמנו את הקרן שלנו, אשר יחד עם שותפינו מממנת את פרס Breakthrough המוענק למדענים על תגליות יסודיות ומעלה את קרנו של המדע. הקרן גם משקיעה בתוכניות מחקר אסטרונומיה וחלל. במהלך משבר הקורונה, הקרן שלנו הסיטה את תשומת לבה למטרות ולמשימות הרבה יותר מעשיות. כאן בישראל תרמה הקרן למגן דוד אדום ולמוסדות מחקר מובילים המפתחים טיפולים לנגיף, כמו גם לאחד מבתי החולים הציבוריים הגדולים במדינה - איכילוב. כעת תורמת הקרן 3 מיליון מסיכות, תוך שיתוף פעולה הדוק עם משרד החוץ ומגן דוד אדום, אשר יקבלו ויחלקו את המסכות. חלק מהמסיכות יסופקו לעובדים רפואיים, הגיבורים השקטים של תקופה זאת. חלק משמעותי אחר יופנה גם לארגונים המספקים שירותים חיוניים, אשר עובדיהם נדרשים עדיין להמשיך לעבוד במהלך הסגר.

המהפכה המדעית החלה לפני יותר מאלף שנה, אך אנו עדיין לא ציביליזציה מדעית בהגדרה. בטווח הרחוק יותר, אם אנו רוצים לשרוד ולשגשג, לא תהיה לנו ברירה אלא לעשות שינויים תרבותיים גדולים יותר. אנו חייבים לחשוב ולפעול באופן יותר גלובלי, יותר רחוק וחשוב מכל - באופן יותר מדעי. עד שזה יקרה, נוכל להתחיל בשינוי תרבותי הרבה יותר פשוט ומהיר: לחבוש מסיכה.

יורי מילנר הוא משקיע ופילנתרופ בתחומי הטכנולוגיה והמדע המתגורר בעמק הסיליקון