השפעתו של מצב החירום על הסכמים קיימים

 מוגש מטעם DUN'S 100

חוק החוזים הישראלי קובע הוראות מיוחדות לגבי מצב שבו כתוצאה מאירועים או נסיבות בלתי ידועים ובלתי צפויים מראש, שלא ניתן היה למנעם, קיום חוזה הפך להיות בלתי אפשרי, או שונה באופן יסודי ממה שהוסכם מראש (סעיף 18 חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970). בסקטורים ספציפיים שונים ישנם גם הסדרים ייחודיים למצב דברים מסוג זה (מכר דירות, תעופה, שכירות ועוד - סעיף 5א(ג) לחוק מכר (דירות), תשל"ג – 1973; סעיף 6 לחוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה), תשע"ב-2012; סעיפים 10 ו- 15 חוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971).

אירועים או נסיבות כאלה מכונים בעגה המשפטית - "סיכול" או "כוח עליון" (פורס מאז'ור).

בעבר, בתי המשפט כמעט ולא הכירו במצבים ככאלה העונים על הקריטריונים הנוקשים של חוסר יכולת לצפות את הנסיבות או האירועים וחוסר יכולת למנוע אותם, והעדיפו לקבוע בדרך כלל כי הייתה יכולת לצפות או למנוע גם מצבים קיצוניים שאירעו במהלך חיי החוזה. כך למשל, נסיבות כמו מלחמת יום הכיפור, פגעי מזג אוויר, משברים דיפלומטיים, משברים כלכליים, ועוד – לא הוכרו כנסיבות העולות כדי "סיכול" החוזה (ע"א 736/82 כפר חסידים, מושב עובדים דתי בע"מ נ' דוד אברהם, לט(2) 490 (1985); ע"א 421/74 זכריה ו-מרים שגן נ' שאול מדר, כט(1) 445 (1974); ע"א 101/74 חירם לנדאו עבודות עפר כבישים ופתוח בע"מ נ' פיתוח מקורות מים (ארצות חוץ) בע"מ, ל(3) 661 (1976); ע"א 715/78 אריה כץ נ' נצחוני מזרחי בע"מ, לג(3) 639 (1979)). בתי המשפט קבעו כי היה ביכולתם של הצדדים לחוזה לצפות נסיבות אלה מראש. במקביל לכך, בתי המשפט השתמשו בדוקטרינות משפטיות אחרות על מנת להתמודד עם נסיבות כאלו. כך למשל, בחוזה ארוך טווח שלא כלל הוראות הצמדה או שיערוך, פירש בית המשפט את החוזה כאילו הוא כולל הוראות שערוך, זאת נוכח מצב של היפר אינפלציה שהפך את ביצוע החוזה לשונה באופן מהותי (ע"א 554/83‏ ‎"‎אתא" חברה לטכסטיל בע"מ‎ ‎נ' עיזבון המנוח זולוטולוב יצחק ז"ל, פ''ד מא(1) 282).

יחד עם זאת, בשניים-שלושה עשורים אחרונים ניתן לראות שינוי מסוים בגישת בתי המשפט בנוגע לסוגיית הסיכול. עוד בשנות התשעים, החלה להישמע דעת מיעוט בבית המשפט העליון, אשר סברה כי הגישה המצמצמת בנושא הסיכול היא נוקשה מדי (ע"א 6328/97 רגב נ' משרד הביטחון, פ"ד נד(5) 506, 518-517). בספרות ובפסיקה מאוחרת יותר הובעה תמיכה בגישה זו ובתי משפט פסקו לעיתים באופן שמרחיב את ההכרה בסיכול חוזה. לתמיכה בצורך להרחיב את ההכרה בתחולת עקרון הסיכול ראה ע"א 4893/14 וליד חמודה זועבי נ' מדינת ישראל, פורסם בדינים, סעיף 30 לפסק דינו של כב' השופט עמית; וכן ראה למשל ג' שלו, דיני חוזים – החלק הכללי, לקראת קודיפקציה של המשפט האזרחי 638 (2005), עמ' 628-630. כך למשל, אינתיפדת אל-אקצא הוכרה כנסיבות העולות כדי סיכול (ת.א. (י-ם) 3531/01‏‏ בן אבו חברה לבנין ולפיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון‏ (פורסם בנבו, 25.7.2002)).

עו"ד אלי שימלביץ' ועו"ד נדיר אביעד	קרדיט: יח"צ

מגפת הקורונה שפוקדת אותנו בימים אלה, והנסיבות המיוחדות שנוצרו בעקבותיה בארץ ובעולם, מתאימה לדעתנו באופן מובהק לסיטואציה של סיכול המוגדרת בחוק. המגבלות המוטלות לשם ההתמודדות עם המגפה וההשלכות הקיצוניות של מצב החירום על הפעילות הכלכלית המקומית והעולמית, משפיעות באופן משמעותי ביותר על הסכמים שנחתמו קודם לכן, ועל היכולת של הצדדים לאותם הסכמים לבצעם, ועולות כדי נסיבות בלתי צפויות בעליל ובלתי ניתנות למניעה מראש.

ממשלת ישראל התקינה סדרה של תקנות חירום המתערבות ומשנות את חיי היום יום במדינה, במכלול תחומים הנוגעים לחירויות הפרט, להתנהלות הכלכלית, לחופש התנועה, פעילות התחבורה הציבורית, התנהלות משרדי הממשלה, ועוד (ראה למשל: תקנות שעת חירום (הגבלת מספר העובדים במקום עבודה לשם צמצום התפשטות נגיף הקורונה החדש), תש"ף-2020). הסדרים דומים נקבעו ברבות ממדינות העולם, כך שזהו המצב גם במקרים בהם מדובר בחוזים המושפעים ממסחר ועסקים בינלאומיים.

יכולה להיות כמובן מחלוקת קונקרטית על שאלת ההשלכות הספציפיות של מצב החירום על סוגים שונים של חוזים ועל מקרים ספציפיים, ועשויות להישמע טענות כי מצב החרום הקיים לא השפיע על חוזה ספציפי בנסיבות מסוימות המאפיינות דווקא אותו. יכולים להיות גם הסדרים חוזיים ספציפיים לגבי מצב דברים מסוג זה (שכן ההסדר החוקי לגבי הסיכול הוא דיספוזיטיבי). כך שכל מקרה כזה ייבחן כמובן לגופו על פי נסיבותיו. אולם נראה כי לא נותר כמעט תחום חיים אחד שחסין למצב ואינו מושפע ממנו.

במקרים בהם ייקבע כי מצב החירום הקיים אכן מהווה נסיבות של סיכול חוזה, השאלה הבאה שתעמוד על הפרק תהיה מציאת ההסדר שיחול ביחסי הצדדים לחוזה בנסיבות החדשות, כלומר – מציאות הסעד הראוי שיינתן לצדדים לחוזה, שייתן ביטוי לאיזון בין האינטרסים הנוגדים של הצדדים במקרה שאחד הצדדים לא יקיים את החוזה כתוצאה מסיכול.

החוק קובע כי הפרת חוזה במקרים כאלה אמנם מקנה לנפגע את הזכות לבטלו, אולם אינה מאפשרת לו לדרוש אכיפה של החוזה או תשלום פיצויי קיום (כלומר – פיצויים שיש בהם להעמיד את הנפגע, באמצעות פיצוי, במצב בו הוא היה עומד אילו החוזה קוים).

יחד עם זאת, בספרות ובפסיקה נדונו גם מצבים בהם בנסיבות של סיכול לא יתאפשר ביטול של החוזה על אף הפרתו, אלא יתקיים מצב של דחיית קיום החיוב עד להסרת הגורם או הנסיבות שלא אפשרו את קיומו (גבריאלה שלו ואפי צמח, דיני חוזים 684 (דין, נבו, מהדורה רביעית, 2019); שלו ואדר, דיני חוזים – התרופות, בעמ' 267). הסדר כזה עוגן מכוח עקרון תום הלב או מכוח פרשנות תכליתית של החוזה או בדרך של אכיפה דחויה וניתן לעגנו גם מכוח דוקטרינת האכיפה בקירוב. כך למשל נקבע שצד לחוזה, העומד על ביצוע דווקני של החוזה על אף השינוי המהותי שחל בו בשל נסיבות חיצוניות, אינו נוהג בתום לב (ע"א 6328/97 רגב נ' משרד הביטחון, פ"ד נד(5) 506, 518-517; תא (י-ם) 3531/01 בן אבו חברה לבנין ולפיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון; ע"א 4893/14 וליד חמודה זועבי נ' מדינת ישראל, פורסם בדינים, סעיף 17 לפסק דינו של כב' השופט עמית). מוסד הסיכול מהווה אם כן למעשה ביטוי לעקרון תום הלב בדיני חוזים ומקנה לבתי המשפט בנסיבות מסוג זה כלים רבים לעשיית צדק במצבים חוזיים קשים שנוצרים בנסיבות בלתי אפשריות מסוג זה.

עקרון דחיית ביצוע החיובים כבר מיושם בימים אלה על ידי גופים ומוסדות שונים, המכירים באופי החריג של המצב השורר כיום. כך למשל הורתה לאחרונה רשות מקרקעי ישראל על דחיית מועדים לביצוע תשלומים על פי הסכמים קיימים, לתקופה של חודש ימים; זוהי גם רוח ההנחיות שהוציא המפקח על הבנקים בבנק ישראל למערכת הבנקאית; כך נקבע גם לגבי מועדים שונים במסגרת חקיקת המס; ומתכונת זו של דחיית תשלומים מאפיינת הסדרים המתקיימים גם בעסקאות במגזר הפרטי, בין אם זה בתחום התיירות ובין אם בתחומים אחרים.

היבט חשוב נוסף של התאמת חוזים למצב הנוכחי, הוא לא רק דחייה של תשלומים, אלה אף ביטולם, בין אם באופן חלקי ובין אם באופן מלא, הכל בהתאם לנסיבות הספציפיות ו"מידת" הסיכול של החוזה (מדובר כמובן באי תשלום רק למשך התקופה בה קיימת המניעות), תוך שלילה למעשה של יכולת הביטול של החוזה מידי הצד השני. במצבים בהם מטרת החוזה מסוכלת ואינה ניתנת למימוש, המשך ביצוע תשלומים על פי החוזה מפר למעשה את איזון האינטרסים המקורי שנקבע על ידי הצדדים בעת כריתת החוזה. כאשר צד אחד לחוזה למשל אינו מספק בפועל את חלקו על פי החוזה (כתוצאה מהמניעות החיצונית), הצד השני אינו צריך להיות מוחזק להמשך ביצוע התשלומים. אולם גם כאשר הצד המספק ממשיך מצידו למלא אחר התחייבויותיו, אולם הנסיבות החיצוניות מונעות מהצד השני לממש את מטרת החוזה, אין זה ראוי כי הצד "המקיים" (לכאורה) יהיה זכאי ליהנות מזרם התשלומים הרגיל שסוכם בין הצדדים מראש בסיטואציה שונה לגמרי מזו שנוצרה בנסיבות של סיכול.

כך למשל, באחד המקרים שנדונו על ידי בית המשפט העליון ציין השופט אנגלרד (באותה דעת מיעוט הנזכרת לעיל) כי בנסיבות בהן כתוצאה מאירוע חיצוני חריג ובלתי צפוי, עלות ביצוע החוזה גדלה באופן משמעותי ביותר, יהיה זה בלתי חוקי שהצד השני לחוזה ידרוש (מאותו הצד שהעלויות שלו עלו בצורה ניכרת) לקיים את החוזה תמורת המחיר המקורי (ע"א 6328/97 רגב נ' משרד הביטחון, פ"ד נד(5) 506, הנ"ל).

הוראת חוק ספציפית קיימת לעניין זה בכל הנוגע לשכירות של נכסים (סעיף 15 חוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971). החוק קובע כי במצבים בהם נמנע משוכר להשתמש במושכר למטרת השכירות מחמת נסיבות בלתי צפויות ובלתי ניתנות למניעה מראש, הקשורות במושכר או בדרכי הגישה אליו, פטור השוכר מתשלום דמי השכירות עבור התקופה שהשימוש במושכר נמנע ממנו, אולם "כעבור זמן סביר בנסיבות העניין", המשכיר יהיה רשאי לבטל את החוזה. זוהי אם כן דוגמה למקרה ספציפי שבו הוכרה היכולת לשלול את אפשרות ביטול החוזה (למשך תקופה סבירה), למרות הפסקת התשלומים על פיו.

בחקיקה ובפסיקה קיימת אפוא תשתית שיכולה לשמש בסיס לשלילת זכות הביטול גם כאשר החוזה מופר, ולהתאמת התמורה החוזית לנסיבות החדשות שנוצרו. לבתי המשפט יש מרחב של שיקול דעת למצוא את הפתרונות הראויים ואת האיזון ההוגן בין הצדדים בכל מקרה לגופו. כך עולה גם מלשון חוק החוזים עצמו שקובע כי בעת קיומן של נסיבות מסוג זה, קיים בידי בית המשפט שיקול דעת למציאת פתרונות ייעודיים "אם נראה לבית המשפט צודק לעשות כן בנסיבות העניין ובמידה שנראה לו" וזאת "בין אם בוטל החוזה ובין אם לאו". הצדק, כמובן, לעולם אינו חד צדדי, כך שבמציאת הפתרון בכל מקרה לגופו, בתי המשפט יאזנו בן האינטרסים של שני הצדדים.

ובכל הנוגע לשאלה היכולת לצפות דברים בעתיד, ניתן לומר בביטחון רב שבעקבות המשבר הנוכחי צפוי להיות גל של הליכים משפטיים שיעסקו בדיוק בשאלות הנסקרות לעיל.

ואילו בחוזים שייכרתו מכאן ולהבא, חשוב לתת את הדעת ולהסדיר מראש גם מצבים מסוג זה, שכן מעתה ואילך ניתן יהיה לטעון שגם אירועים מסוג זה, הפכו לצפויים.

עו"ד אלי שימלביץ' ועו"ד נדיר אביעד, משרד יגאל בורוכובסקי ושות'