האם גם דיני החוזים הישראליים, ובפרט דיני הסיכול יידבקו בנגיף הקורונה?
ביום שאחרי עת החירום, יוצפו בתי המשפט הישראליים בגל של "תביעות קורונה", בעקבות חוזים שלא קוימו לנוכח השפעת המגבלות על הצדדים לו. האם הדין הישראלי, יכיר בהשלכות נגיף הקורונה וצעדי התמודדות עמו כעילה לסיכול חוזה?
מוגש מטעם DUN'S 100
נראה שנגיף הקורונה (או בשמו המדויק (COVID-19) שחדר לצערנו לחיינו בראשית שנת 2020 אינו מפגין סימני היעלמות מהירים. מספר הנדבקים והנפטרים בעולם עולה מיום ליום ואיתם גם חוסר הוודאות הכלכלית והמשפטית המציף את החברה כולה, עת היא מתמודדת עם מציאות של מגיפה גלובלית, שהגיעה גם אלינו לישראל.
דרכי ההתמודדות עם הקורונה טומנות בחובן כמה צעדים מרחיקי לכת, כמו מתן צווים והנחיות המטילים הגבלות על תנועת האזרחים, סגירת עסקים וגבולות, הוראות בדבר ריחוק חברתי ובידוד ועוד. ברור שמגבלות אלו משפיעות על כלל תחומי החיים החל מהמשק הכלכלי ועד לתא המשפחתי, וודאי שהשפעתן לא פסחה גם על עולם המשפט, ובפרט לא על דיני החוזים הישראליים.
אנו מעריכים שביום שאחרי עת החירום, יוצפו בתי המשפט הישראליים בגל של "תביעות קורונה", בעקבות חוזים שלא קוימו לנוכח השפעת המגבלות על הצדדים לו.
כך, ניתן להניח כי יוגשו הליכים משפטיים כתוצאה מביטול אירועי ספורט ותרבות, ממקומות מסחר שהתקשו לעמוד בתשלומי דמי השכירות, ספקים ונותני שירות שלא קיימו את ההסכמים וכן הסכמים רבים אחרים שהצדדים לו התקשו לעמוד בהוראותיו, וזאת בעקבות המשבר הכלכלי שנוצר לנוכח הצעדים הרגולטוריים שננקטים לשם בלימת התפשטות הנגיף (למשל, הסכמי מכר, הסכמי רכישה, הסכמי הלוואות וכו').
כמובן שהדבר מעורר הרבה שאלות, בייחוד שבמרבית ההסכמים לא כלולה התייחסות מפורשת (לפחות עד כה) למקרים בהן תתפרץ מגיפה עולמית בקצב כה מסחרר.
אחת מהשאלות הללו היא האם בית המשפט יכיר במגפת הקורונה על השלכותיה הדרמתיות כמהווה את אותן הנסיבות שלא ניתן היה לצפות או למנוע (נסיבות המכונות לרוב – "כוח עליון"), אשר בעטיין לא ניתן לקיים את החוזה, אולם חרף זאת, הצד המפר לא יהיה חייב בפיצויים ולא יהיה הצד הזכאי חייב באכיפת החוזה.
צילום: יח"צ
מילים אחרות – האם הדין הישראלי, יכיר בהשלכות נגיף הקורונה וצעדי התמודדות עמו כעילה לסיכול חוזה, המקנה בידי מפר ההסכם את ההגנה הקבועה בסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 מאכיפת ההסכם ותשלום פיצויים לצד שהופר כלפיו ההסכם?
עד כה, לאורך השנים הפגינו בתי המשפט הישראלים לערכאותיהם השונות "חסינות" מאוד גבוהה לטענות סיכול.
כך, בפסק הדין המכונן בעניין, במסגרתו נדחתה טענה לסיכול הסכם לנוכח התפרצותה המפתיעה של מלחמת יום הכיפורים, גרס שופט בית המשפט העליון לנדוי ז"ל, כי "בענייני מלחמה ושלום הבלתי צפוי הוא לעולם בגדר הצפוי עבור אדם מישראל"; גם ביחס למזג אוויר קיצוני ואסונות טבע והאינפלציה של שנות השמונים קבע בית המשפט העליון כי הם ניתנים לצפייה ולפיכך, לא ניתן לטעון בגינם טענות סיכול. במקרי מוות הוכרו כעילת סיכול רק מקרה בו התחייב המנוח במתן שירות אישי וייחודי לתכונותיו.
אמנם היו ניסיונות לכרסם בעמדה קשיחה זו, שהראוי לציון בהקשר זה, הינו שופט בית המשפט העליון לשעבר י' אנגלרד אך עמדתו של האחרון, לא אומצה בקביעות בית המשפט העליון.
ובכל זאת, נראה שמגפת הקורונה וגזירותיה, בהן צווי השעה המטילים הגבלות על עסקים, הגבלות תנועה, הוראות על ריחוק ובידוד חברתי וכן חסימת גבולות מהוות תרחיש קיצוני בקנה מידה שהאנושות לא הכירה בעשורים האחרונים.
בהתאם, ייתכן שדווקא מציאות זו תהווה הזדמנות מתאימה וכר פורה בעבור בית המשפט, לרכך את התנאים לקבלת טענות סיכול מבלי להצטייר ככאלו המתערבים באופן בוטה במערכת הסכמית פרטית כי הרי שזה נראה כמו צעד מתבקש ולגיטימי.
בנוסף, יש לשער כי במקרה של "תביעות קורונה" יעשו בתי המשפט שימוש באמצעים בהם הם נוהגים לעשות שימוש גם היום, מקרה בו הם סוברים כי קיים שינוי נסיבות חריג (אך לא כזה המצדיק טענת סיכול), אשר נתפסים בעיניהם לבוטים פחות.
בין אמצעים אלו ניתן למנות, אמצעיים פרשניים ובמקרה זה ייתכן ויהיה משקל לזהות הצדדים להסכם ולמעמדם (האם הצדדים לו הם גופים מסחריים או אדם פרטי), למשך תקופת קיומה של המערכת ההסכמית בין הצדדים, התערבות בסכום הפיצויים הנתבעים, הוצאות משפט, ואף התמודדות עם טענות כי בנסיבות העניין אכיפת ההסכם תהיה בלתי צודקת בהתאם לסעיף 3(4) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, הקובע חריג למקרים בהם יינתן סעד של אכיפת הסכם במקרה בו זה הופר.
ברור כי במועד כתיבת שורות אלו, עוד מוקדם וקשה לקבוע האם דיני החוזים הישראליים ובפרט עילת הסיכול "נדבקה בנגיף הקורונה", אולם נראה כי צפויים אנו לדיון נרחב בסוגית טענת הסיכול כמו גם בטענות חלופיות מעולם הפרשנות וחובת תום הלב הכללית החלה על הסכמים מכוח סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים, (חלק כללי), תשל"ג-1973.
האמור לעיל הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות ייעוץ משפטי אשר מטבע הדברים דורש בחינה מעמיקה של כל מקרה לגופו.
עו"ד אורי ששון, הינו ראש מחלקת הליטיגציה במשרד ש. בירן ושות' ועו"ד נטלי אזולאי כהן הינה עו"ד במשרד ש. בירן במחלקת הליטיגציה. שניהם מטפלים בתיקים מורכבים ועקרוניים בתחום הליטיגציה המסחרית, בין היתר, בסוגיות נשוא מאמר זה.
