הציניות של כיל לא עוצרת

יש תאגידים שמגלים התחשבות, סבלנות ולעתים אף רצון טוב כלפי הממשלה והציבור בזמן משבר הקורונה, אבל יש גם מי שמנסים לעשות שימוש ציני במצב. אלה חברות עם כוח מיקוח מול המדינה, שלוחצות כדי לקבל הקלות או לקדם מהלכים עסקיים, שאין קשר בינם לבין המשבר.

בשבוע שעבר פנתה לראש הממשלה חברת הפוספטים רותם אמפרט, חברה־בת של כימיקלים לישראל (כיל). בחברה דרשו מבנימין נתניהו להכריע לגבי גורל הכרייה בשדה בריר שליד ערד. אחרת, איימו, אלף עובדים יוצאו לחופשה והחברה תקפיא עבודות. האם יש קשר בין מצב החירום של הקורונה למחלוקת בין המדינה לרותם אמפרט? ממש לא.

שדה בריר צילום: אדם קפלן

מאחורי המכתב, שעליו חתום מנכ"ל החברה רביב צולר, עומדת מחלוקת בת 20 שנה בין החברה למדינה. בשדה בריר יש עתודות פוספטים גדולות, וברותם אמפרט טוענים כי ייאלצו לסגור את שערי החברה אם המדינה לא תאשר לה להתחיל לכרות את אותם פוספטים.

במהלך השנים שני שרי בריאות - יעל גרמן ויעקב ליצמן - אימצו חוות דעת מקצועיות שהצביעו על חשש לתחלואה ומוות כתוצאה מזיהום אוויר שיגרם מהכרייה באזור. הקרבה לים המלח, נטען בעתירות לבג"ץ, הפכו את העיר ערד למוקד תיירות נופש ומרפא - וזו תיפגע אם תאושר הכרייה.

את התנהלות כיל צריך לזכור כשהיא תנסה להתהדר בימים אלה בסולידריות חברתית ושותפות גורל או תתרום לאיזה מכון לחקר הקורונה, כדי להסיט את תשומת הלב. בסוף השבוע למשל התפרסם כי החברה פועלת לסייע למשרד הביטחון לרכוש ציוד רפואי מסין למאבק בהתפשטות הנגיף.

אז תודה אבל לא תודה. מי שרוצה לעזור בשעה קשה, שיעשה קודם את מה שמוטל עליו, לא רק את מה שנוח לו. החובה של כיל היא קודם כל לדאוג לעובדיה, בטח לא לעשות בהם שימוש כבני ערובה בתקופה שבה שיעור המובטלים הולך ועולה גם ככה, רק כדי לסחוט את הממשלה.