בעולם נפל האסימון, ישראל נמצאת עדיין ב־2008

המספרים מאחורי חבילות הסיוע שהגדיר משרד האוצר עד כה נדמים כעדות לחוסר הבנה יסודי של היקפי האירוע ההיסטורי ההולך ומתהווה לנגד עינינו. קשה להאמין שגם במסגרת תוכנית חדשה הם יזנקו כפי שכבר נעשה במדינות אחרות. לא רק המספרים עצמם – גם כיווני הפעולה משרטטים את דמותה של הנהגה שבויה בקונספציה והם מתאימים למיתון או למשבר גלובלי "סטנדרטי". זו הסיבה לסכומים הנמוכים ולכך שהאפשרות לחלק מענקים לקבוצה גדולה של אזרחים נראית בגדר מדע בדיוני.

מה שמשחק לרעת מגבשי חבילת הסיוע ברחוב קפלן הוא ההצלחה הכבירה של האסטרטגיה האוצרית בשנים 2008–2009 שהסתמכה על פחות הוצאה מקומית ויותר על כך שמעצמות העולם יוציאו את הארסנל שלהן, יצילו בנקים וחברות, ישפכו את כספי המסים שגבו מאזרחיהן, וכשהצרכן האמריקאי והאירופי ישוב לצרוך ולטייל, החברות יחזרו לרכוש ולהשקיע (בעיקר שירותי ההייטק), הביקושים ישובו, הכלכלה העולמית תתאושש, וישראל – בלי להוציא אגורה כמעט – תרכוב על הכל. האסטרטגיה הזו הצליחה אז. היא לא צפויה להצליח כעת מכמה סיבות: ראשית הקורונה סגרה את העולם: אין מעבר של אנשים והאטה משמעותית במעבר של סחורות ושירותים. אין מדובר במשבר פיננסי אלא בהשבתה כללית של הכלכלה – הן בצד הביקוש והן בצד ההיצע. הכסף שהאמריקאים, האנגלים והאירופים יקבלו, ישמש אותם לרכישת ציוד ומזון בתוך המדינה. חוסר הוודאות כל כך גדול שספק רב אם בחודשים הקרובים מישהו ירחיב צריכה והשקעה – לבטח מחוץ למדינת האם שלו. יתרה מזו, ב־2008 יותר מ־30% מהמשק תפקד, בניגוד למצב הנוכחי שבו כשני שלישים מהמשק מושבתים – בצו.

פי 3 מה"ניו דיל"

קשה לומר שארה"ב יכולה לשמש דוגמה ומופת להתמודדות עם משבר הקורונה - החל מההכחשות של הנשיא דונלד טראמפ, דרך המחסור בבדיקות וכלה בהצהרה החפוזה שלפיה יש לשאוף להחזיר את המשק האמריקאי לפעולה באמצע אפריל. ועדיין - גם ארה״ב המבולבלת מיהרה להכריז אתמול על חבילת סיוע היסטורית. חברי הקונגרס האמריקאי הצליחו להתגבר על השסעים הפוליטיים העמוקים בין רפוליקנים לדמוקרטים ואישרו בשיתוף עם הבית הלבן חבילת סיוע למשק בהיקף שני טריליון דולר. מדובר בסכום שווה ערך ל־10% מהתמ"ג האמריקאי, אבל מעבר לסכום - שהוא הגבוה בעולם שאושר עד כה על ידי ממשלה בתגובה למגפת הקורונה – גם הנגשתו לציבור יוצאת דופן. הוא יכלול שליחת צ׳ק בהיקף של 1,200 דולר לכל אזרח ותוספת של 500 דולר נוספים לכל ילד במשק הבית.

לפי חוקרים אמריקאים, ה"ניו דיל" של רוזבלט – תוכנית החילוץ לכלכלת ארה"ב אחרי המשבר הגדול של 1929 – היתה שוות ערך ל־653 מיליארד דולר (במחירי 2009) והיקף תוכנית החילוץ של אובמה ב־2009 נאמדה בכ־831 מיליארד דולר. כך שהתוכנית שאושרה אתמול גדולה פי 3 מהניו דיל ופי 2.5 מתוכנית אובאמה. יתרה מזו, לפי אותו מחקר, העלות לנפש של התוכנית ב־2009 עמדה על 2,738 דולר בעוד שהעלות לנפש בניו דיל היתה כ־5,231 דולר. תוכנית טראמפ מזניקה את ההשקעה בנפש ל־6,110 – כ־23% יותר מתוכנית אובמה וכ־17% יותר מהניו דיל.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ צילום: איי אף פי

במונחי תוצר, התוכנית של אובמה אל מול המשבר הפיננסי שאיים להרוס את כלכלת ארה"ב, היוותה רק 5.8% מהתמ"ג של ארה"ב באותם ימים. לא פלא שלמרות שמשבר הקורונה בעיצומו והוא ממשיך לקטול אזרחים בכל רחבי הגלובוס, לרבות בארה"ב, הבורסות הגיבו בעצמה אדירה לבשורת התוכנית והדאו ג'ונס זינק ב־11.4%, שיעור הזינוק הגבוה ביותר מאז 1933, ימים בהם התבשרו האמריקאים על הניו דיל. ברגע שאמריקאים הבינו והפנימו שממשלת ארה"ב מוכנה לעשות הכול כדי להציל את הכלכלה ואת האזרחים עצמם – חזרו המשקיעים להביע אמון בשוק.

התוכנית הזו הגיעה אחרי שהבנק המרכזי האמריקאי הודיע מוקדם יותר השבוע כי ירכוש אג"ח ממשלתיות ואג"ח קונצרניות "ללא הגבלה". להודעה הזו הבורסות הגיבו בירידות שערים בשל חוסר אמון מצד המשקיעים שסיוע כזה יהיה אפקטיבי במשבר הנוכחי.

שליחת הצ'ק של 1,200 היא לכלל המועסקים האמריקאים, לפי גובה הכנסה, כשהסכום יורד ככל שההכנסה עולה – מהלך שמתאפשר הודות לעובדה שמערכת המס בארה"ב מחייבת דווח שנתי של כלל ההכנסות. כל משק בית יקבל תוספת של 500 דולר עבור כל ילד מתחת לגיל 18, ובנוסף, תוספת של 600 דולר לשבוע בדמי אבטלה למשך 4 חודשים. התוכנית מתייחסת גם לאפשרות הפיכתם של פרילנסרים, עובדים זמניים ועובדים בעבודות מזדמנות – שאינם זכאים באופן שוטף לדמי אבטלה – לזכאים לכספי הסיוע. עלות שלושת הצעדים הללו נאמדת בכמה מאות מיליארדי דולרים. התוכנית כוללת גם קרן הלוואות ל־51 המדיניות ולערים שנקלעו לקשיים בהיקף של 150 מיליארד דולר – כאשר מדובר בכסף למתן הלוואות ולא בערבות בלבד. סלע המחלוקת בחבילה היה קרן בהיקף 500 מיליארד דולר שנועדה לחילוץ חברות, לרבות חברות ענק, מתוכם 58 מיליארד דולר נצבעו לטובת סיוע לענפי התעופה והתיירות ועוד 17 מיליארד דולר להלוואות לתעשיות ועסקים שמוגדרים חיוניים לביטחון הלאומי של ארה"ב.

בינימין נתניהו צילום: צילום מסך

המהלך עורר חששות כבדים שכסף ציבורי ינותב לכסות מהלכים עסקיים שגויים או הרפתקניים שביצעו חברות ואנשי עסקים טרום המשבר, ואותותיהם ניכרים עתה בשטח ביתר שאת, כשהכלכלה מתרסקת: "יש כאן יותר מדי כסף ללא פיקוח", אמר הסנטור הדמוקרטי ממונטנה, ג'ון טסטר, שהתנגד למהלך. כמענה ראשוני לחששות הללו נקבע מראש שההלוואות והערבויות יפעלו במשך כמה שנים תחת מגבלות: איסור על רכישות חדשות של מניות (BUYBACKS) כל עוד ההלוואות לא נפרעו, הגבלת שכר בכירים לשנתיים, התחייבות של החברות לשמור על "רמות התעסוקה שהיו קיימות ב־13 במרץ 2020 ככל שניתן" – כל אלה לפני שההלוואות יוחזרו.

בבריטניה יממנו את רוב השכר

גם בריטניה, למרות גמגומיה בכל הנוגע למדיניות ההתמודדות עם המגפה בהיבט הרפואי, ועל אף שהתחילה במדיניות סגר רק בשבוע החולף – כבר פרסמה חבילת סיוע בהיקף 350 מיליארד פאונד – שהינה שוות ערך ל־12% מהתמ"ג. המטרות של תוכנית זו, כמו של תוכניות סיוע נוספות בעולם זהות, אבל האמצעים שונים: חלק גדול מהסכום – 330 מיליארד פאונד – יגיע בדמות ערבויות מדינה להלוואות שמיועדות לעסקים בקשיים.

בוריס ג'ונסון ראש ממשלת בריטניה צילום: אם סי טי

קרן נוספת של 5 מיליארד פאונד המיועדת לעסקים קטנים ובינוניים תעניק הלוואות ללא ריבית למשך חצי שנה. ממשלת בריטניה תממן גם 80% משכרם של עובדים בחברות שנקלעו למצוקה – בתנאי שהחברה לא תפטר את אותם עובדים (התשלום יוגבל ל־2,500 פאונד – שהם שווי ערך לשכר החציוני במשק).

כדי להקל על המגזר העסקי, הכריזה ממשלת בריטניה על פטור מארנונה לעסקים כמעט בכל גזרות המשק. הארנונה (BUSSINESS RATE) מהווה בממוצע כמחצית מסכום השכירות של בית עסק, ונחשבת לאחת התקורות הגדולות ביותר לעסקים ומשפיעה באופן המשמעותי ביותר על שורת הרווח. עסקים בתחום הפנאי, האירוח והקמעונאות יהנו מפטור גורף של ארנונה למשך שנה ויזכו גם למענקים (הפאבים באנגליה הם לא רק חלק מהכלכלה אלא מושרשים בתרבות). תשלומי מע"מ ותשלומי משכנתא נדחו באופן כמעט גורף למשך שלושה חודשים.

בנוסף הכריז שר האוצר הבריטי על מענק של 10,000 פאונד ל־700 אלף העסקים הקטנים ברחבי הממלכה. עוד דווח על מענק של מיליארד פאונד שינותב לסיוע לשוכרי דירות. גם באנגליה, הבנק המרכזי הכריז כבר על איפוס הריבית (0.1% לעומת 0.25% לפני המשבר) ועל הרחבה נוספת של 200 מיליארד פאונד בתוכנית רכישות אג"ח (ממשלתיות) בלבד שהפכה לגדולה ביותר אי פעם – בהיקף של 752 מיליארד דולר.

חוסר המעש בישראל

גזרת מקבלי ההחלטות במשק הישראלי – הממשלה ומשרד האוצר – עובדים לאט יותר בלשון המעטה. עד כה אושרה תוכנית ערבויות בהיקף של 8 מיליארד שקלים – השווה לכ־0.6% תמ"ג, למרות שישנה עדיין אפשרות להגדיל אותן ב־17–20 מיליארד שקל – על פי חוק. ואם צריך להגדיל את המסגרת עוד יותר – זה הזמן. על פי עדויות מצטברות, הקרן אינה אפקטיבית והפניות אינן רבות בגלל דרישות יתר של הבנקים לערבויות גם מבעלי העסקים עצמם. ללא קשר לעובדה זו, רשת הביטחון בדמות הערבויות מוכרחה להתרחב מכיוון שהקרן לעסקים קטנים ובינוניים שקיבלה חיזוק של 8 מיליארד שקלים, רחוקה מאוד מלהספיק. יהיה צורך בשימוש הרבה יותר נרחב בערבויות – גם מול הבנקים וגם מול חברות כרטיסי האשראי כי הטלטלה כבר עושה את שלה ומקפיצה את עלות הסיכונים לשמיים. וזאת למרות שמשבר הקורונה אינו משבר כלכלי – לא ריאלי ולא פיננסי – אלא משבר בריאותי שדומה יותר לאסון טבע, שהקפיא את המשקים והשבית, גם אם זמנית, את כלכלות העולם ואת תפקודן.

האשראי בהאטה כי הגופים הנותנים נעדרי ביטחון שהלווה יוכל להחזיר את הכסף. זו בדיוק הסיבה שארה"ב החליטה על ערבויות של חצי טריליון דולר, בריטניה שחררה 330 מיליארד פאונד וגרמניה החליטה על שימוש בערבויות של 400 מיליארד יורו (לצד עוד 100 מיליארד יורו מענקים ישירים) להזרמת הון ישיר וערבות לאג"ח קונצרניות של חברות במצוקה.

ובישראל עדיין נבחנת האפשרות להעניק דחייה ואולי אף להעניק פטור בתשלומי ארנונה לעסקים, אחרי שניתנה דחייה של חודשיים בתשלומי המע״מ ואפשרות לאזרחים לדחות תשלומי משכנתא (אבל מחלקות המשכנתא בבנקים קרסו ומי שלא תפס אותן יצטרך להמתין חודש נוסף). פתרון למאות אלפי העצמאים לא נראה באופק. וכך, לצד הערבויות הדברים היחידים שנעשו היו ההכרה ביותר מ־560 אלפי העובדים שהוצאו לחל"ת כזכאים לדמי אבטלה. בנוסף הובטחו בין 1–2 מיליארד שקלים להגדלת תקציב הבריאות. אומדן העלויות של הרחבת הזכות לחל"ת והתוספות למערכת הבריאות נאמדות כבר ב־1–5 מיליארד שקל. נגיד בנק ישראל דיבר אתמול על תוכנית חילוץ בהיקף 15 מיליארד שקל שהם כ־1% מהתוצר, אבל במועד כתיבת שורות אלה תוכנית זו ופרטיה טרם הוצגו.

משה כחלון

נכון הוא שסיוע מוניטארי דוגמת רכישת אג"ח ממשלתיות, שנפוץ בכל העולם ורוב הבנקים המרכזיים כבר נמצאים בעיצומו, הגיע גם לישראל. בנק ישראל כבר הכריז על תוכנית רכישות של אג"ח ממשלתיות בהיקף של 50 מיליארד שקל, סיוע חיוני שנועד לאפשר לממשלות להוציא כספים (הממשלות יאלצו להנפיק אג"ח כי הכנסות ממסים יצנחו), להבטיח שוק הון מתפקד ולמנוע זינוק בריביות. בעולם ישנם כמה בנקים מרכזיים כמו ארה״ב ויפן שכבר קפצו שלב והחלו ברכישות אג"ח קונצרניות, אולם לא מדובר בסיוע ישיר שיגיע לכיסם של המובטלים.

מה שבולט במיוחד בתוכנית הישראלית (או היעדר תוכנית), הוא ההתעלמות הכמעט מוחלטת של מקבלי ההחלטות מהרובד השלישי של הסיוע – שהוא המורכב ביותר ומדיר שינה מעיניהם של פקידים ממשלתיים בכל רחבי הגלובוס: הסיוע הישיר שנדרש כרגע בעיקר בגזרת העצמאים. ייתכן כי הצגת המספרים תפיג במעט את החרדה של מקבלי ההחלטות: לפי הלמ"ס, ישנם 283.3 אלף משקי בית שבראשם עומד עצמאי. אם ינתנו 6,000 שקל לכל משק בית כזה, אזי יהיה מדובר ב־1.7 מיליארד שקלים לחודש. אם הסגר יימשך שלושה חודשים, אזי מדובר בכ־5 מיליארד שקלים שהם כ־0.35% תמ"ג. זה סכום שהאוצר והציבור בהחלט יכולים לעמוד בו ובסדרי גודל האירוע שמתהווה לנגד עינינו נראה אפילו ננסי.

חוסר המעש עלול להוביל למקומות לא טובים: אי אפשר לכלוא אנשים בבתיהם לאורך זמן (גם אם יש וירוס בלתי נראה בחוץ), לגרום להם להישאר ללא פרנסה ולא להושיט יד. זה לא יעבור בשקט וזה עלול להביא לאובדן שליטה. זו קריאת השכמה למקבלי החלטות: הסגר מתהדק, חג הפסח מתקרב וכבר ברור לכולם כי אין מדובר במשברון קצר בן כמה שבועות. לפני שיהיה מאוחר מדי - זו העת למהלכים נועזים, בדומה למה שנעשה בארה"ב, בריטניה ובמקומות נוספים באירופה. גם שם נלקחה בחשבון האפשרות שהמדיניות הממשלתית בעת הזו תגרום לתוצר לוואי בלתי רצוי בעליל ואף מסוכן שבמסגרתו כספי ציבור ינותבו לעסק כושל או לטייקון שלקח סיכונים מיותרים.

אלה לא ימים כתיקונם ולא יהיה מנוס: במוקדם או במאוחר, האוצר יאלץ להוציא כסף: אחת הסכנות בהתמודדות עם אירוע לא קונבנציונאלי היא להתעקש על שימוש בכלים קונבנציונאליים. אחת המסקנות החשובות שכבר ברורות לכלל מנהיגי העולם והארגונים הבינלאומיים – והנגיד היטיב להזכיר אותה אתמול – היא כי קצב ההתאוששות הכלכלית יהיה תלוי מאוד במדיניות שהממשלה תנקוט בשבועות הקרובים. אם נחסוך ונפספס, נתעורר אחרי הקורונה למשק מרוסק, עסקים גמורים, חברה שבורה ואזרחים מיואשים, נמצא את עצמנו עם תשתית לקויה ובלתי רצויה להבראת כלכלית.