"השוק לא קונה את מהלכי הפד, צריך לסייע למשקי הבית"

בזמן שתוכנית הסיוע של ממשל טראמפ להתמודדות עם מגפת הקורונה נפלה שוב על רצפת הסנאט, הודיע הפדרל ריזרב כי יעשה כל שביכולתו לסייע לעסקים לשרוד — גדולים וקטנים. בין היתר דובר על הזרמת 300 מיליארד דולר לשוק ההלוואות לטווח קצר ועל רכישות אג"ח, כדי למנוע משבר נזילות, להגביל את ההפסדים ולאפשר התאוששות מהירה כשהשיבושים יסתיימו.

"מדובר בהודעה מונומנטלית", מסביר ל"כלכליסט" ד"ר מייקל גפין (Michael Gapen), הכלכלן הראשי של ברקליס ארה"ב, "במיוחד מביאים בחשבון את ההקשר ההיסטורי. הפדרל ריזרב פועל בשגרה באמצעות בנקים, וב־2008 הוא התפתח והשתמש במדיניות מוניטרית לא קונבנציונלית, כדי להעניק קרדיט למוסדות פיננסיים שאינם בנקים (Shadow Banks), שם היתה החולשה. הפעם המגזר הפיננסי חזק, והבעיה נמצאת בתאגידים וביצרנים. לכן הפד כעת נפתח גם למוסדות שאינם פיננסיים".

אך למרות הצעדים הנועזים של הפד, השווקים לא ראו בכך נחמה וננעלו שלשום בירידות נוספות. הסיבה לכך, לפי גפין, היא שגם אם המהלכים יצירתיים ומהירים, הם היו מתבקשים ואף צפויים. "השוק לא קונה את המהלכים. הוא יודע שהפד יעשה את תפקידו. היסטורית הוא מגיב באגרסיביות לירידות, המנטליות שלו היא לעשות מה שיידרש, והוא לא שומר תחמושת, אלא משתמש בכל מה שיש כדי לחלץ מה שניתן ולחזק חולשות כלכליות".

אך הבעיה היא שהפד אינו יכול להקל בכוחות עצמו על הסכנות שבעתיד הלא ידוע. "אם מתבוננים על המשבר הכלכלי העולמי", מזכיר גפין, שכיהן בעבר כראש מחלקת מועצת הנגידים של הפדרל ריזרב ושימש גם ככלכלן בקרן המטבע הבינלאומית, "רואים שדברים באמת החלו להשתפר רק כשהממשל הפדרלי הזריק הון, אפילו למוסדות שהפד עצמו טען שאינם זקוקים לכך. הממשל הפדרלי לקח סיכונים וביצע סוציאליזציה של הפסדים. שני דברים אלה יחד הביאו לשינוי. מה שנחוץ, וזה מה שהשווקים אומרים היום, היא חבילת משאבי סיוע ישירות למשקי הבית".

"אין מודלים טובים למצב"

התחזיות הכלכליות בארה"ב נראות, בינתיים, עגומות למדי, וכמעט כולן מדברות על צמיחה שלילית, זינוק בשיעורי האבטלה ומחיקה של עסקים רבים. בברקליס מעריכים כי המשק האמריקאי יציג צמיחה שלילית כבר ברבעון הראשון, שמסתיים החודש, וגם ברבעון השני — דבר שמבחינה טכנית מכניס את ארה"ב, לפי הנחות אלה, לטריטוריה של מיתון כבר עכשיו.

כלכלנים רבים מתנהלים בעולם המונחה מעריצותם של מספרים. הם בונים גרפים ומודלים סטטיסטיים, כדי לפענח את העבר ולספק תחזיות לעתיד. אבל במקרה של התפרצות הקורונה קשה שלא לתהות איך מומחים כאלה ואחרים יכולים בכלל לגבש תחזיות.

"אין לנו מודלים טובים למצב הזה", מודה גפין, "המודלים טובים כאשר יש הרבה תרגילים שחוזרים על עצמם ויכולים להצביע על משהו בסבירות מדעית גבוהה יחסית. במקרה הנוכחי אפשר להישען רק שני אירועים מאז 1929, שהם דומים בערך למה שקורה היום (במובן של האטה גלובלית סימולטנית — ו"א). לכן התשובה הכנה היא שאין לנו מודלים שמצליחים להכיל את זה. מה שצריך היה לעשות הוא לנטוש את המודלים ולנסות לספק ניחושים מושכלים".

מייקל גפין צילום: Youtube

"כדי להתמודד בהצלחה עם המשימה קבענו שורת הנחות: התחלנו עם תחזית לגבי התפשטות הווירוס, בניסיון להבין את מבנה הנקודות החמות. אם אפשר לבנות מודל של התפשטות, הכולל מדידה של מספר המקרים המאומתים של הידבקות, שיובילו מושלי מדינות בארה"ב להגיב למתרחש ולהטיל סגרים, אז ניתן יהיה למפות את השיבוש על התמ"ג במדינות השונות. כך, למשל, הנקודות החמות הראשונות היו בקליפורניה, וושינגטון, ניו יורק ומסצ'וסטס, שאחראיות לכ־28% מהתמ"ג של ארה"ב. בנוסף, הסתכלנו על דוגמאות היסטוריות, כמו שפעת הונג קונג, השפעת האסייתית, אסון הטבע בפוקושימה, ואירועים אזוריים כמו פיגועי ה־11 בספטמבר והוריקן קתרינה, וזאת כדי לנסות להבין את ההשפעה שיש לקשת של תופעות על צמיחת התמ"ג בעתיד. מתוך אלה בחרנו את השפעת האסייתית, שפרצה בשנות החמישים, כסמן שממנו אפשר לנסות להסיק לאיזו ירידה בתמ"ג אפשר לצפות בנקודות החמות, בתרחישים טובים יותר או גרועים פחות. היו לשפעת הזו שני גלי התפרצות, והיא גרמה למיתון בארה"ב, אבל האמת היא שאנחנו באמת לא יודעים, שכן רמת אי־הוודאות גבוהה מדי".

מה שיילך ויתברר בארה"ב — וישראל כבר חווה זאת — הוא שצל כבד מרחף על סיכויי ההישרדות של עסקים קטנים ועצמאיים, ושהאבטלה תזנק בעקבות הפגיעה בהם. בישראל יש כבר כחצי מיליון מובטלים, אך בארה"ב הפגיעה עדיין אינה ניכרת כל כך, משום שבמרבית המדינות בה לא נסגרות עסקים רבים, גם בזמן כתיבת שורות אלה.

ובכל זאת, השבריריות של מעמד הביניים והמעמד הנמוך בארה"ב, והיעדר רשת סוציאלית קבועה בחוק, מכניסים כבר עכשיו מיליוני עובדים לתעוקה כלכלית. ולכן הוחלט בממשל טראמפ לשלוח לכל אזרח אמריקאי בשבועות הקרובים שני צ'קים של 600 דולר כל אחד, כדי לחזק את משקי הבית.

"בוש סייע באסון התאומים"

"צריך לספק משאבים לעובדים בסיכון הגבוה ביותר, כמו במגזר השירותים, הקמעונאות והמסעדנות, ולעסקים קטנים המעסיקים פחות מ־49 עובדים. יש 33 מיליון עובדים כאלה בארה"ב. אם יקצו משאבים רק לחברות הגדולות, הרי שהחברות הקטנות — שתזרים המזומנים שלהן אינו גדול מספיק כדי לאפשר להן לעבור את התקופה הזו בשלום — לא ישרדו והאבטלה תזנק. בעבר כבר ניתנו תשלומים מסוג זה. ממשל בוש עשה זאת בתקופת אסון התאומים, אך הבעיה אז היתה שעברו 12 שבועות כמעט מרגע ההחלטה לחלק את הכסף ועד שהיא עברה בחקיקה. זה סיכון.

"במקום לחלק צ'קים לכולם, לדעתי צריך לתמוך רק במשקי הבית שזקוקים לכך. אם ימקדו את הסיוע באנשים שפוטרו או נמצאים בסכנת פיטורים, התועלת תהיה גבוהה יותר. בבריטניה, למשל, הבטיחה הממשלה לשלם 80% מההכנסה לעובדים שמעסיקיהם יתחייבו לא לפטר אותם. זו גישה נדיבה, ואני אוהב אותה, אך אפשר בהחלט גם להעניק דמי אבטלה נדיבים יותר. חייבת להיות עזרה ישירה למשקי בית, כולל למשל דחייה בקנה מידה גדול של תשלומים עבור החזר הלוואות, לימודים או רכישת רכב, כשאת העלות יספוג מגזר הבנקאות — אולי בגיבוי ממשלתי. הדבר החשוב ביותר הוא להזרים משאבים לחברות האלה, כדי להבטיח שעובדים לא יפוטרו וימשיכו לקבל את תלושי המשכורת שלהם. אם נצליח לעשות זאת, נוכל אולי לצמצם את המספרים שאנשים מדברים עליהם".

אתה נשמע אופטימי יחסית?

"אנחנו מנסים לחשוב במונחים של פתרונות. ההנחה שלי היא שאנחנו לא יכולים למזער את מה שהווירוס עושה. הוא יעשה מה שיעשה ואנחנו נהיה בסגר, במשך שבועיים או ארבעה שבועות, בתקופות משתנות. גם אם הפד יספק נזילות והאוצר ישלח צ'קים, זה לא יפצה על כך. נצטרך לספוג את ההפסדים. אבל מדיניות כן יכולה להתמודד, ואפילו היטב, עם השפעות האדווה, ולהכין את הכלכלה לריבאונד שיגיע, בסופו של דבר.

"אם יצליחו לשלוח את הסיוע לעסקים ולמשקי בית, ייתכן שיימנעו חדלות פירעון ופיטורים בהיקפים גדולים, ובעקבות כך לא נראה כל כך הרבה השפעות שליליות משניות, ואת התרחיש הגרוע ביותר, כמו משבר כלכלי, שיעורי אבטלה של 9.5% וצמיחה שלילית של 4%. אני אופטימי, כי אני חושב שאפשר להימנע מכך. אבל אם עד השבוע הרביעי לא תצא לדרך חבילת הסיוע, ויתחילו הפיטורים, יש סיכוי יותר מסביר שיהיה צורך בצעדים דרסטיים יותר וניכנס למיתון עמוק יותר".