לשטח את העקומה כדי לטייח את השיטה

בואו נשים את הדברים על השולחן: מערכת הבריאות פישלה שלא לומר נכשלה בתפקידה היחיד, לשמור על בריאות הציבור ולהעניק לכל אזרח הגנה מפני סכנות בריאותיות.

כל הקונספציה שסביבה הממשלה ומקבלי ההחלטות בנו את המערכת שאמורה לספק את הצורך הבסיסי ביותר של בני האדם - בריאות פיזית - כשלה בצורה קולוסאלית, בדיוק ברגע המבחן שלה.

בדיקות קורונה צילום: עמית הובר

מי שמשלם את המחיר היום זה כל אחד מאיתנו, ולא בהכרח לטובת שיפור ותיקון המערכת, אלא על הסתרת הכשלים. הבעיה החמורה עוד יותר היא שעכשיו זה אנחנו משלמים הרבה יותר ובמכה אחת מאשר אם היו משקיעים לאורך השנים כמו שצריך.

לא מדובר רק במערכת הבריאות הישראלית. הרעה החולה הזאת מאפיינת את כל רשויות הבריאות ברחבי העולם - מהדמוקרטיות הקפיטליסטיות ביותר, דרך הדמוקרטיות החברתיות ועד הדיקטטורות הנוקשות ביותר.

הגישה שמבוססת על תיאוריות של ניהול סיכונים קר הוכיחה בלילה אחד את הבעייתיות שבה. היום ברור שאם בתי החולים היו משקיעים לאורך השנים בציוד חירום, בהגדלת המלאים הקיימים ובייעול השירותים - לא היינו צריכים היום לעצור את כל הפעילות במשק, רק כדי "לשטח את העקומה". היום ברור שכל המסים, הביטוחים והפרמיות שכולנו העברנו למדינה ולקופות החולים במשך עשרות שנים, התנדפו לאוויר הצח בתוך שבועות בודדים.

אבל הנה החדשות: מערכת הבריאות כבר קרסה ומי שמשלם את המחיר הם אותם אזרחים שמשלמים לכל אורך חייהם מסים וביטוחים שיגנו על חייהם. במשך עשרות שנים הפכו ממשלות בכל העולם את מערכות הבריאות שלהן למנגנון מנוון שלא מסוגל לספק שירותים לכלל האזרחים. הזנחה, שחיתות ומעורבות צינית של גורמים אינטרסנטים כמו חברות התרופות - הפכו את שירותי הבריאות למשאבת כסף מהאזרחים והמבוטחים.

ניהול המערכת על פי סטטיסטיקה והסתברות הוכיח את עצמו כשגוי שנה אחרי שנה. בכל חורף חסרות מיטות אישפוז, לכל אורך השנה הצוותים קורסים תחת העומס. הצעקות נופלות על אוזניים ערלות והמחאות לא מצליחות לשנות את השיטה. וכך אנחנו מתגלגלים מחורף לחורף ומגלגלים את הזקנה ממסדרון למסדרון.

למרות שמדובר בנתח השלישי בגודלו מתקציב המדינה (אחרי ביטחון וחינוך), השכר הנמוך לעובדי המערכת מייצר מערכת אלטרנטיבית מושחתת. לתוך הוואקום הזה נכנסות למשל חברות תרופות שמתגמלות רופאים בעבור שיווק הסחורה שלהן לפציינטים, או גופי בריאות פרטיים שמעסיקים את הרופאים במערכות אלטרנטיביות שסוחטות עוד ועוד כספים ממבוטחים. חלק לא מבוטל מהציוד היקר כלל לא נרכש מכספי המדינה כיוון שבתי חולים ממילא מממנים אותו בשיטת השנור הישנה והטובה. תמיד הרי יימצא איזה תורם עשיר שישמח לראות את שמו מתנוסס בכניסה לחדר הסי-טי.

עכשיו כשכל הקונספציה הסטטיסטית הזאת מתפוצצת לנו בפרצוף, ממהרים כל אדריכלי השיטה לדורותיה להגן על המחדלים שלהם עצמם. מנהלי בתי חולים לשעבר ובכירים במנגנון מסבירים מאולפני הטלוויזיה לאזרחים שאין ברירה אחרת: כדי להבטיח שהמערכת שהם בנו וטיפחו במשך שנים לא תקרוס - עדיף שכל כלכלת המדינה תקרוס. ככה אולי כולם יתעסקו עם הבעיות הפיננסיות שלהם, במקום לחפש את האחראים למחדלים במערכת הבריאות.

ככה הם רוצים גם לשטח את העקומה וגם לטייח את השיטה העקומה. אבל הנגיף לא יעצור בגלל חישוב או החלטה של איזה ביורוקרט. יש לו יש אג'נדה אחרת, שמבחינה סטטיסטית עלולה להתנגש עם סדר העדיפות של כבוד השר, או המנכ"ל.

אם יש לקח אחד שצריך לקחת ממשבר מגיפת הקורונה, הרי זאת המסקנה שנדרש שינוי מהותי בקביעת סדר העדיפויות הלאומי והעולמי. שנת 2020 היא ללא ספק שנת המפנה ביחס של הממשלות למערכות הבריאות שלהן.

בישראל, בסין, בארצות הברית, באיטליה, או באיראן כבר ברור למקבלי ההחלטות שבשנים הבאות יהיה צורך בהקצאה שונה של משאבים למערכות הבריאות. לא רק כיוון שהקורונה תמשיך להסתובב בקרבנו עוד זמן רב, או כדי לשקם את הנזק העצום שהמגיפה גרמה לכלכלת העולם - אלא בגלל ההבנה שאי אפשר להמשיך ולנהל סיכונים על חשבון בריאות הציבור.