מינימום תשלום, מקסימום תמורה

מימין: יו"ר כחול לבן בני גנץ וראש הממשלה בנימין נתניהו צילום: אלכס קולומויסקי,

חבילת העזרה הראשונה שהוצגה אתמול, שהיקפה 10 מיליארד שקל מורכבת מצעדים מתבקשים והגיוניים, שעלותם הממשית מסתכמת בפחות מ־2 מיליארד שקל. הצעד הראשון הוא הכפלת ערבויות המדינה להלוואות שמיועדות לבעלי עסקים שנפגעו מהמשבר - מ־4 ל־8 מיליארד שקל. המטרה: הבטחת נזילות ואשראי זמין לעסקים במצוקה. אין מדובר בפיצוי או במענק, אלא בהלוואות נוחות וזמינות יותר.

הכסף ה”ממשי” הראשון שתחלק המדינה הוא מיליארד שקל לתקציב הבריאות. הסכום הזה יינתן בזכות ולא בחסד גם אם מדובר היה בימים כתיקונם - קל וחומר כאשר מדובר במגיפה. התוספת של כמה מאות מיליוני שקלים לביטוח הלאומי לצורך תשלום לעובדים שהוצאו לחופשה כפויה או פוטרו מהווים סכום סביר, כזה שמשולם כמעט מדי משבר כלכלי או מיתון. מי ששילם לביטוח הלאומי מצפה, ובצדק, לממש את הביטוח.

בסופו של דבר, הלקח החשוב ביותר ממשבר 2008 - שגם במהלכו הצעות הזויות מגורמים אינטרסנטים הופרחו לאוויר, כמו סגירת הבורסה לניירות לזמן בלתי מוגבל או פריסת רשת ביטחון לאגרות החוב הקונצרניות - הוא שהמנהיגות מחוייבת לשמור על קור רוח ולנקוט בצעדים הדרגתיים ושקולים. בהקשר זה כדאי לזכור שהאיפוק של המנהיגות אז הניבה פירות: בסופו של דבר ההוצאה התקציבית הכבדה ותוכניות החילוץ בוצעו בארה”ב ובאירופה. המשק הישראלי נהנה מהמהלכים הללו לא פחות, במחיר זול בהרבה.