שיילוק ואני: שני תפקידים חדשים לאיתי טיראן

המעבר של איתי טיראן לגרמניה לפני שנה וחצי עם בת זוגו מלאני פרס הגיע אחרי שרשרת הצעות קונקרטיות לעבוד בחו”ל מצד מי שנתקלו בכישרונו יוצא הדופן. עתה טיראן מגלה את עצמו מחדש בגרמניה ובאוסטריה, והקהל נשבה בקסמיו.

טיראן ב"זוהי ונציה". לא נבחר לתפקיד בשל היותו יהודי צילום: מתיאס הורן

ההפקה הראשונה שלו בשטוטגרט היתה “כולם ציפורים”, מחזהו עטור הפרסים של הבמאי הלבנוני־קנדי ווג’די מועווד, ואחר כך טיראן ביים את “הציפורים” בווינה. בהמשך שיחק את אותלו וביים את “התליין”, מחזה מאת הסופרת האוסטרית־יהודייה מריה לזר, ובקרוב יחלו חזרות ל”מרי סטיוארט” הקלאסי של פרידריך שילר, שיפתח את פסטיבל זלצבורג באוגוסט.

ב”זוהי ונציה”, הצגה שעלתה בשבוע שעבר בבכורה בתיאטרון בורג, התיאטרון הלאומי הנחשב של אוסטריה — ומחברת באופן ניסיוני בין שני מחזות שייקספיריים, “אותלו” ו”הסוחר מוונציה” — יש לו תפקיד שאולי בישראל היה ממתין לו כמה שנים: טיראן מגלם בה את המלווה בריבית היהודי שיילוק. “נוצר שם עולם מרתק של חברה שמבוססת על עוצמה כלכלית ותרבותית אך שונאת את הזרים — שיילוק ואותלו”.

לדברי טיראן, הוא לא נבחר לתפקיד בשל היותו יהודי. “חשבו שאני מתאים מהיבטים אחרים. מבחינת ליהוק הרבה יותר גמישים ונזילים פה מאשר אצלנו. את אותלו, למשל, משחק שחקן לבן. במקרה שלי אני כן יהודי, אבל שום דבר בייצוג או בבגד שלי לא מעיד על כך. אני יהודי כי ככה קוראים לי ומעבר למבטא שלי, שבא איתי לכל מקום, אין לזה גושפנקה. זה חלק מהתפיסה הרווחת פה בתיאטרון: נשים משחקות גברים, שחור משחק לבן וגרמני משחק ערבי”.