מזכר סודי, סחיטה, בגידה והקשר למלחמת המפרץ
"סודות מדינה" מצטרף לז'אנר המתפתח של סרטי מדליפים, שהופכים את המדליפים של דורנו ממלשינים לגיבורים אזרחיים. הסיפור עצמו מעניין, אך הסרט נטול ברק או להט
נדמה שהעשור האחרון היה טוב במיוחד לסרטים על מדליפים - אלה שהדליפו סודות ביטחוניים או מידע פנימי של תאגיד מושחת - ועל העיתונאים שתחקרו ופרסמו הדלפות אלו.
“העיתון” של סטיבן ספילברג הוא הטוב בסרטי ההדלפות של העשור הזה, אח קטן ומוצלח ל”כל אנשי הנשיא”. “הדו”ח” זמין לצפייה באמזון, “משחק הוגן” עוד זכור ו”פרשת המים” רץ בקולנוע, ועכשיו מצטרף אליו “סודות מדינה”.
קירה נייטלי מתוך הסרט "סודות מדינה" צילום: Impuls Pictures AG
אולי זה קורה לא בגלל הקולנוע אלא בגלל החיים. נראה שהשנים האחרונות טובות למדליפים, שנמצאים קרוב לשקרים ולא מוכנים לשאתם על מצפונם. אדוארד סנודן - שעמד במרכז שני סרטים - הוא בכיר המדליפים של דורנו ובמידה רבה הסיפור שלו שינה את האופן שבו החברה מתייחסת לאותם מתריעים בשער. אם בעבר להדלפה הודבקה תווית של הלשנה, הרי שבשני העשורים האחרונים הדלפה הפכה לסוג חדש של גבורה אזרחית. בעידן שבו האמת נלחמת על חייה, נדמה שהדלפה מתוך הבונקר של מקבלי ההחלטות היא מקור המידע האמין האחרון שנותר לציבור.
“סודות מדינה” מספר על הדלפה באנגליה ב־2003, רגע לפני פתיחת מלחמת המפרץ השנייה. קירה נייטלי מגלמת את דמותה של קתרין גאן, מתורגמנית במפקדת שירות המודיעין הבריטי, שהואשמה על ידי הממשלה הבריטית בריגול, אחרי שהדליפה מזכר סודי ביותר.
הסיפור מתחיל כשאל שולחנה מגיע מזכר שאיש ביון אמריקאי שולח לעמיתיו הבריטים, שבו הוא מבקש שהם ילקטו עבורו מידע אישי רגיש נגד חברי מועצת הביטחון באו”ם, כדי ששירותי הביטחון האמריקאיים יפעילו עליהם סחטנות שיצביעו בעד תקיפה אמריקאית ובריטית בעיראק. כשהיא מבינה שההסכמה למלחמה תושג באמצעים בלתי חוקיים, היא מדליפה את המזכר לפעילה נגד המלחמה, שמעבירה אותו לעיתונאי מ”האובזרבר”.
החצי הראשון של הסרט עוסק במאמצי העיתון השמרני, שדווקא תומך בבלייר ובהחלטתו לצאת למלחמה, לאמת את זהות כותב המזכר ואמינות ההדלפה. החצי השני, שאליו מגיע רייף פיינס בתפקיד עורך דין מצפוני, הופך את הסרט לדרמה משפטית, ולמאבק של גאן בבית המשפט מרגע שהיא מסגירה את עצמה לבוסים שלה. העובדה שגאן נשואה לגבר מוסלמי (בגילומו של אדם בכרי, בנו של מוחמד בכרי) הופכת אותה לחשודה בבגידה במדינה מבחינת רשויות החוק, עד שהיא מבהירה שבעלה הוא ממוצא כורדי, ותומך במלחמה שתפיל את הדיקטטור שטובח בבני עמו.
גאווין הוד, במאי דרום־אפריקאי שזכה באוסקר הזר על סרטו “צוצי” ומאז הסתובב בפאתי הוליווד עם סרטים כמו “אקס מן: וולברין”, מביים כאן סרט סטנדרטי, אלגנטי במידה אבל נטול ברק או להט. הסיפור עצמו מעניין, ואם לא עקבתם אחריו בתקשורת, יש לו סוף חביב ולא צפוי - והוא משתדרג בזכות ליהוק מוצלח של שחקני משנה, שמחפים על האנמיות של נייטלי.
