הסרט "ג'ירפה": מבט לירי וחסר רחמים

"ג'ירפה", זוכה פרס הבימוי במסגרת "מבט מסוים" בפסטיבל קאן האחרון ומי שהיה נציג רוסיה לאוסקרים השנה, הוא סרט מדכא. עלילתו ספוגת המוות והייאוש מתרחשת בלנינגרד, זמן קצר אחרי סוף מלחמת העולם השנייה, ומתמקדת תחילה באייה (ויקטוריה מירושנינצ’נקו), אחות בבית חולים שמטפלת בעיקר בחיילים שחזרו נכים מהמלחמה.

כולם קוראים לה "ג'ירפה" ("גבעול", לפי התרגום באנגלית; או "דלידה", לפי המקור הרוסי), כי היא גבוהה יותר מכולם, גברים או נשים. חריגה בנוף. ובנוסף לזה, אחת לזמן מה היא קופאת במקומה, נאבקת לנשום, כשהיא סובלת מהתקפי שיתוק קטטוניים כתוצאה מאירוע פוסט־טראומתי שקרה לה בזמן המלחמה והחזיר אותה הביתה מהחזית.

ויקטוריה מירושנינצ’נקו כאייה בסרט. האסתטיקה מרככת את האכזריות

אייה מטפלת בילד בן שלוש, שכולם מניחים שהוא שלה, אבל הוא בעצם של חברה שלה, שמסרה לה אותו לטיפולה בזמן שהיא נמצאת עם הצבא הרוסי בברלין. אחד ההתקפים של אייה מוביל לאסון הראשון בסדרת הטרגדיות שהסרט הזה רצוף בהן. ובכל זאת, למרות העובדה שהסרט הזה קודר, פסימי ומציג את העולם כמקום מפלצתי וקניבליסטי, יש בו עשייה קולנועית מופתית — שוטים ארוכים, תקריבים חונקים, עבודת סאונד מפעימה. האסתטיקה של הסרט מאזנת ומרככת את נקודת המבט המורבידית שהולידה אותו.

המאסטר המפתיע שחתום על הסרט היה בסך הכל בן 27 כשהוא ביים אותו. קנטמיר בלאגוב הוא ילד הפלא העכשווי של הקולנוע הרוסי וכדאי מאוד לשנן את שמו, כי הוא הולך להיות ענק. "ג'ירפה" הוא סרטו השני. הוא יליד נלצ'יק, בירת הרפובליקה האוטונומית קברדינו־בלקריה בצפון הרי הקווקז.

מעיון במפה זה נראה כמו המקום הכי נידח בעולם, ולשם בחר הבמאי אלכסנדר סוקורוב להגיע לפני כמה שנים כדי להקים סדנת קולנוע לצעירי האזור, שלא יכולים להרשות לעצמם לנסוע ללמוד קולנוע במוסקבה או סנט פטרסבורג. בלאגוב היה אחד מבוגרי הסדנה הזאת, וסוקורוב הפיק את סרט הביכורים המצמרר שלו, "קרבה" כשבלאגוב היה בן 25. "קרבה" הוא סרט ביכורים שכדאי לחפש — הוא נקנה להפצה בארץ, אבל למעט שתיים־שלוש הקרנות פסטיבליות וסינמטקיות הוא נגנז על ידי מפיציו המקומיים, למרות העובדה שהוא מתרחש בקהילה היהודית הקברדינית והמפגש שלה עם הקהילה המוסלמית הסמוכה.

בשני סרטיו מציג בלאגוב עולם במצב עימות, כשבמרכז הדרמה ניצבת אשה צעירה, שצריכה לספוג את צרות העולם שמאיימות לשטוף אותה בצונאמי של אסונות. מול הרגעים הכמעט ליריים של "ג'ירפה" — מנקודת מבט של אשה שמביטה במציאות בעיניים הלומות; "קרבה" היה מחוספס, חסר עידון ולרגעים מרתיע מרוב אלימות ואגרסיה, אבל גדוש ברגעי מופת של במאי צעיר שעולמו עדיין דל באנושיות אבל מפוצץ בכישרון.