הלמ"ס: החמישון העליון הוציא ב-2017 פי 6 על ביטוחי בריאות מהחמישון התחתון

מערכות הבחירות האחרונות דחקו לשוליים סוגיות כלכליות וחברתיות ושמו במוקד רק את זהות ראש הממשלה הבא. ניצנים של שינוי התחוללו השבוע כשראש הממשלה בנימין נתניהו חשף את המועמד שלו לשר האוצר הבא של ישראל אם ייבחר להרכיב את הממשלה הבאה - ניר ברקת.

השניים הציגו ראשי פרקים של מצע כלכלי ששם בראש סדר העדיפויות של משרד האוצר את הוזלת מחירי המזון, רפורמה בתחום החינוך, שיפור התשתיות ורפורמה מרחיקת לכת במערכת הבריאות.

בנימין נתניהו וניר ברקת מציגים תוכנית כלכלית צילום: שאול גולן

המפלגות המתמודדות לכנסת הבאה צריכות להדק ולהציף את המצע הכלכלי שלהן וכדי שיוכלו לשים במוקד את הנקודות הבוערות, שווה להן לנתח את סקר הלמ"ס של הוצאות משקי הבית. הלמ"ס אמנם כבר סיים את הסקר של שנת 2018 אך טרם פרסם אותו במלואו ונתונים מלאים קיימים רק לגבי שנת 2017. אף על פי כן אלו שופכים אור על המצוקות של הציבור הישראלי בכל הקשור לבריאות ומזון. למעשה מדהים לגלות כיצד נתניהו וברקת נגעו כמעט בכל נקודה כואבת של האוכלוסיה הכי חלשה כלכלית בישראל – החמישון התחתון – פחות נגישות לשירותי חינוך, בריאות, יוקר מזון ותשתיות.

• לנתוני הכנסה והוצאה חודשית לתצרוכת (מוצרים בודדים) בחמישונים של משקי בית, לפי הכנסה נטו לנפש - לחצו כאן
  

הסקר מ-2017 בוחן את הוצאות משקי הבית לפי חמישונים, כאשר החמישון התחתון (עשירונים 9 ו-10) מוגדר עם הכנסה נטו ממוצעת של 7,855 שקל בחודש, למול החמישון העליון (עשירונים 9 ו-10) המוגדר עם הכנסה נטו חודשית ממוצעת הגבוהה פי 4.5 ועומדת על 35,589 שקל בחודש.

באופן טבעי, החמישון התחתון מוציא ברוב הקטגוריות הרבה הרבה פחות מהחמישון העליון אך העמקה בסקר ההוצאות של הלמ"ס חושפת אילו הוצאות החמישון התחתון מוציא בממוצע הרבה מעל החמישון העליון. הנתונים האלה הם שצריכים להדאיג את ראשי המפלגות.

1.9 שקלים בחודש בלבד על חטיף בריאות, הרבה פיתות וביסלי

החמישונים התחתונים לפי הסקר צורכים משמעותית יותר מוצרי מזון לא בריאים ועתירי סוכרים. הוצאה החודשית של החמישון התחתון על לחם אחיד שחור ולבן עומדת על 4.5 שקלים בחודש, פי 2.6 יותר מהחמישון העליון. ההוצאה על לחם פרוס עומדת על 8.3 שקלים בחודש, פי 3.19 מהחמישון העליון. ההוצאה על לחמניות וכעכים עומדת על 25.9 שקל בחודש, 12.6% יותר מהחמישון העליון. ההוצאה על פיתות עומדת על 50.2 שקל בחודש, פי 3.77 מהחמישון העליון. ההוצאה על קמח לבן עומדת על 15.4 שקל בחודש, פי 5 יותר מהחמישון העליון וההוצאה על אורז רגיל עומדת על 31.4 שקל, פי 2.77 שקלים יותר מהחמישון העליון. ההוצאה של משקי בית מהחמישון התחתון על חטיפים מלוחים כמו ביסלי עומדת על 27.2 שקל בחודש, 32% יותר מהחמישון העליון וההוצאה על ופלים עומדת על 9.8 שקלים בחודש, 5% יותר מהחמישון העליון.

ואמנם בכל הקשור למוצרים בריאים יותר שהם לרוב יקרים יותר כמו לחם קל, לחם שמוגדר כ"מיוחד", שיבולת שועל, חטיפי בריאות ופריכיות, נמוכה משמעותית. לצורך הדוגמא, ההוצאה של החמישון התחתון על חטיפי בריאות מופחתי סוכר עומדת על 1.9 שקלים בלבד בחודש, 82% פחות מההוצאה של החמישון העליון.

החמישון התחתון צורך עוף ובשר טחון, החמישון העליון דגים

עוד עולה מהסקר כי משקי הבית בחמישון התחתון צורכים משמעותית יותר מוצרי בשר מאשר העשירון העליון כאשר נראה שמגמת הצמחונות והטבעונות שמגיעה הן מסיבות ערכיות אך גם בריאותיות פוסחת על משקי הבית בחמישון התחתון. סך ההוצאה על בשר ועופות של החמישון התחתון בחודש עומדת בממוצע על 500.3 שקל, כמעט 25% יותר מהחמישון העליון. העדיפות של החמישונים התחתונים היא לרכישת עוף – 104 שקל בחודש, פי 2.2 מההוצאה החודשית של החמישון העליון ובשר בקר טחון – 43.1 שקל בחודש, פי 2.6 מהחמישון העליון. מעבר לכך שהחמישון העליון נוטה יותר לצמחונות וטבעונות, משקי הבית בחמישון העליון גם סועדים הרבה יותר בחוץ.

ההוצאה החודשית של החמישון התחתון על ארוחות מחוץ לבית (מסעדות, בתי קפה, אוכל מהיר) עומדת על 192.4 שקל בחודש כאשר החמישון העליון מוציא על כך פי 4.5 יותר בחודש – 875 שקל בממוצע. מכיוון שהחמישון התחתון פחות יכול להרשות לעצמו לאכול בחוץ הוא צריך להוציא יותר על רכישת מזון להכנה בבית אבל לפי הנתונים החמישון התחתון מעדיף לצרוך בשר ועוף על פני דגים שנחשבים בריאים יותר אך גם יקרים יותר כאשר ההוצאה על דגים של החמישון התחתון עומדת על דגים עומדת על 83.8 שקל בחודש לעומת 136.3 שקל של החמישון העליון.

החמישון העליון מוציא 71% יותר בחודש על פירות מהתחתון - ייקור המע"מ יחמיר המצב

מספר הנפשות במשק בית בחמישון העליון גבוה משמעותית מזה שבחמישון העליון ועומד על 4.08 בממוצע לעומת 2.69 בחמישון העליון. בהתאם, טבעי לכאורה שההוצאות על לחם, לחמניות, פיתות (וגם חיתולים) וכמובן בשר יהיו גבוהות משמעותית מהחמישון העליון. עם זאת, כאשר מסתכלים על מוצרי מזון כמו פירות וירקות רואים שלמרות מספר הילדים הגדול יותר במשקי הבית בחמישון התחתון הם צורכים פחות ירקות והרבה פחות פירות שהם מוצרים יקרים יותר.

ההוצאה של החמישון התחתון על פירות וירקות עומדת בחודש על 490 שקל לעומת 643 שקל בחמישון העליון. עיקר הפער הוא בפירות שכן בהוצאה על ירקות טריים החמישון התחתון מוציא כמעט כמו החמישון העליון – 238.6 שקל בחודש לעומת 240.3 שקל שמוציא החמישון העליון בעוד ההוצאה על פירות טריים נמוכה משמעותית ועומדת על 105.8 שקל בחודש לעומת 181.1 שקל שמוציא החמישון העליון. ההוצאה על פרי האבוקדו למשל שהוא אחד הבריאים אך גם היקרים מבין הפירות עומדת על 4.7 שקלים בחמישון התחתון לעומת 10.7, יותר מפי 2 בחמישון העליון. אחת מתכניות המגירה הקבועות של אגף התקציבים באוצר להתמודד עם גרעון תופח הוא לייקר את המע"מ, דבר שצפוי לייקר עוד יותר את הירקות והפירות ולפגוע עוד יותר בצריכתם על ידי החמישונים התחתונים, דבר שישליך באופן טבעי על הבריאות שלהם.

לא רק בגלל המחיר – צריכת משקאות קלים גבוהה ב-78% מהחמישון העליון

הסיבה המובילה כאמור שנראית לעין בצריכה המופחתת של מזונות יותר בריאים היא לכאורה העלות שלהם אבל זוהי אינה הסיבה היחידה ויש לכך קשר גם לחוסר מודעות לנזקי מוצרי המזון עתירי השומן והסוכר. ניתן לראות זאת בצריכה החודשית של משקאות קלים. על פניו, החמישון התחתון יכול "לחסוך" כסף ולשתות מים בלבד אך הצריכה שלהם של משקאות קלים גבוהה משמעותית מזו של משקי בית בחמישון העליון. ההוצאה על משקאות קלים לא תוססים עומדת על 35.2 שקל בחמישון התחתון לעומת 19.7 בחמישון העליון וההוצאה על משקאות קלים תוססים עומדת על 38 שקל בחמישון התחתון לעומת 25.1 שקל בחמישון העליון. החמישון התחתון גם מוציא הרבה יותר על קפה – 24.4 שקל בחודש לעומת 14.8 בחמישון העליון, ברקע שעות שינה נמוכות יותר.

לאחרונה נכנס לתוקף חוק סימון המוצרים הלא בריאים ומעניין לראות מה תהיה השפעתו אם בכלל על צריכתם על ידי כלל משקי הבית בדגש על החמישונים התחתונים אבל באופן אבסורדי בעוד שלמדינה צריך להיות אינטרס למסות את מוצרי המזון הפחות בריאים ולייקר אותם (כמו למשל מיסוי מוגדל על סיגריות מטעמי תקנת הציבור) דווקא אלו המוצרים היותר זולים, חלקם אפילו במחירים מפוקחים (כמו לחם לבן) ואילו מוצרים יותר בריאים יקרים משמעותית.

לחם לבן צילום: עוזי בלומר

החמישון התחתון מוציא פי 3 על סיגריות

עוד חידוד לכך שעלות המוצרים אינה הפרמטר היחיד שמשפיע על העדפת התמהיל הפחות בריא של מוצרי מזון של החמישונים התחתונים היא בצריכת סיגריות. החמישון התחתון מוציא בחודש על סיגריות וטבק 177.1 שקל בחודש, כמעט פי 3 מהחמישון העליון. הדבר נובע כמובן גם מפחות מודעות וגם מקושי המחייה כאשר לא מעט מחקרים מצביעים על הגברת צריכת אלכוהול בתקופות משבר כלכלי. דווקא בכל הקשור לאלכוהול, החמישון התחתון צורך פחות ממנו. ההוצאה החודשית על משקאות אלכוהולים בקרב החמישון התחתון עומדת על 22.4 שקל בחודש בלבד בעוד החמישון העליון צורך אלכוהול פי 3.7 יותר – 83.5 שקל בחודש בממוצע. זו תופעה מעניינת שכן אלכוהול הוא אמנם מוצר צריכה יקר אך גם הסיגריות שעליהן החמישונים התחתונים פחות מוכנים לוותר למרות מחירן.

לצד צריכת מוצרי מזון פחות בריאים ועישון סיגריות, מטבע הדברים הנגישות של החמישון התחתון לשירותי בריאות נמוכים משמעותית. כך, החמישונים התחתונים צורכים יותר דברי מתיקה שמזיקים לשיניים אך מוציאים הרבה פחות על ריפוי שיניים, אחד משירותי הבריאות היחידים שלא נכללים בסל הבריאות. ההוצאה על ריפוי שיניים בקרב החמישון התחתון עומדת על 137 שקל בחודש בלבד ואילו בחמישון העליון היא גבוהה פי 3 ועומדת על 356.9 שקל כאשר בעוד החמישון התחתון צורך בעיקר את שירותי טיפולי השיניים שמציעות קופות החולים, החמישון העליון יכול להרשות לעצמו טיפולי שיניים פרטיים שמחירם יכול להיות כפול או משולש.

ההוצאה על ביטוחי בריאות בחמישון העליון גבוהה פי 6

חוסר הנגישות של החמישון התחתון לשירותי רפואה בא לידי ביטוי בעיקר בתחום ביטוחי הבריאות. ההוצאה של החמישון התחתון על ביטוח בריאות (משלים + פרטי) עומדת על 110 שקל בחודש, כאשר ההוצאה של החמישון העליון גבוהה פי כמעט 6 ועומדת על 594.7 שקל בחודש. החמישון התחתון אפילו לא יכול להרשות לעצמו תמיד את הביטוח המשלים של קופות החולים כאשר ההוצאה על ביטוח משלים עומדת על 87.8 שקלים בחודש בחמישון התחתון לעומת 243 שקל של החמישון העליון שכן החמישון התחתון יכול להרשות לעצמו לרוב רק את הרבדים הבסיסיים של הביטוח המשלים ולא את המורחבים. החמישון התחתון כמעט לחלוטין לא מחזיק בביטוח סיעוד, אפילו לא זה המוזל שמציעות קופות החולים וההוצאה שלו על ביטוח סיעוד עומדת על 1.6 שקלים בלבד לעומת 70 שקל בחודש שמוציא החמישון העליון. מכיוון שאחד מכל 3 קשישים צפוי להפוך לסיעודי בימי חייו, החמישון התחתון בהגדרה יאלץ להתדפק על שולחן המדינה ולקבל תמיכה במצב סיעודי. ההוצאה על ביטוח בריאות פרטי בחברת ביטוח שהוא בהכרח כבר מותרות עומדת בחמישון התחתון על 20 שקל בממוצע לעומת כמעט 270 שקל שקל שמוציא על ביטוח פרטי החמישון העליון.

העשירונים העליונים משקיעים פי 4 על שיעורים פרטיים והעשרה

נתניהו וברקת דיברו במצע שלהם על רפורמה בחינוך והכריזו כי יאפשרו לילד בפריפריה לקבל אותה רמת חינוך שמקבל ילד במרכז. אז הנה כמה נתונים על הפער בנגישות לחינוך בין החמישונים: ראשית נציין נתון מפתיע לכאורה שמעלה כי הנגישות להשכלה גבוהה של החמישון התחתון כמעט זהה לזו של החמישון העליון. ההוצאה על מוסד אקדמי (כולל האוניברסיטה הפתוחה) בקרב החמישון התחתון עומדת על 108 שקל בחודש לעומת 1,119 שקל בחמישון העליון, אלא שמכיוון שבחמישון התחתון יש פחות ילדים אז בפועל הפער גבוה יותר.

כך או כך הנגישות של החמישון התחתון לשיעורי עזר והעשרה בתחום החינוך נמוכים משמעותית. ההוצאה על שיעורים פרטיים של החמישון התחתון עומדת על 11.6 שקל בחודש בלבד לעומת 42.1 שקל בחמישון העליון. ההוצאה על קורסים במוסיקה ונגינה עומדת על 5.1 שקלים בלבד בחמישון התחתון לעומת 29 שקל בחמישון העליון. גם הנגישות לשיעורי ספורט והתעמלות נמוכה משמעותית – 23.5 שקל בחמישון התחתון לעומת 132.6 שקל בחמישון העליון, שלכך כמובן יש גם השלכה בריאותית.

היום אנגלית היא כמעט שפת חובה כדי לקחת חלק בשוק העבודה המתקדם והגלובלי אך גם כאן הפער הוא גדול כשההוצאה על שיעורי שפה בחמישון התחתון עומדת על 8.7 שקלים בלבד בחודש לעומת 22.6 שקל בחמישון העליון. ביחס לחוגי העשרה נוספים ההוצאה של החמישון התחתון עומדת על 28.5 שקל בלבד לעומת 77.5 שקל בחמישון העליון.

החמישון התחתון – הצרכן העיקרי של התחבורה הציבורית המקרטעת

מצוקת הדיור הלכה והחמירה בשנים האחרונות עם הזינוק במחירי הדיור שמקשה יותר ויותר על משפחות צעירות לרכוש דירה בד בבד עם עליית מחירי השכירות שמאלצת משפחות רבות לנדוד לפריפריה שם מחירי הדיור זולים יותר. אלא שהמעבר לפריפריה בא עם מחיר גבוה שכן עיקר מקומות העבודה נמצאים במרכז ומאלצים את המפרנסים במשפחה לבחור בין החזקת שני רכבים שלא בהכרח אפשרית ועמידה ארוכה בפקקים לבין נסיעה בתחבורה ציבורית גרועה מאד. גם כאן החמישון התחתון משלם את עיקר המחיר.

ההוצאה החודשית הממוצעת של החמישון התחתון על רכישת מוכנית עומדת על 230 שקל בלבד בהשוואה ל-1,243 שקל בחמישון העליון. במקביל ההוצאה על נסיעה בתחבורה הציבורית בחמישון התחתון עומדת על 110 שקל בחודש לעומת 80 שקל בחמישון העליון. החמישון התחתון מוציא בעיקר על נסיעה באוטובוס – 70 שקל בחודש לעומת 26 שקל בחמישון העליון ורק 5.5 שקלים על רכבת לעומת 13.6 שקל בחמישון העליון.

כלומר חלק מהמצוקה של החמישון התחתון היא פחות יכולת כלכלית להחזיק במכונית ובטח שלא בשתיים ותלות גבוהה משמעותית בתחבורה הציבורית כאשר מקומות העבודה כאמור נמצאים בעיקר במרכז, מה שמקשה עוד יותר על החמישון התחתון לשפר את מצבו הכלכלי כאשר הנגישות שלו למקומות העבודה הללו בגלל התשתיות הנמוכות (העיכובים בתחבורה הציבורית, הפקקים ההולכים ומתארכים) מקשים על היכולת של החמישונים התחתונים לעבוד הרחק ממקום מגוריהם.

לבסוף, אחת הסוגיות שהמצע הכלכלי של הליכוד לא נגע בו נוגע בחיסכון הפנסיוני, פצצה מתקתקת למדינה בכל הקשור לעתיד הקשישים העניים בישראל. נתוני הלמ"ס מעלים כי ההוצאה החודשית של החמישון התחתון לטובת חיסכון בקרן פנסיה עמד על 96 שקל בלבד, כנגזרת של גובה השכר שלהם. רק לשם השוואה ההוצאה לחיסכון בקרן פנסיה של החמישון העליון עומדת על 742 שקל - כמעט פי 8 יותר.