כך נלחמת מדינת המשטרה הסינית בנגיף הקורונה

אבל במסגרת המאמצים למאבק בהתפשטות נגיף הקורונה החלה סין להביא לחזית יכולות שנותרו עד עתה בצללים, בצידוק של מאבק במגיפה, ואלו מספקות את התמונה הרחבה ביותר על יכולות הריגול שבנתה סין לאורך השנים. ואלו, מסתבר, יעילות, משוכללות ומסוכנות יותר מתמיד.

שלטונות סין מנטרים את המדינה בכל עת צילום: שאטרסטוק

כתבה מרתקת של רויטרס, שבחנה את הגילויים החדשים בנושא שהצטברו בשבועות האחרונים, הביאה כדוגמה את סיפורו של איש עסקים מהעיר הָאנְגְג'וֹאוּ במזרח סין. כשחזר האיש לביתו מנסיעת עסקים, המשטרה מיהרה ליצור אתו קשר. השוטרים זיהו, באמצעות לוחית הרישוי של מכוניתו, שהיה באזור העיר וֶנְג'וֹאוּ, שם נרשמו כמה מקרי הידבקות בנגיף חרף היותה רחוקה ממרכז ההתפרצות. הוא התבקש להישאר שבועיים בביתו.

אחרי 12 ימים, כשהשעמום הכריע אותו, הוא יצא החוצה. בתוך זמן קצר פנו אליו לא רק המשטרה אלא גם הבוס שלו, אחרי שמצלמת זיהוי פנים לכדה את תמונתו באגם מקומי והרשויות התריעו על כך בפני מקום עבודתו. "הייתי קצת בהלם מהיכולות והיעילות של רשת המעקב ההמוני", הוא אמר לרויטרס. "הם יכולים לנטר את התנועה שלנו בכל זמן ובכל מקום באמצעות טכנולוגיות בינה מלאכותית וביג דאטה".

חלק מהיכולות נחשפות באדיבות חברות מקומיות, כמו יצרניות מצלמות אבטחה וחברות AI שמתגאות ביכולות של מערכותיהן לזהות חום גוף של אנשים ברחוב, או לזהות פנים גם אם מסכת מנתחים מסתירה את הפה ואת האף. אם חולה קורונה נסע ברכבת, המערכות של חברת הרכבות ינפקו רשימה של האנשים שישבו בקרבתו. בדומה, אפליקציות מובייל מתריעות בפני משתמשים האם היו בטיסה או ברכבת עם נשא ידוע של הנגיף, אפליקציות מיפוי מציגות בניינים שבהם חיים נשאים, וספקיות מובייל מאפשרות למשתמשים לבדוק את כל המיקומים שבהם שהו ב-30 הימים האחרונים.

"בעידן הביג דאטה והאינטרנט, ניתן לראות בבירור את התנועה של כל אדם", אמר האפידימיולוג לִי לָאנְגְ'וֵאן לרשת הטלוויזיה הסינית CCTV. "יש הבדל גדול בין התקופה של סארס לעכשיו. עם טכנולוגיות חדשות כאלו, אנחנו צריכים לעשות שימוש מלא בהן על מנת למצוא את מקור הזיהום ולהכיל אותו".

כך מוצאים את חולי הקורונה בסין צילום: רויטרס

הממשל גם מגייס חברות פרטיות לסיוע. בשבוע שעבר שלח משרד התעשייה הסיני הודעה לחברות AI ומכוני מחקר בתחום, וביקש מהם לסייע בהתמודדות עם המגפה. ואלו הגיבו בהתלהבות. חברת זיהוי הפנים השנויה במחלוקת Megvii הודיעה שפיתחה דרך לזהות אנשים שסובלים מחום, והמערכת שלה, שמשתמשת במצלמות תרמיות ובאיסוף מידע גוף ופנים, כבר נבדקת בבייג'ינג. חברה בשם SenseTime פיתחה מערכת לשימוש בכניסות לבניינים שיכולה לזהות אנשים עם מסכות פנים. חברת מצלמות המעקב Zhejiang Dahua טוענת שמצלמות האינפרה-אדום שלה מסוגלות למדוד חום גוף בדיוק של עד 0.3 מעלות.

ג'וּ גְ'ייֵנְשֶׁנְג, מהאקדמיה הסינית למדע הרכבות, הסביר לסוכנות הידיעות המקומית Xinhua איך טכנולוגיה יכולה לסייע לרשויות לאתר אנשים שנחשפו או נדבקו בנגיף בעת שהם עולים לרכבת. "אנחנו נקבל מידע רלוונטי על הנושא, כולל מספר הרכבת, מספר הקרון ומידע על מי שישב בקרבתו של החולה או הנשא, כמו האנשים שישבו שלוש שורות לפניו ומאחוריו. אנחנו נוציא את המידע הזה ונספק אותו לגופים הרלוונטיים", הוא אמר.

קשה לבקר מערכות שמשמשות להגבלת התפשטות מגיפה ומסייעות להצלת חיים, אבל ננסה בכל זאת. אין ספק שבהקשר זה יש לטכנולוגיות המעקב של סין שימוש חיובי, אבל השאלה שצריך לשאול היא מה תהיה ההשפעה הגדולה שלהן, או מה ההשפעה שלהן כבר עכשיו. כי הטכנולוגיות משמשות לא רק להתמודדות עם המגיפה, אלא גם למעקב ומשטור אורך החיים של האוכלוסייה. ועכשיו כשהיכולות שלהן גלויות מתמיד, האימפקט שלהן יהיה משמעותי יותר, ולו רק מעצם העובדה שנתינים יהיו מודעים לקיומן של יכולות אלו, יידעו היטב שלא משנה איפה הם נמצאים ולא משנה מה הם עושים, מישהו מסתכל עליהם. רק עצם ההבנה הזו עלול לשנות התנהגות של אנשים, להפוך אותם לזהירים יותר וסגורים יותר, ולחשדניים יותר וליצירתיים פחוות.

חשש נוסף הוא שיכולות אלו לא יישארו בסין, המדינה כבר מייצאת, ישירות או באמצעות השראה, את יכולות הצנזורה האימתניות שלה למדינות אחרות, והטכנולוגיות האלו יכולות לנוע באותו מסלול. ובמקרה זה, תוך שהן רוכבות על החשש האמיתי מהתפשטות המגיפה, גם לזכות להתפשטות והטמעה מהירות ורחבות יותר, בתירוץ שהדבר נחוץ כדי לבלום את המגיפה (וכמובן, שאף אחד לא ידבר על כך שהמערכות יישארו במקומן גם אחרי שהאיום יחלוף ויזכו לשימושים אחרים, חיוביים פחות).

אם התפשטות הקורונה תימשך, סביר להניח שבשבועות ובחודשים הקרובים אזרחי מדינות רבות יצטרכו לעמוד בפני הכרעה עקרונית חשובה (בהנחה האופטימית שמישהו בכלל יטרח לשאול לדעתם או ישהה על מנת להקשיב לה): האם מוותרים על הזכויות הבסיסיות ביותר כדי להגביל התפשטות מגיפה קטלנית? חירות או מוות, כאמרתם של מהפכנים רבים בהיסטוריה.

הם מזהים את הפנים גם מתחת למסיכה צילום: איי אף פי

אין תשובה פשוטה לשאלה זו, בוודאי לא כזו שאפשר לספק במסגרת מדור טכנולוגי. אז במקום זאת אשאיר רק תהייה אחת. לפי דיווחים, בשלבים הראשונים של המגיפה ניצלו השלטונות בסין את מערך הצנזורה על מנת למנוע הפצת מידע על קיומה והתפשטותה. לִי וֶנְלְיָאנְג, הרופא מווּהָאן שנדבק בנגיף והיה הראשון להזהיר מפניו ב-30 בדצמבר, הושתק על ידי השלטונות בטענה שהוא מפיץ מידע שגוי (בשבוע שעבר, מת ונליאנג מהמחלה). ולפי דיווחים, השלטונות פעלו על מנת להשתיק דיווחים נוספים על התפשטות הנגיף בווהאן (וממשיכים לעשות כך גם כיום).

מידע זה, לו היה מופץ במהירות לבתי חולים ולציבור, היה יכול להביא לנקיטת מאמצים מהירים יותר ואולי אפילו לעצור את התפשטות המגיפה. כלומר, מדינת המשטרה שמאפשרת עכשיו פריסת טכנולוגיות יעילות כל כך למלחמה בקורונה, היא אותה המדינה שבפעילותה מנעה תגובה ראשונית מהירה שהיתה מסייעת הרבה יותר לעצירת התפשטות המחלה. ייתכן לכן שהבחירה היא לא בין חירות למוות, אלא בין חירות למדינת משטרה שמעצם קיומה מסכנת את החיים של אזרחיה ושל שאר העולם.

וואווי שוב תחת מתקפה של וושינגטון צילום: שאטרסטוק

וואווי שוב תחת מתקפה של וושינגטון	צילום: שאטרסטוק

2. ארה"ב מחדשת את המתקפה על וואווי, ולדברי בכירים בממשל החברה יצרה דלתות אחוריות ברשתות הסלולר שפרסה ברחבי העולם, שמאפשרות לה לגשת למידע שעובר ברשתות אלו. לפי הבכירים, לוואווי היתה גישה מסוג זה במשך יותר מעשור. בוואווי דחו את הטענות. הדברים מתפרסמים על רקע מאמצים (לא סופר מוצלחים בינתיים) של ארה"ב לשכנע מדינות שלא לבחור בוואווי כספקית רשתות הסלולר בדור חמישי.