"יש החלשה שיטתית של כל מנגנון שמרסן את השלטון"

"למרות שאנחנו נמצאים בממשלת מעבר, היה צריך להיבחר פרקליט מדינה קבוע עם ועדת איתור כמו שצריך ולא למרוח אותנו עם ממלאי מקום", אמרה ח"כ ושרת המשפטים לשעבר איילת שקד, במסגרת פורום המשפט של Dun's 100 בהשתתפות בכירי הענף. את הפורום הנחה כתב כלכליסט עמיר קורץ.

"הבחירה בדן אלדד היא הגיונית, הוא בשר מבשרה של פרקליטות כל בחירה של מישהו מקרב הנהלת הפרקליטות הייתה סבירה בעיני רק שהיו צריכים ללכת למינוי קבע", אמרה שקד.

בהמשך היא התייחסה לממשלת המעבר והביעה ביקורת על סמכויותיה המוגבלות: "אנחנו נמצאים על סף קריסה של המגזר השלישי שלא מועברים לו תקציבים, הממשלה רוצה לבצע מהלכים שונים לא מצליחה. לממשלה עם סמכויות מוגבלות לאורך זמן יש השלכות קשות מאוד. על פי חוק היסוד, כמו שאין חצי הריון אין חצי ממשלה, הממשלה צריכה לתפקד כמו שצריך. אבל בג"ץ והיועמש"ים בשנים האחרונות מונעים תפקוד סביר בממשלת מעבר.

אנחנו נמצאים היום במצב קיצוני שלא היה כדוגמתו, אבל הסטטיסטיקה מראשה שבאופן כללי 15% מהממשלות שהיו עד כה במדינה הן ממשלות מעבר ואני חושבת שחבל שמונעים ממשלות לתפקד בצורה טובה גם בתקופה של מעבר. שר הוא שר, לא משנה מה".

במהלך הדיון מחתה עו"ד תמי פירון ואמרה שהמילה "שמאל" הפכה להיות מילת גנאי במדינה. שקד בתגובה האשימה את יו"ר כחול לבן, בני גץ, ואמרה כי הסיבה לכך נעוצה בעובדה ש"מפלגת כחול לבן לא מוכנה להודות שהיא מובילה את מחנה השמאל ולכן זו אשמתם".

שקד נשאלה האם לדעתה הביקורת על הפרקליטות ומערכת המשפט מוגזמת והשיבה: "ביקורת זה דבר לגיטימי אבל אין צורך בביקורת כלפי אדם ספציפי. את הפרקליטות אפשר לבקר כגוף ולא פרקליט ספציפי. בתמיכת היועמ"ש הצעתי לפתוח את מכרזי הפרקליטות, שיהיה תהליך של מעבר. היום יש הפרדה בין הפרקליטות והמשרדים הפרטיים. אני חושבת שנכון יותר למדינה שיהיו מעבירים בין הסנגוריה לתביעה.

"אסור להתייפייף עכשיו באמירות פייסניות כגון 'יש ביקורת מוצדקת על המשטרה והפרקליטות', אנחנו בדרך לדיקטטורה ואם לא נבין את זה, נפספס את הרכבת ונהיה שם", אמר עו"ד ליאור אבירם. "יש החלשה שיטתית של כל מנגנון שמרסן את השלטון, החל ממבקר המדינה ועד זרועות אכיפת החוק. יש שיסוי של חלקים בציבור אחד בשני וליבוי של שנאת אחים ושימוש בכלים דמוקרטיים כדי לחסל את הדמוקרטיה. ההיסטוריה הוכיחה כבר כמה פעמים שהתוצאה של שלושת המרכיבים הללו היא דיקטטורה שהביאה אסון על המדינה שלה. כולנו צריכים להיות הרבה יותר מעורבים ופעילים אם אנחנו רוצים לעצור את הסחף".

שקד: "אני לא מסכימה. מדינת ישראל שייכת לפורום מצומצם של 21 מדינות שקמו כדמוקרטיות. הדמוקרטיה מושרשת וחזקה אצלנו. אני מכירה את מבקר המדינה, הוא אדם רציני והוא מחזיר את מוסד מבקר המדינה לכפי שהוא היה לפני 20 ו-30 שנה. עם השנים הדרג הפקידותי צבר יותר כוח, זו עובדה. הדיבורים על קץ הדמוקרטיה לא נכונים".

שורה עליונה: דורון כהן, יונתן אלטמן, אילן שרקון, נועה מידן, תומר רייף, עמית פינס, רונן קנטור, אריאל שרייבר, מיקי ברנע, אלון פומרנץ, דוד שפירא. שורה אמצעית: הדר טל, יונה גושן, תמי פירון־סמורודינסקי, גיורא ארדינסט, ליאור אבירם, יהודה רוה, שרון אמיר, איה יופה, אמיר עמר, עדי נחמיאס, אליה צונץ קולר, אייל בר אליעזר, בני ברץ. שורה תחתונה: צביקה בר נתן, איילת שקד, אודי סול, ד"ר ישראל (רלי) לשם צילום: ניב קנטור

שקד נשאלה מה דעתה על אופן פעילות הוועדה למינוי שופטים, לאור הפרסומים והחקירות סביב פרשת אפי נוה והשופטת אתי כרייף ופרשת כחלון-כרייף והשיבה: "פעילות הוועדה לא השתנתה, מאז מתמיד היא עובדת על דילים. רוב המינויים היו מוסכמים פה אחד ואם יש מינוי אחד שעכשיו נחקר הוא לא צריך להשליך על עבודת הוועדה. בעבר היו מינויים שהיום היו הולכים עליהם לכלא".

"גם לשופטים יש זכות לפרטיות"

עו"ד אייל בר אליעזר התייחס גם הוא לפרשות השונות הקשורות בוועדה למינוי שופטים אשר נחשפו על ידי פרסום תכתובותSMS בין המעורבים ואמר: "בעוד שבכל העולם הולכים קדימה בכל הנוגע לזכויות הפרטיות, כולל תקנים חדשים באירופה לשמירה על הפרטיות והגשת תביעות אזרחיות, אצלנו הולכים אחורה. הן במסגרת העובדה שחוק הפרטיות מיושן ואינו נותן מענה לצרכים, והן לאור ההדלפות מחקירות ופרסומים של מסרונים פרטיים חדשות לבקרים בתקשורת.

"גם לשופטים יש זכות לפרטיות, ואין מקום להפר אותה בנסיבות כאלה בטענה של עניין לציבור. בעידן שבו אנו חיים, הטלפון הנייד הוא מעין כספת ניידת שבו מצויים הסודות הכמוסים ביותר של כל בן אדם. הנהלת בתי המשפט עשתה טעות כאשר הסכימה להסרת איסור הפרסום של המסרונים שהוחלפו בין השופט איתן אורנשטיין לאפי נוה, ובכך פתחה מדרון חלקלק, שכן בעתיד יהיה קשה לה להתנגד לחשיפת מסרונים שכאלה. הפרסומים יכולים להביא להגדלת הפגיעה באמון הציבור במערכת בתי המשפט".

בהמשך אמרה עו"ד פירון כי "הקיטוב החברתי והפוליטי, אשר מובילים לשיתוק שלטוני וכלכלי הם חסרי תקדים". לדבריה, "תקציב המדינה הנוכחי אינו אלא התקציב שהוכן ב-2017 עבור השנים 2019-2018, והוא שחל ללא שינוי גם השנה בחלוקה שרירותית ל-12 חודשים. מי יודע מתי תקום כאן ממשלה שתעביר תקציב מעודכן?

"קחו את תחום התשתיות למשל, העובדה שהתשתיות בארץ קורסות הפכה לברורה ומוכרת ומחודש לחודש הבעיה רק מתעצמת והפתרון רק מתרחק. לצד זאת כבר קיימת תוכנית ממשלתית רחבת היקף, אבל היא לא זזה וגם לא תזוז כל עוד לא תהיה ממשלה יציבה שתקבל החלטות ותיישם תקציב. בינתיים את המחיר, כולנו נמשיך לשלם", אמר עו"ד פירון.

עו"ד בנימין ברץ, שותף בכיר בפירמת פרל-כהן-צדק-לצר-ברץ, המשיל את המצב בישראל למצב בארגנטינה במאה הקודמת ואמר: "בתחילת המאה ה-20 היתה ארגנטינה אחת הכלכלות המובילות בעולם ואף זכתה לכינוי 'אסם העולם'. בעשרות השנים האחרונות התדרדר מעמדה פלאים עד שהפכה למדינה פושטת רגל שאזרחיה בורחים ממנה. הסיבה הישירה לכך היתה ונותרה שלטון מושחת ומערכת אכיפת חוק בלתי מתפקדת. והדברים ברורים".

עו"ד אלון פומרנץ, התייחס לביקורת על מוסדות השלטון כשאמר כי "מדינת ישראל, בדומה להרבה מדינות בעולם, מתמודדת עם מספר תופעות מדאיגות שהולכות ומחריפות, כגון פופוליזם חסר גבולות; תופעת הפייק-ניוז ותקשורת מהירה ולא מבוקרת ברשתות חברתיות; כמיהה למנהיגים שנתפסים כחזקים גם במחיר של ערכים מעורערים; שכבות אוכלוסייה גדולות שיש בעיה גדולה עם רמת ואיכות החינוך וההשכלה שלהן; ואולי גם יותר מכל - הפערים החברתיים והכלכליים בין האליטות לבין ההמונים שמרגישים מקופחים, שקופים ולא רלוונטיים".

"התקפות אישיות על היועמ"ש"

עו״ד יהודה רוה דיבר על "השחיקה הדרסטית במעמדו של היועמ"ש". לדבריו, "ממצב שאיש לא היה מעז לפעול בניגוד לחוות דעתו, למשל בתקופתו של אהרן ברק, הגענו לסיטואציה שבה הממשלה מחליטה להקים ועדה שתחקור את מח״ש, חרף התנגדותו העזה של היועמ״ש, שקובע כי ישנה מניעה חוקית לעשות כך בתקופת בחירות, וכל זאת תוך כדי התקפה אישית על היועמ״ש".

עו"ד רוה הדגים את עוצמת מעמדו של היועמ"ש כשסיפר ש"לא כולם יודעים שב-1977 אהרן ברק היה אחראי במידה רבה להתפטרותו של יצחק רבין בפרשת חשבון הדולרים, בכך שקבע כי יש להעמיד את לאה רבין לדין ולא להטיל עליה כופר, וזאת, למרות שעל פי החוק לשר האוצר היתה סמכות מלאה להחליט על הטלת הכופר. כלומר שר האוצר נמנע מלהשתמש בסמכותו החוקית מלאה, לאור דעתו הקובעת של היועמ״ש ברק, שבכך, באופן אירוני, סלל את הדרך למהפך של בגין ב-1977".

עו"ד ליאור אבירם התייחס להחלשת האוכלוסייה הערבית בחברה הישראלית ואמר: "צריך להסתכל על האוכלוסייה הערבית כחלק אינטגרלי של הכלכלה שמהווה בשביל כולנו הזדמנות שחשוב לנצל ולעשות זאת מתוך שוויון והסתכלות בגובה העיניים ולא מתוך פטרונות ולכן בחרנו השנה למזג אלינו פירמה ערבית-ישראלית. אותו דבר לגבי טכנולוגיה ואימוץ טכנולוגיה – זו לא בעיה שצריך לפתור, אלא הזדמנות שצריך לנצל כדי לשנות את פני המקצוע בצורה חיובית. פירמה שתראה בכך הזדמנות – ההזדמנות תעצים אותה ופירמה שתראה בכך בעיה – תהיה בבעיה בעתיד".

עו"ד אליה צונץ קולר, התייחסה לאחריות החברתית של משרדי עורכי הדין הפרטיים, ואמרה: "כחלק מהמאמץ לחיזוק האמון במערכת המשפטית וכלל הצעדים שראוי לנקוט בהקשר זה מוטלת חובה גם עלינו, במגזר הפרטי. האחריות שלנו הינה להכשיר ולטפח דור צעיר של עורכי דין שיישאו עיניהם לתפקידי שיפוט, שיראו בכך שליחות - ושיהיו מקצוענים מן המעלה הראשונה, אנושיים וערכיים".

עו"ד אודי סול, שותף במשרד הרצוג פוקס נאמן: "בכל הקשור לגיוון ושילוב חברתי, לי היה מתמחה ערבי והיום הוא בתפקיד בכיר בבנק גדול. יש אצלנו עורכי דין ערבים ושותף ערבי במשרד, אך עדיין לא במספר מספק. השינוי הולך וקורה, וזה קורה בין אם נרצה ובין אם לאו. יש כוחות מצויינים באוכלוסייה הזו, והיום גיוס כוח אדם איכותי זה אתגר משמעותי, כך שנהיה מוכרחים לפנות לכל האוכלוסיות. בעיית השפה יוצרת פער שמונע מערבים רבים להצטרף למשרדי עורכי דין מהשורה הראשונה. אם הם יתגברו על בעיית השפה, אתם תראו סביב השולחן הזה יותר ויותר עורכי דין. ואם נלמד מן העבר, אני הייתי בכנס כזה של בכירי מערכת המשפט לפני כמה שנים, ולא הייתה אישה אחת סביב השולחן. כיום, עדיין יש הרבה גברים פריווילגיים, אך יש שינוי ברור. כיום, לפחות 50% מעורכי הדין במשרדים הגדולים הן נשים. אצלנו במשרד אנו רואים נשים בעמדות של שותפות בכירות. זה לאט מידי לדעתי, אך השינוי קורה. כך גם יהיה עם הערבים, השינוי קורה כי לכולנו אין ברירה".

עו"ד תומר רייף, שותף במשרד ZAG-S&W (זיסמן אהרוני גייר): "דומני כי כולנו מסכימים שביקורת היא דבר מבורך, כל ביקורת עניינית המבוססת על עובדות מועילה למערכת. גם הפרקליטות כגוף צריכה להיות מבוקרת, וזו בדיוק הסיבה להקמתם של יחידות נציב הביקורת על השופטים ונציב הביקורת על מערך התביעה ועל מייצגי המדינה בערכאות. לצערי, כולנו ראינו איך כשהוקמה הנציבות, כיצד סיכלו את פעילותה של השופטת גרסטל, וזה לא תקין. יש צורך באמון הציבור במערכת המשפט, וביקורת מחזקת את האמון. אך נראה כי הביקורת כלפי מערכת המשפט בזמן האחרון עברה גבולות, והיא פוגעת באמון הציבור".