השמרנים כמעט ניצחו

1. מתנה כפולה לימין

אישור המועמדות של יזבק ילבה את ההתקפות על בית המשפט העליון ועל הציבור הערבי

באישור מועמדותה לכנסת של ח"כ היבּא יַזְבַּק מבל"ד, העניק בית המשפט העליון מתנה כפולה לימין הפוליטי — הראשונה, עוד דלק להתקפות נגד בית המשפט עצמו, והשנייה, עוד דלק להמשך ההסתה והשיסוי נגד הציבור הערבי ונציגיו בכנסת. אנשים נחמדים כמו איימן עודה או סחבקים כאחמד טיבי לא תמיד מספיקים, ועכשיו כשאין את חנין זועבי, צריך את יזבק כחומר בעירה זמין ושוטף למדורת ההסתה והשיסוי.

בית המשפט העליון החליט ברוב של חמישה נגד ארבעה על אישור מועמדותה. הרוב השברירי והאקראי הזה מלמד גם על מקריותה של התוצאה וגם על הדרך שעושה בית המשפט מהקוטב הדמוקרטי לקוטב הלאומי. מתוך ארבעת שופטי המיעוט שצידדו בפסילתה של יזבק, שניים — יוסף אלרון ודוד מינץ — מונו בתקופת איילת שקד שסימנה במפורש את התכונות שהיא מחפשת בשופטי העליון: יותר שמרנים, יותר יהודים, יותר לאומיים. השלישי, נעם סולברג, הוא המודל שאליו כיוונה שקד. לשלושה אלה הצטרפה הנשיאה אסתר חיות שלעמדתה נגיע בהמשך.

ח"כ היבא יזבק צילום: שלו שלום

2. ההבדל בין פיזיקה למשפט

ההכרעה האם במעשיה של יזבק יש כדי לשלול את הזכות להתמודד לכנסת אינה מדע מדויק

השאלה המשפטית שעמדה להכרעה היא האם יש מקום לפסילתה יזבק בעילה המצוינת בסעיף 7א(א)(3) לחוק היסוד: הכנסת — התבטאויות שיש בהן כדי לתמוך במאבק מזוין של מדינת אויב או ארגון טרור נגד מדינת ישראל. במוקד הפסילה שני פוסטים ששיתפה יזבק, בעניין המחבלת דלאל מוגרבי, שנטלה חלק בפיגוע באוטובוס כביש החוף בשנת 1978, ובעניין המחבל סמיר קונטאר, שנטל חלק בפיגוע המזוויע בנהריה בשנת 1979 שבו נרצחו השוטר אליהו שחר ושלושה בני משפחת הרן.

האם יש במעשים אלה כדי לפסול מועמדות ולשלול זכות יסוד כמו הזכות להתמודד ולהיבחר? התשובה טמונה בהחלטה האם נחצה "קו דמיוני", האם יש במעשים "מסה קריטית", מושג מתחום הפיזיקה שמעיד על פיצוץ: נחוצה מסה קריטית של חומר כדי לגרום לפיצוץ. אלא שבניגוד למדע המדויק שמאפשר לחשב את המסה הקריטית, במשפט זה בלתי אפשרי. השופטים השמרנים מדדו והגיעו למסה הקריטית. השופטים הליברלים מדדו ולא מצאו. גם היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, מדד ולא מצא. "שכל ישר, מוסר בסיסי, חוק ומשפט, מורים כולם כאחד: מי שמעלה על ראש שמחתו את סמיר קונטאר, דלאל מוגרבי, מחבלים־רוצחים כאלה ודומיהם, לא יכּירנו מקומו בכנסת ישראל", תימצת סולברג בפשטות את דעת המיעוט.

חמשת שופטי הרוב נמנים על האגף הליברלי יותר בבית המשפט העליון: עוזי פוגלמן, מני מזוז, דפנה ברק־ארז, יצחק עמית וענת ברון.

3. "אין מחילה"

השופטת ברון נפגעה אישית מטרור. דווקא עמדתה שהכשירה את יזבק עוררה את הקיצוניות שבתגובות

אחת משופטות הרוב, ענת ברון, שכלה באפריל 2003, את בנה הבכור רן, מוסיקאי בן 22, שנהרג בפיגוע במועדון "מייק'ס פלייס" בטיילת שלחוף תל אביב. פסק דינה משיק לוויכוח האם למשפחות שכולות יש מעמד מיוחד בשיח הציבורי, וזאת לנוכח זמן המסך הנרחב ונטול האיתגור שמעניקה להן התקשורת.

השופט מני מזוז והנשיאה אסתר חיות. הוויכוח הוא על העיקרון צילומים: שאול גולן, Marc Israel; Sellem

השופטת ברון, מותר להניח, אינה תובעת לעצמה מעמד מיוחד, וזה המסר שביקשה להעביר בפסק דינה שבו הדהדה את אסונה הפרטי. אבל, בגלל עמדתה, שהכשירה את יזבק, ניתכו עליה דליי שופכין מהמכוערים ביותר שהמגיבים המוסתים והמטורללים מסוגלים לנפק. ובכל זאת, כדאי להקשיב לדברים: "ההיסטוריה של מדינת ישראל מאז הקמתה ועד ימינו למודת פיגועים ושותתת דם. תמונות מחרידות של גופות מוטלות לצד אוטובוסים מפוצצים ושל מקומות בילוי שהפכו לזירות טרור ורצח, אינן דוהות גם ברבות השנים ותישארנה צרובות בלבנו לעד. פיגועי דריסה של חיילים ואזרחים, רצח לאור יום בדקירות סכין, כל אלה הם מנת חלקנו גם בימים אלה ממש. לפיגועי רצח אין סליחה ואין מחילה, ולכאב אין מזור. ודאי שלתומכים ברצח יהודים באשר הם יהודים אין מקום בכנסת ישראל. הפיתוי לפסוק על פי הרגש הוא רב. אולם עלינו להישמר לבל יגבר הפיתוי על אמות המידה המחמירות שרק בהתקיימן ישנה הצדקה לפסילתו של מועמד מלהתמודד בבחירות לכנסת. וזו השאלה העומדת לפתחנו ולהכרעתנו". כלומר, לא הרגש, אלא "אמות המידה המחמירות" לפסילת מועמד אמורות להנחות את השופטים בפסיקתם. ולגבי קיומן של אמות מידה אלה נטוש הוויכוח בין שופטי הרוב לשופטי המיעוט. במיוחד בין השופט מני מזוז לנשיאה אסתר חיות. "חוששני", כותב מזוז, "כי בחוות דעת הנשיאה יש משום הקלה באמות המידה המחמירות עליהן עמד בית משפט זה באופן עקבי לאורך השנים, וממילא הרחבה של עילות הפסילה, אשר לדעתי אין לה מקום".

4. מהי עילה לפסילה

האם הפעילות הפרלמנטרית של יזבק היא המבחן היחידי בנוגע לעמדותיה?

הביקורת של מזוז על חיות היא על חריגה מאמות המידה הקפדניות ממבחני הפסילה שדורשים כי המטרות הפסולות שמיוחסות ליזבק "הן בגדר יעד מרכזי ודומיננטי, וכן הדרישה לקיומה של פעילות אקטיבית עקבית ושיטתית למימוש מטרות אלה". מזוז מציין שהדיון בזכות להיבחר אינו הליך עונשי אלא הליך מניעתי הנגזר מהדוקטרינה של "דמוקרטיה מתגוננת". שותפתו לדעת הרוב, ברק־ארז, מרגיעה בעניין הצורך להתגונן מפני יזבק. "עילות הפסילה", היא ממשיכה את הקו של מזוז, "נועדו לקדם את פני הסכנה שחבר כנסת ינצל לרעה את כהונתו בכנסת על מנת לחתור תחת קיום המדינה או עקרונות היסוד החוקתיים שלה. במובן זה, כאשר אדם כבר נבחר לכהונה בכנסת והחל לכהן בה, אין דרך טובה יותר לבחון האם הסכנה התממשה מאשר להתמקד בפעולות שביצע מאז נבחר לתפקידו". ברק־ארז סוקרת בקצרה את פעילותה הפרלמנטרית של יזבק וקובעת: "לגבי פעולותיה אלו כחברת כנסת לא הועלתה כל טענה כי יזבק פועלת 'בשטח' להגשמת המטרה של תמיכה במאבק המזוין נגד מדינת ישראל".

הנשיאה חיות, בניגוד לדעתם של שופטי הרוב, לא משתכנעת מההסברים שסיפקה יזבק שסייעו להחליק את הגלולה המרה של מועמדותה בגרונם של היועץ ושופטי הרוב. "לגישתי", היא כותבת, "ההסברים וההבהרות שמסרה יזבק רחוקים מלשכנע והתמונה המצטיירת מתוך הראיות הללו היא תמונה ברורה וחד משמעית של תמיכה במאבק המזוין של ארגוני טרור נגד מדינת ישראל. על כן, בשונה מעמדת היועץ, אני סבורה כי יש באותן הראיות כדי למנוע את התמודדותה של יזבק בבחירות לכנסת ה־23".