האפל איירפודס פרו עומדות מאחורי פאניקת ההורים המתחסדים התורנית
העיתונות מתריעה על הורים מסכנים שכורעים תחת נטל התחנונים של ילדיהם המפונקים וקונים להם איירפודס יוקרתיות. אך מנגד זו לא באמת בעיה של נפוצה, וגם אז היא לא ממש נוגעת לרוב העולם; תגידו שלום יפה לסמארטפונים של בלקברי; יוטיוב וגוגל שוב בצרות ודיסני זחוחה מדוחות טובים
ג'ייקוב מארס בן ה-11, למשל, מאוד רצה כמתנת חג מולד את אוזניות הפרימיום איירפודס פרו (249 דולר). "האיירפודס הרגילות מכאיבות לי באוזניים, כי הן קשות יותר", הוא התבכיין. "לפרו יש קצוות מסיליקון אז הן רכות יותר ומתאימות יותר טוב לאוזניים שלי, ואני אוהב שיש להן נטרול רעשים". אמו של ג'ייקוב, ג'נט, התקשתה עם הבקשה הזו. "למה הוא צריך משהו כל כך יקר וראוותני? אפילו לי אין זוג. האם הוא אחראי מספיק לא לאבד אותם? האם הם ירכיב אותם כל הזמן ולא ישמע אותנו או ידבר אתנו?", היא תהתה.
אחרי דין ודברים הגיעו ג'ייקוב ואמו לפשרה: היא תקנה לו איירפודס רגילות לחג המולד (159 דולר, לפני מע"מ) ואם ירוויח או יקבל מספיק כסף במתנה יוכל להחליף אותן לאוזניות היקרות יותר. סוף הסיפור – ג'ייקוב הצליח להתארגן על ההפרש והחליף את האיירפודס העלובות שלו באיירפודס פרו נוצצות.
ליסה רוברטס הורד ממאנת בינתיים לרכוש לגרייסון בן ה-6 אוזניות איירפודס. "נראה שהוא יודע שהוא לא יכול לקבל אותן עדיין כי לאף אחד מהחברים שלו אין אותן. כשהוא יהיה בן 8, 9, 10, אני חושבת שזה ישתנה כי הוא יראה יותר ילדים עם איירפודס", היא אמרה. אבל זה לא אומר שהיא לא מאפשרת לו להשתמש באיירפודס שלה או של זוגתה: "כשאנחנו מטיילים או נמצאים במקום שבו אנחנו צריכות שהוא יהיה קצת בשקט והוא רוצה לשחק עם הטלפון או הטאבלט שלנו, ניתן לו את האיירפודס שלנו".
ג'וני סאנצ'ז, מנגד, רכש לבנו בן ה-10 איירפודס בעיקר מכיוון ששלושת אחיו הגדולים כבר קיבלו אוזניות כאלו. "דיברנו על כמה זה קול שיש לו אותן, אבל שלא ישתמש בהן כדי לגרום לאנשים אחרים להרגיש רע. ארין קולין נשברה אחרי שנה של הצקות וקנתה לבנה אוזניות אלו לכבוד יום הולדתו ה-13. היא לא רואה הבדל משמעותי ביניהן לבין אוזניות רגילות, ולדבריה הבעיה האמיתית היתה שלבעלה עדיין לא היו איירפודס. "נאלצתי לקנות שני זוגות", אמרה.
עכשיו, הזמן למומחה המלחיץ. הפעם בתורנות: פרופ' שרי הופ קולבר, מנהלת המרכז לאוריינות מדיה ומידע באוניברסיטת טמפל. "ההחלטה מתי לחסום את העולם ומתי לאפשר לו להיכנס דורשת כמות מסוימת של בגרות", היא אמרה לוול סטריט ג'ורנל. "יש לי חששות מאיך ילדים ילמדו להתמודד עם העולם האמיתי אם הם תמיד מעבירים את הסביבה שלהם למרחבים חלופיים שבשליטתם".
יש הרבה מה להגיד על המגמה שמזהה העיתון ועל הדברים שעולים מהכתבה. ראשית, בנוגע לאזהרה של הפרופסורית כפי שהובאה בטקסט, מדובר בהתרעה שנראית יותר כמו הקדמה לפאניקה מוסרית חדשה, מהסוג שצומח לפעמים סביב טכנולוגיות מתקדמות. הדברים שאמרה קולבר כל כך גנריים וחסרי עומק, שניתן בקלות להתאים אותם למוצרים חדשים ואפשר לדמיין מומחים שמספקים אזהרות דומות מטכנולוגיות חדשניות לזמנן דוגמת הווקמן, שגם הוא, בדומה לאיירפודס פרו, אפשר לילדים להעביר "את הסביבה שלהם למרחבים חלופיים שבשליטתם".
למעשה, לא צריך לדמיין. לאורך שנות ה-80 וה-90, מומחים הזהירו שהווקמן עלול לבודד את משתמשיו וליצור או לחזק תחושות של נרקסיזם, ניתוק והתנהגות גסה, תוך שהוא מונע את האינטראקציה שמהווה בסיס לקהילות בחברה האנושית. טענות אלו נתמכו במחקרים שונים. מחקר מ-1989 טען שחבישת אוזניות משבשבת תקשורת בין אנשים ופוגעת בכלל לא כתוב של הדדיות בין-אישית. מחקר אחר מ-1998, שבחן איך שימוש בווקמן משפיע על 40 תלמידי קולג' באמצעות ניתוח היומנים האישיים שלהם, שהמכשיר מעורר נטיות נרקסיסיטיות. (בשביל ההגינות, חשוב לציין שמחקרים רבים אחרים מאותה תקופה ציינו לחיוב הבטים שונים של שימוש בווקמן, ובראשם חופש אישי גדול יותר שמגביר את הביטחון העצמי).
טענות אלו נשמעות קצת מגוחכות ומוגזמות היום, ובמבט לאחור קשה לטעון שהווקמן יצר חברה של זומבים מנותקים כפי שאפשר אולי היה לקבל את הרושם מחלק מהמחקרים. וטענות מסוג זה הן לא חדשות. כמעט כל פעם שמגיעה טכנולוגיה חדשה עולה חשש לשינוי גורף לרעה בהתנהגות האנושית שיוביל לניתוק ולהסתגרות מהעולם. לעזאזל, במאה ה-19 נשמעו טענות דומות נגד ספרים. כיום, יש אמנם לא מעט טכנולוגיות שמעוררות חשש דומה, וחלקן אפילו במידה מסוימת של צדק. מחקרים פיזיולוגיים העלו שמסכים, ובעיקר מסכים ניידים, יכולים להיות בעלי השפעות שליליות על ילדים. ואולם, מדובר בעיקר בפעוטות בשנות חייהם הראשונות, לא בילדים בגיל העשרה (אם כי גם שם אפשר לציין חששות שונים, מוצדקים יותר ופחות). אבל כשזה נוגע לאוזניות, אפילו כאלו עם ביטול רעשים? הפאניקה נראית מוגזמת.
אם כבר מחפשים בעיה, אפשר אולי למצוא אותה בגישה החינוכית של ההורים. הדרך הפשוטה ביותר להגיד את זה היא: הילדים שלכם מפונקים, ואתם חסרי חוט שדרה שלא מסוגלים לעמוד על העקרונות החינוכיים שלכם. ילדים בגילאים שמוזכרים בכתבה לא באמת צריכים אוזניות איירפודס יקרות של אפל. למעשה, אף אחד לא באמת צריך אותן, אפשר להסתדר מצוין גם עם אוזניות רגילות. ההבדל הוא שמבוגר שכספו בידו יכול לבחור להוציא אותו על מה שימצא לנכון, ואם יש לו די כסף כדי לפנק את עצמו באוזניות יקרות שיהנה. אותו הדבר נכון גם לילדים או נערים שעובדים בזמנם הפנוי או שהצליחו לחסוף די מדמי הכיס שלהם על מנת להרשות לעצם איירפודס. יש להם מספיק כסף משלהם? שיקנו ויהנו. ואם יאבדו אותם, זו גם תהיה בעיה שלהם.
גם לא מדובר על מקרה שבו ניתנו האוזניות כפרס ראוי על הישג מיוחד ויוצא דופן. ההורים בכתבה, כך לפי דבריהם, פשוט כרעו תחת רצף התחנונים וההצקות הבלתי-פוסק של ילדיהם עד שלבסוף נשברו וסיפקו להם את מבוקשם. במקרה שכזה. רכישת אוזניות בעלות של מאות שקלים לילדים שרובם צעירים מדי על מנת להבין את ערך הכסף, להבין מה המשמעות של האוזניות הקטנות והלבנות שקיבלו במתנה, היא אקט אנטי-חינוכי שרק מסייע לגדל ילדים מפונקים שמצפים שהכל יוגש להם על מגש של כסף, ללא שום השקעה או מחויבות מצדם.
אין בכוונתי לומר שלא צריך לרכוש לילדים שום מתנות יקרות. אירועים מיוחדים יכולים להצדיק מדי פעם פינוק כזה, אם המצב הכלכלי מאפשר זאת. ואולם, סביר להניח שבמקרים שמתוארים בכתבה, לפחות ברובם, לא מדובר על פינוק מסוג זה. ילד שרוצה איירפודס הוא ילד שכבר יש לו סמארטפון, וסביר להניח שמדובר גם באייפון חדש יחסית (כי אף שניתן להשתמש בהן במכשירי אנדרואיד, איירפודס פותחו בעבור ועובדות בצורה הטובה ביותר עם מכשירים של אפל). אפשר להניח בבטחה יחסית שיש להם גם עוד כמה גאדג'טים נוצצים ויקרים שקיבלו בהזדמנויות שונות. הרושם שעולה הוא שלא מדובר כאן בפינוק יוצא דופן, אלא בעוד רכישה שמצטרפת לשורה ארוכה של רכישות, תוצאה של ציפייה של הילדים שהוריהם יקנו להם את כל מה שהם חושקים בו.
ולבסוף, הבעיה שמתאר הוול סטריט ג'ורנל, המגמה המדאיגה שהוא כביכול מצביע עליה, היא לא באמת בעיה או מגמה משמעתית. לפחות, לא בצורה רחבה. אתם מכירים בוודאי את המם הפופולרי בעיות של עולם ראשון, ובכן אלו בעיות של העולם הראשון של העולם הראשון.
ההורים שבכתבה עוסקים במקצועות שמשייכים אותם למעמד הבינוני-גבוה לכל הפחות – בכירה בחברת ניהול סיכונים, יועצת קולינרית, מנהלת פרויקטים, בכיר בחברת מימון סרטים בהוליווד, מנהל טכנולוגיה בחברת בידור, מנהלת שיווק – ומתגוררים באזורים אורבניים יוקרתיים: ניו יורק ולוס אנג'לס. אלו אנשים שעובדים במקצועות צווארון לבן מכניסים, ושיש להם מספיק כסף על מנת שבשיקול האם לרכוש איירפודס לילדיהם לא ישוקללו מניעים כלכליים. מרבית האוכלוסיה, גם בארה"ב, בוודאי מחוץ למטרופולינים הגדולים, לא נמצאת במצב כלכלי שיאפשר לעלות את הסוגיה לדיון. זו לא מגמה מדאיגה וחדשה בקרב ילדים, לא בעיה שצפויה להעסיק נתח נכבד של הורים מסביב לעולם. זו סוגיה שמעסיקה מתי מעט, כאלו שיש להם מספיק כסף על מנת שבכלל יוכלו לשקול לרכוש לילדיהם אוזניות יקרות כלאחר יד. או, אם לסכם את כל העסק בשתי מילים: אויש, תנוחו.
קצרצרים
1. ההשקה של שירות הסטרימינג דיסני+ אולי לוותה בבעיות טכניות, אבל בשורה התחתונה היא היתה מוצלחת במיוחד. לדברי מנכ"ל דיסני, בוב איגר, ביום שני השבוע היו לשירות 28.6 מיליון מנויים, לעומת 10 מיליון עם השקתו בנובמבר. "ההשקה היתה מוצלחת להפליא, ועלתה גם על הציפיות הגדולות ביותר שלנו", הוא אמר בשיחה עם אנליסטים אחרי פרסום דו"חות החברה אתמול.
2. יוטיוב הודיעה השבוע שתפעל להגבלת הפצת דיפ פייק בפלטפורמה, ותסיר כל תוכן שעבר מניפולציה או שונה על מנת להטעות משתמשים, ושעלול לגרום לנזק משמעותי. בנוסף, החברה לא תתיר פרסום סרטונים שמציגים מידע מוטעה על הליך ההצבעה בבחירות או טענות שווא שנוגעות לדרישות סף טכניות להתמודדות על משרה פוליטית.
3. גוגל כשלה מלעצור רשת של אתרים מפוקפקים מלקנות פרסומות ברשת הפרסום שלה, שנועדו לקדם הונאה למכירת רישיונות דיג מזויפים ברחבי ארה"ב, כך לדברי כמה וכמה מדינות. לדבריהן, גוגל התעלמה מפניות חוזרות ונשנות שלהן. רק אחרי פנייה של CNN התפנתה החברה לבדוק את הנושא והסירה את הפרסומות.
4. זה היה שיתוף פעולה מעניין ומפתיע לעתים, אבל כזה שכשל מלהשאיר חותם על השוק. עתה, אחרי שלוש שנים, מודיעות בלקברי ו-TCL שיפסיקו את שיתוף הפעולה ביניהן במסגרתו יצרה האחרונה סמארטפונים תחת המותג הוותיק. בלקברי כבר מזמן משכה את ידיה מייצור מכשירים, ועתה עם חיסול השת"פ לא ברור האם יהיו עוד מכשירי בלקברי חדשים בשוק. לא שהם יחסרו ליותר מדי אנשים.