להחליף את שיטת קידוש הוותק - ולמצוא את התמריץ הנכון

אם יש דבר אחד שצריך ללמוד מדו"ח הממונה על השכר הוא חוסר הרלבנטיות של מבנה השכר במערכת הציבורית, שלא רק שאינו מתמרץ כמו שצריך את העובדים לתת שירות טוב יותר, אלא עושה בדיוק להיפך ובכך פוגע בציבור כולו. הנושא הקריטי ביותר מנקודת מבטם של העובדים במבנה השכר הוא קדושת הוותק. לפי ניתוח שעשה אגף השכר, מתווה השכר שמתחיל ממשכורת נמוכה ועולה בהדרגה, מסייע לעובדים הוותיקים שנהנים מפנסיה תקציבית, שנגזרת מהמשכורת האחרונה שלהם. עובדים צעירים, שחוסכים בעצמם באמצעות פנסיה צוברת, דווקא מפסידים ממנו. אם היו בעלי מתווה שכר שמתחיל עם משכורת גבוהה יחסית, ועולה במתינות יותר לאורך השנים, הם היו מצליחים לצבור יותר שכן הכסף שחסכו בהתחלה עשה תשואה גבוהה יותר.

צילום: עטא עיווסאת

בעוד שעובד שמשתכר בתחילת הדרך 9,000 שקל ופורש לגמלאות עם משכורת של 33.5 אלף שקל ייהנה מקצבה של 14.9 אלף שקל (יחס תחלופה בין המשכורת לקצבה של 42%), לא כולל קצבת זקנה, עובד שיתחיל עם 13 אלף שקל ויסיים עם 27.6 אלף שקל יפרוש עם קצבה של 15.8 אלף שקל (יחס תחלופה של 53%), לא כולל קצבת זקנה.

במילים פשוטות, מי שמרוויח מהשיטה היום הם העובדים הוותיקים, בעוד שהצעירים יפסידו כשיפרשו לפנסיה. לאותו קידוש של הוותק יש בעיות נוספות. בכל הנוגע לעובדי ההוראה, הוא מביא לכך שהפרמיה על קבלת תפקיד ניהולי יורדת מ־102% בשנת הוותק הרביעית ל־33% עם 22 שנות ותק. כלומר למורים ותיקים אין תמריץ כספי רב להיכנס לתפקידי ניהול ולהתפתח.

הבעיה במבנה השכר במגזר הציבורי לא מתחילה ונגמרת בקידוש הוותק על חשבון המקצועיות והאיכות. כך למשל עובדים במגזר הציבורי נהנים ממימון של הוצאות הרכב שלהם, בעוד שעובדים ללא רכב לא מקבלים את אותו מימון - מה שדוחף עובדים לרכוש רכב גם אם הם לא בהכרח צריכים. במשרד האוצר מכירים בבעיה, אולם בינתיים רק הצליחו למזער את הנזק שלה דרך מתן הטבות מקבילות במקרים מאד נקודתיים.

במשרד האוצר בכלל ובאגף הממונה על השכר בפרט מכירים את הבעיות, ובדו"ח הפעם אפילו התייחסו אליהן בצורה פומבית. הקושי בדרך כלל מגיע בדיונים עם ההסתדרות, שבשנים האחרונות קיבלה יותר מגיבוי מלא משר האוצר הפורש משה כחלון. אולי בסיבוב הבא, על רקע הסכמי השכר שיגיעו ולאור הגירעון הגבוה שנוצר בתקציב המדינה, שר האוצר יעז לדרוש וההסתדרות תגלה אחריות לאומית ותביא לשיפור שייטיב גם עם הציבור הרחב וגם עם העובדים הצעירים, שלא נטועים עמוק בהסתדרות.