למה ליגת העל לא היתה מתקבלת לבורסה לני"ע?

בסביבות 1896 הנרי היינץ - התעשיין האמריקאי שהיה אחראי על אימפריית המזון שעדיין נושאת את שמו - דרש שהקטשופ שלו יימכר בבקבוק זכוכית שקופה. הסיבה היתה שחברות מתחרות השתמשו בבקבוקים או כלים לא שקופים כדי להסתיר את הקטשופ שלהן, שבגלל רגולציה מינימלית היה מלא ברעלנים ודברים לא קשורים כמו גבס, אבק, אבנים ועוד דברים שכביכול היו אמורים להיות חומרים משמרים.

הדוחות הכספיים שמתפרסמים באתר המנהלת מעלים יותר תהיות מאשר עונים על שאלות. הדוחות הללו, לא מלאים ברובם, מלמדים אותנו שקבוצות גדולות כגון בית"ר ירושלים הפסידו כ-15 מיליון שקל בעונה שעברה ושהפועל תל אביב רשמה הפסד של כ-7 מיליון שקל.

אנחנו גם יודעים מהם על הפסדים של הפועל חיפה (1.8 מיליון שקל) ורווחים אצל בני יהודה (2.8 מיליון שקל), הפועל חדרה (2.8 מיליון שקל), מ.ס אשדוד (1.4 מיליון שקל) וסקציה נס ציונה (110 אלף שקל). שאר הקבוצות - כולל ענקיות כגון מכבי חיפה, הפועל באר שבע ומכבי תל אביב? אין דוחות עליהן כי חברי המנהלת, בעלי הקבוצות ,שינו את התקנון שמחייב שקיפות מינימלית כדי לא לחשוף את רמת ההשקעה שלהם בקבוצה.

אייל סגל צילום: עוז מועלם

מיטשל גולדהאר, לא אוהד מכבי תל אביב, משקיע מזמנו, כספו ורצונו במכבי תל אביב ובלעדיו הקבוצה כנראה תתקשה לעמוד על הרגליים במתכונת הנוכחית. הקבוצה אמנם נבנתה לעמוד בתנאי הפייר פליי הפיננסי, אבל עדיין תלויה בקנדי.

במכבי חיפה עשויים לרשום הכנסות נאות ביותר ממכירת כרטיסים ומנויים אך על פי כל הערכות יעקב שחר עדיין מכניס כסף רב שבלעדיו הקבוצה לא היתה יכולה להתמודד במכבי חיפה. גם הפועל באר שבע עדיין תלויה בהכנסת היד לכיס של אלונה ברקת.

מה משותף לגולדהאר, שחר וברקת? מלבד הכסף הגדול, כולם גם לא ממש אוהדים את הקבוצות שהם הבעלים שלהן. משה חוגג, לא אוהד בית"ר ירושלים, הראה שהוא מוכן להשקיע כסף בקבוצה אבל לא ברור עוד כמה זמן ירצה לעשות זאת - בטח כשקיימת אכזבה ממספר הצופים באצטדיון. אולי מדובר באנשי עסקים לגיטימיים אבל אנחנו לא באמת יודעים למה הם בוחרים להיות בעלים של הקבוצה ובגלל שקיפות בעייתית אנחנו לא יודעים מה הם כן מרוויחים מההזדהות שלהם עם הקבוצות.

הבקבוק עכור עוד יותר כשחושבים על הטיפוסים שמנהלים את הקבוצות. לא ברור בדיוק מה היכולות הכלכליות של האחים ניסנוב (הפועל תל אביב), כולם יודעים מה היכולות הכללית של איזי שרצקי אבל גם לכולם ברור שלמרות שהוא בעלים של עירוני קריית שמונה מאז תחילת שנות ה-2000, הקבוצה לא יכולה לעמוד על הרגליים בלעדיו; יואב כץ - שגדל בישראל וטס לארה"ב בשנות העשרים לחייו וכעת, איכשהו, מדבר עברית עם מבטא אמריקאי של יליד וושינגטון - כל כך לא אהוב על ידי אוהדי הקבוצה שלו, שרבים מהם החליטו להקים קבוצה חדשה; אשר אלון, לא אוהד את הפועל רעננה - אין לה הרבה אוהדים - הוא האיש החזק בקבוצה שבקושי מעניינת מישהו ברעננה; ברק אברמוב מבני יהודה הסתובב בשנה האחרונה בבתי משפט כשעל גבו חשדות שונים ומשונים; ג'קי בן זקן, האיש החזק במ.ס אשדוד, הורשע בעבר בשורה של עבירות ניירות ערך ומרמה, ולפני שנה, חדרה היתה כבר בדרך לפירוק על פי בקשת רשם העמותות אבל בסוף עניינים הסתדרו.

הקבוצה מנוהלת על ידי אורן גולן - אנחנו לא יודעים הרבה עליו. הקבוצה הזו - מעט מאוד אוהדים - במקום השישי בליגת העל. הפועל כפר סבא מנוהלת על ידי יצחק שום, שפיטר מאמן על כך שלא אפשר לנכד שלו לשחק. גם הוא מסוכסך עם אוהדי הפועל כפר סבא על מגוון נושאים.

ואז יש את אייל סגל, שבקיץ 2016, נכנס לניהול מכבי נתניה. סגל הוא איש עסקים שב-2016 מכר 60% מחברתו, מגאסון, לפי שווי חברה של 145 מיליון שקל, נכנס לקבוצה כדי להציל אותה מפשיטת רגל והעלמות מהמפה.

הוא אוהד הקבוצה. היה על היציעים לפני שאפילו חשב להיכנס לבעלות. הוא השקיע בין 10 ל-15 מיליון שקל מכספו כדי להתמודד עם הדרישות המקצועיות והכלכליות. הקבוצה שלו הפכה לקבוצה דרג ב' הכי טובה בישראל וגם הביאה לא מעט אוהדים לאצטדיון. ואולם, סגל שניסה להפוך את האוהדים לחלק מהבעלות בקבוצה, התעייף מההתנהלות של הכדורגל הישראל.

מהתנהלות חלק מהאוהדים, מהתקשורת ומהרשויות. הוא יעזוב את הקבוצה והכדורגל הישראלי יאבד את אחד מהבעלים היחידים בליגה שהוא בקבוצה שלו מתוך אהדה לקבוצה ולא אינטרסים אחרים שקשה להבין.