תערוכה בפריס: דיאלוג נדיר בין שני מעצבי על

שמלת קוקטייל שחורה עשויה תחרה מ־1950 ולצדה שמלת תחרה אדומה שנראית כמו אחותה הצעירה, מ־2016 , הן רק דוגמה אחת לדיאלוג הנדיר בין שני מעצבי על ענקים — כריסטובל בלאנסיאגה ואזאדין אלאיה — המתקיים בתערוכה המופלאה “פסלים של צורה“ שנפתחה בפריז. זו גם זו מספרות למתבוננים בהן תפירה עילית מהי ומלמדות אותם על שליטה יוצאת דופן בגזרות, על דיוק ושאיפה לשלמות, ועל על־זמניות המתקיימת זה יותר מחצי מאה של אופנה.

לא אחת נעשה שימוש במונח “ארכיטקט של בגדים”, אם בנוגע לבלנסיאגה ואם לאלאיה. בתערוכה החדשה המוצגת עד 28 ביוני בביתו לשעבר של אלאיה במארה בפריז מתקיים מפגש מרתק בין יותר מ־56 פריטים בעיצובם של שני מאסטרים של סגנון ונפח, חושניות ואלגנטיות, הניצבים זה מול זה ומציגים את הפרשנות שלהם לבולרו שחור או לשמלת ערב שחורה, למשל.

דגמים שעיצבו בלאנסיאגה ואלאיה. כשהם מוצגים בתערוכה זה ליד זה קשה לדעת מי עיצב מה

בלאנסיאגה הספרדי ואלאיה הטוניסאי היו שניהם בעלי יכולות טכניות נדירות. הם ידעו לגזור, להרכיב ולתפור שמלה מאפס, כזאת שתעצים את האשה הלובשת אותה ותחמיא לגופה. לשניהם יצאו מוניטין של מי שלאם מתפשרים, של חייטים אומנים הבקיאים בטכניקות הקלאסיות של החייטות. לדברי אוצר התערוכה, אוליבייה סייאר, התקיים ממש קשר סימביוטי בין המוחות שלהם בגישה לבד, צורה ומחווה של בגד. “הזמן כמו עוצר מלכת וכרונולוגיה אינה רלוונטית”, אמר למגזין “וולפייפר”. “נדמה שלשניהם היתה מטרה אחת — הנשגב”.

כשבית בלנסיאגה נעל את שעריו לראשונה ב־1968 היו שאמרו, שבאותו רגע תם עידן האלגנטיות. בלנסיאגה חש אז ייאוש מהתיעוש של האופנה וסירב להתפשר על שיטות העבודה והאומנות שלו. בשונה ממעצבי על אחרים בהם שאנל, דיור ואיב סן לורן בלנסיאגה לא הצטרף לטרנד הפרט־א־פורטה בטענה שזה סגנון שאינו הולם את כישוריו.

מאדאם רנה, סגנית יו”ר בית בלאנסיגה בעת ההיא, פנתה אז לקוטורייר הצעיר אלאיה והזמינה אותו לבחור מהעיצובים המקוריים של המעצב הנערץ ומבדים שייצר ונותרו במחסן של בית האופנה ברחוב ז’ורז’ החמישי. “במשך הדורות אסף אלאיה יותר מ־400 פריטים של בלאנסיגה, הרבה לפני שאנשים התחילו ליצור לו ארכיון”, סיפרה קרלה סוזאני, נשיאת אגודת אלאיה ל”וולפייפר”. “אז החלה האובססיה של אלאיה שהבגדים הללו שימשו לו השראה”.

מעיל בעיצובם של כריסטובל בלאנסיאגה ואזאדין אלאיה צילום: Aït Ouarab

בדומה לבלנסיאגה, גם אלאיה סירב בחייו להתכופף לפני תעשיית האופנה: בתחילת שנות ה־2000 הוא בחר לפרוש מלוח התצוגות בשבוע האופנה בפריז וקיים תצוגות קטנות בביתו, ללא הד תקשורתי, ועד מותו ב־2017 חי לפי האמת שלו. אלאיה, מבכירי מעצבי האופנה הפריזאים שכונה “חייט העילית” ובלנסיאגה, “המאסטר של כולנו” כפי שהגדיר הובר דה ז’יוונשי את המנטור שלו — היו שניהם אמנים יוצאי דופן, שחלקו את השאיפה לשלמות והיו אמיצים דיים לעשות מה שרצו. למעשה, היה זה ז’יוונשי (שמת ב־2018) שהציע את הרעיון לתערוכה משותפת, כשביקר בסטודיו של אלאיה זמן קצר לפני מותו של אלאיה — “רצינו לחלוק כבוד לחלום של ז’יוונשי”, אמרה סוזאני. החלום התגשם.