"מיס אמריקנה": טיילור סוויפט מגיבה לביקורת נגדה

מעשה בנערה כל־אמריקאית עם תלתלי זהב, שיניים צחורות ומבטא דרומי שפרסמה אלבום בכורה בגיל 16, זכתה בן רגע לתהילת ענק, ומאז לא הפסיקה לשיר על החיים בצל המצלמות והציפיות. לנערה הזאת קוראים בריטני ספירס. אבל גם טיילור סוויפט. וכאן שני הסיפורים מתפצלים.

בריטני היתה הקורבן הטראגי הראשון של התבגרות לעיני הציבור בעידן האינטרנט. כשמחיר התהילה היה כבד מדי זה נגמר באשפוז במוסד פסיכיאטרי. אבל טיילור היא לא בריטני. וכשכל הטוקבקיסטים בעולם החליטו לצלוב אותה, היא עשתה סיבוב פרסה ובראה את עצמה מחדש. ברגע הזה בזמן תופסות אותה מצלמות הדוקו “מיס אמריקנה”, שעלה בסוף השבוע בנטפליקס.

טיילור סוויפט צילום: Netflix

הסרט נפתח בשיחה עם סוויפט, במראה שכאילו נועד להזכיר לאמריקה למה היא התאהבה בה — לבושה באוברול ג’ינס נערי וחולצה ורודה, עם חתול חמוד בחיקה, יושבת בעליית הגג ומדברת “בלי איפור”. ומכאן נפרש סיפור עלייתה ו(סוג־של) נפילתה של סוויפט, אבל לפי נראטיב חדש: לא הילדה שחלמה להצליח וניצחה, אלא הילדה שתמיד רצתה לְרַצוֹת את כולם, בנתה את הביטחון שלה על אשרור מאחרים, וכשזה דעך, התרסקה.

הבחירה בשם הסרט הולמת את סוויפט, שסיפור חייה בעשור האחרון מהדהד את סיפורה של אמריקה הלבנה שבין מחאת Black Lives Matter למחאת Metoo. כמו אמריקאים רבים גם סוויפט התעוררה בוקר אחד לגלות שהיא פריבילגית, רק בגלל צבע עורה, ולא ידעה מה לעשות עם זה. זה קרה לפני כארבע שנים, כשהתפוצץ הסכסוך השני שלה עם קניה ווסט, שבו היא נתפסה בסוג־של שקר, וכל האינטרנט האשים אותה במניפולטיביות — כי דמעות של בחורה בלונדינית תמיד יביסו בתקשורת זעם של גבר שחור, גם כשהוא צודק.

ובוקר אחר היא התעוררה לגלות שכמה שלא תצליח — מבחינת מערכת החוק היא כולה אשה. ולכן כשתבעה שדרן רדיו שתקף אותה מינית, אפילו שהיה תיעוד מצולם לתקרית, אפילו שהיו שבעה עדים לצדה ואפילו שהיא טיילור פאקינג סוויפט, היא נאלצה לעבור את מסכת ההתעמרויות שעוברת כל אשה שנאבקת בגבר אלים.

וכמו אמריקה של העשור האחרון, לטיילור היו שתי אפשרויות תגובה לתהפוכות: להיות טראמפ, כלומר להתבצר בלוחמנות ולהקצין עמדות, או להיות קלינטון, כלומר להפנים את הביקורות הרלבנטיות ולנסות להשתנות. סוויפט בחרה באופציה השנייה. ובאופן משמח, אצלה זה דווקא הצליח.

הבעיה העיקרית ב”מיס אמריקנה” היא שמדובר בדוקו־סלב, ז’אנר בעייתי שסובל מביום יתר — לא של הסרט, אלא של הכוכבים שאמורים להציג את “האני האמיתי” שלהם. העניין הוא שבדרגת תהילה כזאת, אף כוכב לא באמת מסוגל לשמור על כנות נטולת פילטרים. והסרט לא מציג אף דמות שתביא סיפור שלא עולה בקנה אחד עם מה שרוצה לספר גיבור הסרט. בכל זאת, הוא הכוכב, ולרוב גם המפיק.

בהתחשב בכוכבית הזאת, “מיס אמריקנה” מספק את הסחורה. סוויפט משכנעת וכובשת, וקשה שלא להיות בעדה, בפרט כשהיא מספרת על חוויות קשות כמו הפרעות אכילה ובדידות כרונית. ואפילו אם אתם לא מאמינים למלה שיוצאת לה מהפה — קשה שלא להעריך את האומץ וכושר העמידה שלה.