מפקד ארגזי היין

הנה זה שוב בא: ההודעה על גרנד סייל ב"דרך היין" נוחתת כמו הזמנה לחתונה שאין דרך לחמוק ממנה. לעזאזל. אני חייב להוציא עכשיו אלפייה? לא חייב, אני אומר לעצמי. הפעם תתאפק. תבין, אתה עיתונאי שכיר, לא אקזיטיונר טרי שאשתו היפה לוגמת רוזה שאטו מיראבל על בסיס שעתי.

העניין הוא שאין לי הרבה סיכוי. ה"גרנד סייל" היא מכירתם, במהלך יום בודד, של ארגזי יין שלמים - 12 בקבוקים בארגז - בסכום שמביא את מחירו של הבקבוק הבודד לנמוך ב־20%־35% מהמחיר הרגיל (הגרנד סייל המדובר כבר נגמר, אבל החדשות הטובות הן שהוא מתרחש אחת לכמה חודשים). זאת הזדמנות ממשית להצטייד בכמות יפה של בקבוקים לתקופה ממושכת (הודעה לעצמי: התקופה מתקצרת דרמטית כשאתה יודע שיש לך מספיק מהם ולפיכך אתה פותח בחופשיות), ובמחיר אטרקטיבי באמת.

חנות "דרך היין" צילום: יובל חן

כך שבשישי הגעתי לסניף במטרה ברורה לא לקנות, או לפחות למצוא - בינות להמוני הקונים שמסתובבים בחנות מזוגגים ואפויים למחצה - זר גבוה ומסתורי שירצה לחלוק איתי ארגז, כלומר שכל אחד מאיתנו ייקח הביתה שישה בקבוקים.

איפה אנשים קנו שם ארגזים בקלות ובמהירות של החזרת פיסת ירושלים לרוסיה תמורת אסירה ישראלית. הסתכלתי עליהם, ועל המחירים המצוינים, בעיניים כלות, וידעתי: הלך עלי.

השאלה הקריטית היא, כמובן, אם אתם בכלל הטיפוס שישתה 12 בקבוקים רצופים מאותו יין, אהוב ככל שיהיה, או שאתם מחפשים גיוון; ולמה להיצמד ליין אחד - אהוב ככל שיהיה, בסדר - כשאפשר להמשיך למחרת ליין אהוב אחר, ולמחרתיים ליין שלישי שהוא עדיין מסתורין בבקבוק.

התשובה ברורה: ה"גרנד סייל" הוא לא המקום להרפתקאות והתנסויות. כאן אתם קונים, במחיר הטוב ביותר, את יינות הבסיס שלכם, אלה שתרצו לפתוח ללא עודף מחשבה. המלצות? אישית אני הולך תמיד על השאבלי היבש, המינרלי והרזה להפליא - מיצוי אולטימטיבי של השבליות - מתוצרת וויליאם פבר, שנמכר בסייל ב־109 שקל לבקבוק (כפול 12, כן?) במקום ב־159 שקל. ציון: 90.

בגזרת האדומים, הכי בטוח להיצמד לקוט דה רון ריזרב של פרין יין הבסיס הטוב מכולם, שנמכר כאן ב־51 שקל לבקבוק במקום ב־80 כרגיל, יין אלגנטי וחלק עם גוף מתון וטעמים אדומים ועגולים של אוכמניות, שזיף, דובדבן ותבלינים, שהופכים את הלגימה כולה לחמימה ולא מופרזת. אפשר לשתות ממנו לאורך ערב שלם מבלי שהוא יכריע אותך. ציון: 88.

הפעם נשברתי וקניתי גם חצי ארגז (כן, בסוף מצאו לי פרטנר) מהשרדונה בורגון 2017 של לואי ז'אדו ב־80 שקל במקום 109 שקל. יש בו משהו מאוזן ושלם; הוא צרפתי מאוד: חד, קריספי, עם טעמי לימון, אפרסק לבן ואשכולית, ללא שמץ מהדרמטיות של שרדונה

קליפורני, אבל עם מספיק נוכחות לפרי, ועם ארומה נהדרת של ליים, עץ ומעט חמאה. אנשים נכבשים בקסמו מיד. ציון: 88.

כך שאני מסודר לחודש הקרוב, ודי ברור שבסופו אני כבר אשנא את השרדונה ז'אדו הזה. וגם את הגרנד סייל שהרג לי אותו.

אחד לדרך

Saint-peray 2015 של איב קויירון

עוד לבן נהדר של היקב הקטן מצפון הרון (ייבוא: ג'יאקונדה), הפעם שילוב טיפוסי של מרסן ורוסאן עם ארומה נהדרת של הדרים מכמה סוגים, לימון וטיפה וניל, גוף נוכח וטעמי פרי אפרסקיים בשילוב אגס, חמאה ורמז לחבית. התוצאה עשירה ומורכבת למדי. לא לחובבי רזון, בהחלט למי שאוהבים נוכחות ואופי. ציון: 90. מחיר: 150 שקל.