תערוכה חדשה מנסה לפענח את סוד הקסם של הדובים

איך הפך הדוב לחיית הדגל של תעשיית הצעצועים באשר היא, שסוחפת אחריה ילדים, וגם מבוגרים, בכל רחבי העולם? אולי זאת הפרווה, אולי העגלגלות ואולי הגמלוניות, אבל נדמה שמדובר בקונצנזוס: כולם אוהבים דובי צעצוע.

התערוכה ״כן דובים ולא יער״ שתיפתח בסוף השבוע בגלריית בית מאירוב בחולון (אוצרת: חנה הרצמן) מתמקדת בסיפור האהבה הזה, ותציג כ־800 דובי צעצוע מאוספים שונים, כמו זה של טדי קולק שהיה אספן דובים להוט, או דובים מכניים ודובים עתיקים מתוך האוסף הנדיר והעצום של איש העסקים אריק נודלמן, וגם דובים שנסרגו במיוחד עבור התערוכה.

״יש כאן פרדוקס: איך אחת החיות האכזריות בעולם הטבע הופכת לחיית מחמד”, אומר המעצב פרופ’ איקו אביטל, שהוא ובעיקר אשתו נוני שימשו שנים רבות כמעצבים במפעל טוילנד, שהיה אחראי ליצוא קולקציות רבות של חיות פרווה לחו”ל.

בתערוכה יוצגו מגוון דובים שעיצבה נוני, דוגמת שלושת הדובים שיצרה באמצע שנות השמונים בהשראת ילדיו של אפרים קישון, ונמכרו באירופה כתוצר נלווה לתוכנית הטלוויזיה שלו. “הרעיון היה לעשות מרצ׳נדייס לתוכנית, שלוש דמויות חמודות שיצטלמו טוב בטלוויזיה ויחזיקו מחיר”, מסביר אביטל איך נולדו שלושת דובי קישון. “נוני באה עם הרעיון ועבדה עליו כשנה. כל בובה היתה משויכת לילד, ועל צווארה היה תלוי סיפור שנכתב לה או לילד, שאני איירתי”.

דובים בתערוכה “כן דובים ולא יער". “יש קשר רגשי לדובי צעצוע, שלא קורה הרבה בעולם העיצוב" צילום: אביגיל עוזי

עד כמה קישון היה מעורב בתהליך?

״הוא לא היה מאוד מעורב ונוני קיבלה בסך הכל יד חופשית. קישון ראה והתלהב, והם חשבו לעשות עוד משהו ביחד אבל כמו דברים אחרים רבים, זה נעצר. זה לא היה פרויקט מסובך, אבל הוא היה יוצא דופן, כי היה פה סיפור”.

פרט למשפחת הדובים של קישון, יוצגו דובים נוספים של נוני, חלקם עוצבו במיוחד לתערוכה. ״נוני עיצבה לתערוכה דוב פתוח, בלי מילוי, וגם דוגמאות מקרטון שהילדים שמבקרים בתערוכה יוכלו לצייר עליהם. היא רצתה להראות שדובי לא גדל על העצים - ושיראו חלק מהתהליך של היצירה שלהם״.

לרובנו היה דובי שהיה לנו קרוב ללבנו במיוחד. גם למעצבי דובים יש כזה?

“נוני עיצבה בהרבה מאוד תחומים אבל הדובים הכי קרובים ללבה. היא היתה הולכת לגני ילדים ומסתכלת עליהם משחקים ומבקרת בגני חיות, כדי ללמוד על הטבע והטבע האנושי. היא היתה מתחילה לעצב מחתיכת פרווה שטוחה, שממנה היא היתה עושה דמות ואחר כך מנשקת ומחבקת אותה כמו אמא לילד. בהתחלה זה הצחיק אותי, אבל אז הבנתי שיש כאן איזה קשר רגשי שלא קורה הרבה בעולם העיצוב”.