דעה
פרשת נעמה יששכר מביישת אותנו. זה לא מגיע לנו
אני מתבייש בדרך שבה ישראל נוהגת בפרשה - לא כמו מדינה ריבונית, אלא כמו קהילה גלותית שאיבדה את עשתונותיה; אני מתבייש בציניות שאפיינה את כל מי שטבל ידיו בפרשה אומללה זו, לבד ממשפחת יששכר
אני מתבייש בדרך שבה נוהגת מדינתי בפרשת נעמה יששכר. זו אינה התנהגות של מדינה ריבונית, שאזרח שלה זכה ליחס מחמיר ולא ראוי מצד מדינה אחרת, אלא התנהגות המזכירה קהילה גלותית שאיבדה את עשתונותיה ויותר מזה, את אמות המידה המוסריות שלה.
גם אני חש אמפתיה לנעמה יששכר, שנדונה לעונש חמור שאינו הולם כלל את מעשיה. גם לי אין ספק שמדינת ישראל צריכה לעשות כל מאמץ דיפלומטי מקובל לשחרורה של נעמה מהכלא הרוסי. יחד עם זאת, איני יכול להשתחרר מהבושה למראה הפסטיבל הנערך סביבה.
נעמה יששכר צילום: באדיבות המשפחה אני מתבייש לראות כיצד מדינת ישראל הפכה אישה צעירה שנתפסה עם כמות (מזערית) של חשיש בתרמילה, לאסירת ציון.
אני מתבייש על ההשוואה בין נעמה יששכר לבין אסירי ציון. למיטב זכרוני, אסירי ציון האמיתיים, אלה שנכלאו בבריה"מ רק על שום יהדותם ורצונם לעלות לישראל, לא זכו ולו לקורטוב מתשומת הלב שהקדיש לה ראש ממשלת ישראל שהעמיד את הפרשה האומללה הזו בראש סדר העדיפות הלאומי. אסירי ציון נמקו בכלא הסובייטי שנים ארוכות ואילו נעמה, שנשאה בתרמילה כמה גרמים של חשיש, הפכה להיות גיבורת האומה ותזכה, מן הסתם, לחיבוק חם ולצילום משותף עם ראש ממשלתנו ויום שחרורה מן הכלא הרוסי, יהיה ליום חג לאומי. הגיבורה שחזרה מן הכפור.
אני מתבייש על כך שלפי בקשתו של ראש הממשלה שלנו, נאות הנשיא ולדימיר פוטין להקצות דקות יקרות מהזמן שנקבע לשיחה ביניהם, לפגישה עם יפה יששכר שבזכות בתה הכלואה, הפכה להיות כוכבת טלוויזיה ואורחת קבועה על מסכינו.
אני מתבייש על שמדינת ישראל, משלמת כופר נפש לממשלת רוסיה, כדי להחזיר את נעמה לארצנו או, נכון יותר לארה״ב, שם היא מתגוררת. לדעתי, ממשלת רוסיה נהגה בעניין זה באופן לא ראוי אבל, נאמר במקורותינו שלא עכברא גנב אלא חורא גנב.
אני מתבייש בראש ממשלתנו שהפך את פרשת נעמה יששכר קרדום לחפור בו והזדמנות לקושש אהדה ציבורית לקראת הבחירות הקרבות.
אני מתבייש לראות איך מהדורות החדשות בשבועות ובימים האחרונים, מלאו בידיעות על כך שעניינה של נעמה יששכר נדון באופן קבוע בשיחותיו של ראש הממשלה עם הנשיא פוטין. הגדילה עשות רשת טלוויזיה מסוימת שדיווחה על שיחה שנקבעה לראש הממשלה עם הנשיא פוטין וציינה כי שני האישים ידונו בנושא נעמה יששכר ו"גם בנושאים אחרים".
יפה יששכר צילום: איי אף פי
אני מתבייש בכך שבאירוע ההיסטורי שהתקיים בארצנו לרגל מלאת 75 שנים לשחרורו של מחנה ההשמדה אושוויץ שורבבה במקום בולט פרשת נעמה יששכר, וכך שני הנושאים העיקריים שכיכבו אצלנו במעמד שווה בימים אלה היו שחרור אושוויץ ושחרורה של נעמה יששכר.
אני מתבייש בכך שצילום אמה של נעמה, הגברת יפה יששכר, יחד עם נשיא רוסיה פוטין ובנימין ושרה נתניהו ותיאור פגישתם המרגשת, קיבלו מקום של כבוד בחדשות הערב בטלוויזיה, בזמן של צפיית שיא ביום היסטורי וחשוב זה, ממש אחרי נאומו המרגש של נשיא גרמניה. נראה שעניינה של נעמה יששכר הוא זה שזכה לחלק הארי במהדורות החדשות ולא דבריהם של מנהיגי העולם.
אני מתבייש שנשיא רוסיה הועמד לצילום משותף עם אמה של עבריינית. קשה להאמין שמר פוטין הוא הוא זה שלחץ וביקש צילום משותף שלו יחד עם יפה יששכר בכדי לשפר את סיכוייו בבחירות הבאות ברוסיה ונראה, לכאורה, שמטרת הצילום הייתה לשפר את ענייניו של ראש הממשלה בבחירות הבאות בישראל.
למרות שנעמה היא גם אזרחית אמריקאית, אינני מופתע מכך שממשלת ארה"ב לא נקפה אצבע בפרשה. נראה שממשלת ארה"ב אינה יוצאת מכליה (ומדעתה) כל אימת שמי שהורשע בעבירת סמים קלה, אפילו אם הוא אזרח אמריקאי, נענש על מעשהו במדינה אחרת, גם אם גזר הדין הוא שערורייתי ולא פרופורציוני,
אני מתבייש בציניות שאפיינה את כל מי שטבל ידיו בפרשה אומללה זו, לבד ממשפחת יששכר.
אני מתבייש באלה שהפכו פרשה אנושית ועצובה זו, לפסטיבל לאומי.
אני מתבייש. זה לא מגיע לנו.
