מפרץ חיפה: תכנון בעיניים עצומות

הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה במחוז חיפה צפויה לעסוק הבוקר בשתי תוכניות שונות לפיתוח האזור. הראשונה - הקמת תחנת כוח במתחם בתי הזיקוק והשנייה - קידום נדל"ני במפרץ חיפה. מדובר בשתי תוכניות ארוכות טווח, שהשלמתן תיארך שנים רבות, במקרה הטוב. למרבה הצער, זו המציאות התכנונית בישראל, אבל מה שקורה בחיפה חורג מהכשל הבסיסי הזה. במקרה הזה, קידום תוכנית אחת בהכרח יעכב עד יתקע קידום של התוכנית השנייה, אף ששתיהן מקודמות במקביל במסלולי התכנון הממשלתיים. במילים אחרות, יד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל.

בתי הזיקוק צילום: אלעד גרשגורן

תחנת הכוח הקיימת בבתי הזיקוק הוקמה בשנות ה־80 ומפיקה כ־40 מגה וואט. בזן רוצים אחת שתפיק גם כ־130 מגה וואט וגם 400 טון קיטור, עם אפשרות למכור את עודפי החשמל לרשת הארצית. שר האנרגיה יובל שטייניץ אישר את התוכנית להקמת התחנה ב־2018. מאז היא אושרה בוועדות השונות, אך נעצרה לאחר שהעיריה וגופים ירוקים עתרו נגד הפיתוח בטענה של חוסרים בתכנון, במידע ובשקיפות לציבור. בית המשפט העליון פסק ביולי האחרון שאם רוצים להקים שם תשתית חדשה, על המבקש להגיש את כל המידע וללכת בדרך המלך, וזו מטרת הדיון מחר.

שעה לאחר מכן, ידונו בוועדה בתוכנית של רשות מקרקעי ישראל לפינוי אזור מפרץ חיפה - שבו שוכנים בתי הזיקוק - בדרך להקמת כ־83,000 דירות ו־2.1 מיליון מ"ר של תעסוקה ומסחר. לפי הלו"ז המקורי, התכנון היה אמור להתחיל ב־2019, ניקוי הקרקע ומי התהום כשנתיים לאחר מכן ושיווק הקרקעות ב־2025. כל זה, כשאין תוכנית או החלטת ממשלה לפנות את בית הזיקוק, לסגור אותו, לפצות את בעליו על סגירתו ולהסביר לציבור איך יגיעו לישראל 60% מהבנזין והסולר שבז"ן מספקת היום.

כפל התכנון הזה לא עוזר לאף אחד. בטח לא לציבור המבולבל, שצריך לנסות ליישב את הסתירות ולתהות כיצד יקומו שתי תוכניות על שטח אחד. אם, בכלל, יקומו אי פעם.