בנט הותיר פערים עצומים

יום פרסום נתוני המיצ"ב, בחינות ההערכה של משרד החינוך, שחל אתמול, הוא לרוב יום לא קל למערכת החינוך. השנה, בגלל שינוי במתכונת הבחינה, לא ניתן להשוות את התוצאות לשנים קודמות. במשרד החינוך בוודאי לא התאבלו על כך. ועדיין, גם במתכונת החדשה ניתן להשוות בין התלמידים השונים במערכת החינוך, והתגלו פערים של עשרות נקודות בין תלמידים ממעמד חברתי כלכלי חזק וחלש ובין יהודים לערבים.

המגזר הבדואי, למשל, ממוקם במקום האחרון בכל דירוג, בכל בחינה ובכל מדידה. רק זה בפני עצמו דורש תוכנית חירום לאומית. רוב הציבור החרדי לא נמדד בבחינות האלה, כמו במבחני פיזה, כאילו מדובר באוטונומיה. ואולי באמת מדובר באוטונומיה. היחידים שיכולים לחגוג הם הדרוזים, שמערכת החינוך שלהם הולכת ומתברגת בין החזקות בארץ.

ארכיון צילום: גדי קבלו

נתוני מיצ"ב מצטרפים לממצאים הקשים מאוד שפורסמו השבוע בשנתון המועצה לזכויות הילד. למשל, רק 13% מהתלמידים בחמישון התחתון בחינוך העברי זכאים לתעודת בגרות העומדת בדרישות האוניברסיטאות, בפער עצום לעומת זכאות של 84% בחמישון העליון. מדובר בסטירת לחי לתוכנית לצמצום הפערים שהתנהלה כל תקופת כהונתו של נפתלי בנט כשר החינוך.

לממשלה הבאה ממתין אתגר קשה מאוד בתחום החינוך. הפערים עצומים, והגירעון התקציבי יקשה מאוד את צמצומם. העבר מלמד שהישועה לא תבוא מממשלה נוספת של נתניהו, שבאופן עקבי לא מקדם צדק חברתי, אפילו אם מדובר בצדק לשכבות היהודיות החלשות, שבהן בוחרי ימין רבים. הפערים האלה מגבילים את פוטנציאל הצמיחה של המשק, שמגיע בעיקר מהשכבות החלשות.

בתוך כך, צריך לשאול מדוע יש בדו"ח המיצ"ב רק ניתוחים נפרדים של המגזר היהודי והערבי ואין ציונים כלליים למערכת החינוך. הניתוחים האלה חיוניים, כי זו התמונה האמיתית. למרות כל הפערים וההבדלים, ישראל היא מדינה אחת.