המכה הקשה בתעסוקה: לפריפריה ולמבוגרים

אם הנתונים שפרסם אתמול (א') שירות התעסוקה על מצב שוק התעסוקה היו מתפרסמים לפני חמש שנים, הם היו יכולים להיחשב חלומיים. אין ספק מצבה של ישראל בתחום התעסוקה טוב. הבעיה היא המגמה השלילית. אם עד 2017 כל נתוני האבטלה היו במגמת ירידה, הרי שבשנתיים האחרונות הם במגמת עלייה וזה צריך להדאיג מאוד.

לשכת התעסוקה בתל אביב צילום: צביקה טישלר

דוגמה מצוינת לכך היא המדד לבדיקת הסיכוי למצוא עבודה, שיצר שירות התעסוקה השנה לראשונה אבל חישב אותו גם לאחור. המדד מתבסס על היחס בין מספר מחפשי העבודה ומספר המשרות הפנויות. בינואר 2015 הסיכוי למצוא עבודה עמד על 35% והוא טיפס עד ל־64% בינואר 2018. מאז ועד לסוף 2019 ירד המדד ל־60%, כלומר ירידה של 4%. הגורמים לכך הם העלייה במספר דורשי עבודה והירידה במספר המשרות הפנויות, מה שגורם לכך שעל כל משרה פנויה יש יותר תחרות. אבל זה לא הנתון השלילי היחיד: אחרי שש שנים רצופות שבהן נרשמה ירידה במספר דורשי העבודה, ב־2019 עלה מספר דורשי העבודה ב־0.5% והגיע ל־161.6 אלף מתייצבים בלשכות בחודש בממוצע. לראשונה מאז מרץ 2015, שיעור תובעי דמי האבטלה עבר את הרמה של 2.5% מכוח העבודה.

החשש מפיטורים המוניים

בשירות התעסוקה מייחסים את המגמה השלילית לשורת הודעות שמסרו גופים שונים על כוונה לפטר מאות עובדים כל אחת, כוונות שטרם בוצעו. מדובר, בין היתר, בכוונה בסלקום, ארקיע ועיריית קריית גת. בשירות סבורים שהדבר הכניס חברות רבות המספקות שירותים להמתנה. הן אינן מגייסות עובדים ואולי אף מתחילות לפטר. אם וכאשר הפיטורים ההמוניים יגיעו, יהיה יותר גרוע. החשש גדל עוד יותר לאור הוודאות שהממשלה תצטרך לבצע קיצוצים גדולים בתקציב, מה שעלול אף הוא לגרום לפיטורי אלפי עובדים.

אפשר אולי להתנחם בכך שבינתיים, לפחות בהשוואה עולמית, מצב שוק העבודה מוסיף להיראות טוב. זאת, הודות לאבטלה נמוכה של 3.9% בהשוואה לממוצע ה־OECD שעומד על 5.3%. עם זאת, ישראל ממוקמת בשיעור האבטלה רק במקום ה־12 ב־OECD. במקום הראשון בארגון ניצבת צ'כיה עם שיעור אבטלה של 2.2% בלבד. היבט חיובי נוסף: שיעור גבוה של השתתפות בכוח העבודה (גילאי 15 ומעלה) שעומד על 64% בהשוואה לממוצע מדינות ה־OECD שעומד על 60.5%. שיעור זה מציב את ישראל במקום ה־11 בין המדינות המפותחות.

האבטלה אולי בשפל אבל זה לא חל על כולם. יש מגזרים שעבורם מציאת עבודה היא משימה קשה במיוחד. מדובר, בין היתר, בבני ה־55 ומעלה. 28% מבין דורשי העבודה הם אנשים מבוגרים בגילאי 55–64. יותר מחצי (52%) מתובעי הבטחת ההכנסה הם בני 55 ומעלה.

בשירותי התעסוקה מתגאים מאוד בתוכנית "מעגלי תעסוקה" שהורידה את מספר מקבלי הבטחת ההכנסה מ־110 אלף ב־2015 ל־61 אלף ב־2019, ירידה של 45%. גורמי רווחה טוענים, לעומת זאת, שלירידה תרמה גם השחיקה בגובה הקצבה והתנאים ההולכים ומחמירים לקבלתה. אלה גרמו לכך שלרבים לא היתה ברירה אלא לצאת לעבוד גם אם בריאותם אינה מאפשרת זאת.

אלא שמתברר שהירידה בקבלת הבטחת ההכנסה פסחה לחלוטין על השכבות המבוגרות של גילאי העבודה. יותר מחצי (52%) ממקבלי הבטחת ההכנסה הם בני 55 ומעלה. בשירות מסבירים זאת בכך שתוכנית "מעגלי תעסוקה" לא הופנתה לגילאים אלה. זאת בגלל ההנחה שמדובר במקרים קשים במיוחד להשמה, בשל שהות ארוכה מחוץ לשוק העבודה, בעיות שפה וכישורים. בשירות אומרים שבימים אלה הם עובדים על תוכנית השמה מיוחדת למבוגרים. בינתיים המובטלים צוברים עוד שנים בלי משכורת ובלי חיסכון לפנסיה, מה שמבטיח שהם ימשיכו לחיות מקצבאות גם בגילאים מבוגרים יותר.

כישלון של המדינה

עוד ציבור שנשאר מאחור הוא תושבי הדרום והצפון. בעוד מדד הסיכוי למצוא עבודה בכל הארץ עומד על 60%, הסיכוי למצוא עבודה באזור הדרום, בשנת 2019, עמד על כ־30% ובאזור הצפון על כ־28%, כלומר חצי. הסיבה היא לא יותר מחפשי עבודה אלא היצע משרות נמוך. הסיכוי הגבוה ביותר הוא כצפוי במחוז תל אביב שם יש יותר משרות פנויות ממחפשי עבודה.

בשירות התעסוקה סבורים שהפתרון הוא נגישות תחבורתית גבוהה שתאפשר לתושבי הפריפריה לעבוד במרכז. בפועל, סביר להניח שהדבר האחרון שהמדינה רוצה הוא כמות גדולה של תושבי הפריפריה שתעבוד במרכז ואולי גם תעבור לגור שם. הנתונים ללא ספק מעידים על הכישלון של מדינת ישראל ביצירת מקומות עבודה בצפון ובדרום. בצפון ובדרום מרוכזת אוכלוסייה ערבית גדולה, ומדובר באוכלוסייה הענייה ביותר בישראל.

תוכנית 922 לפיתוח כלכלי של האוכלוסייה הערבית העבירה כספים רבים לתחומים כמו תחבורה ציבורית וסלילת כבישים. אבל נראה שהצליחה הרבה פחות ביצירת מקומות עבודה.