ביום שהימין גילה את בג"ץ

המערבולת המשפטית שהתחוללה היום (א') סביב חוות הדעת שניפק היועץ המשפטי של הכנסת איל ינון היא עדות נוספת להטרפה שאליה ראש הממשלה בנימין נתניהו גורר את המדינה, מבחירות לבחירות, משכנע את אחרוני המפקפקים שכלום לא מעניין אותו חוץ מהחסינות. החסינות, ומנהל למטוס המלכותי, כפי שחשף אתמול צבי זרחיה ב"כלכליסט".

איל ינון, בנימין נתניהו ויולי אדלשטיין צילום: אלכס קולומויסקי, אוהד צויגנברג

הדרמה שהתגלגלה החלה בבוקר בעתירה שהגיש הליכוד לבג"ץ, לאחר ששכח לבקש צו ביניים לעצירת החלטת ינון. היועץ ינון התנדב לדחות את פרסום החלטתו לשעה ארבע. פרקליטי נתניהו מיהרו בשלוש וחצי שוב לבג"ץ, לבקש את הצו, ונדחו. ינון, כצפוי, מנע מיו"ר הכנסת אדלשטיין לטרפד את הקמת ועדת הכנסת. אדלשטיין הגיב בנאום נוקב ומבולבל. הוא מתנגד לינון, הוא ימתין לבג"ץ ועד אז? את זה התקשה לבטא במילים.

ההתנגדות של אדלשטיין נשענת על ה"ג'ונגל" שהדיון בחסינות ידרדר אליו. דיון שאמור להיות ענייני ומעין משפטי יהפוך לריאליטי של רייטינג וצעקות, להחלטה תפורה מראש של פוליטיקאים. זה מה שיו"ר הכנסת חושב על הקולגות שלו, ואנו נדרשים להאמין שבעניינים הרי גורל אחרים הם לא מצביעים לפי האינטרס הפוליטי והמפלגתי. אבל לפחות עכשיו ברור מי תופר כאן תיקים: הפוליטיקאים, לא המשפטנים.

העתירה שהוגשה, בטענה הזויה של ניגוד עניינים, נוגעת לניהול ענייניה הפנימיים של הכנסת. להזמין את בג"ץ להתערב בהליך פנים־פרלמנטרי סותר לחלוטין את תפיסת הימין המשפטי, שמתנגד להגבלת הכנסת בידי בג"ץ.

הכאוס אתמול נגזר גם מהמציאות המוזרה שבה ראש הממשלה והקואליציה שלו הם מיעוט בכנסת. בפועל, כחול־לבן היא הממשלה וגוש הימין־חרדים הוא האופוזיציה. המציאות הזו מופעלת כעת על שאלת החסינות. הרוב כפה את דעתו, והמיעוט רץ לבג"ץ. סוף סוף מבינים בליכוד את תפקיד המשפט כמגן על מיעוטים, חלשים וזכויות אדם. והפעם, האדם שלשיטתם נפל קורבן לעריצות הרוב ולניגוד עניינים הוא ראש הממשלה.