ינון יכשיר הדיון בחסינות ונתניהו ינסה לעכב

היום (א') יודיע היועץ המשפטי של הכנסת איל ינון האם הוועדה המסדרת תוכל לכונן ועדת כנסת לדיון בחסינות ראש הממשלה בנימין נתניהו גם בלי אישור יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין. אמנון אברמוביץ', באולפן שישי, הקדים והודיע שינון יאפשר זאת.

הנה, ממש בסמוך להודעת הזוג המלכותי מלונדון על עזיבת ארמון בקינגהאם, תואץ כנראה גם עזיבת הזוג המלכותי שלנו את ארמון בלפור.

בנימין נתניהו צילום: אי פי איי

על ינון להכריע בהיקף שיקול הדעת של יו"ר הכנסת שנקלע למחלוקת חסרת התקדים עם יו"ר הוועדה המסדרת אבי ניסנקורן, על כינוס הוועדה בתקופת הפגרה. וזאת, לאחר שהוועדה המסדרת הגבילה עצמה ב"החלטת הפגרות" מיוני 2019, כשמסרה ליו"ר הכנסת את הסמכות לאשר את כינוס הוועדה כאשר "ועדת ההסכמות" לא מאפשרת זאת.

האם יש לאדשלטיין זכות וטו

מדובר בפרוצדורה שקובעת מהות. לגבי המהות - עצם הקמת ועדת כנסת - קבע ינון שאמנם אין חובה להקימה, אבל גם שאין מניעה להקימה. בחוות דעתו הקודמת כתב ינון: "אם חברי הכנסת יסברו שנוכח חשיבות הדיון בבקשת החסינות יש מקום לחרוג מההתנהלות המקובלת בכנסת, ויתגבש רוב להקמת ועדת כנסת קבועה כבר בשלב זה, אינני סבור שקיימת מניעה משפטית לעשות כן". ינון כותב שאם "יתגבש רוב" לא תהיה מניעה להקמת ועדת הכנסת. למסקנה זו עיגונים נוספים גם בחוקים שמסדירים את הקמת הוועדות. חוק יסוד: הכנסת קובע שאת הוועדות תבחר הכנסת, ואילו חוק הכנסת מפקיד את המשימה בידי הוועדה המסדרת.

כעת צפוי ינון להכריע האם, בהתאם ל"החלטת הפגרות", לאדלשטיין יש "וטו" על ניסנקורן. אם לא, ניסנקורן יקים ואדלשטיין יאשר "תחת מחאה" את הקמת ועדת הכנסת לדיון בחסינות. היו"ר נבחר בידי הקואליציה שמייצגת את רוב חברי הכנסת. לא נלקחה בחשבון האפשרות שתיווצר התנגשות בין הרוב לבין היו"ר, ובין היו"ר ליו"ר הוועדה המסדרת.

ויש עוד נימוקים שתומכים בהקמת הוועדה. חוק החסינות שדורש לקיים את הדיון "בהקדם האפשרי", כדי לצמצם את הפגיעה בעקרון השוויון בפני החוק. וגם, מציין ינון, כיצד אפשר לממשלה בפגרת הבחירות הקודמת לקדם את חוק המצלמות למרות התנגדותו. כלומר, למרות שחוק המצלמות, כמו הקמת ועדת הכנסת, סותר את ההתנהלות הממלכתית הנדרשת של איפוק וריסון מקסימליים בתקופת מעבר – בכוחו של הרוב, וגם החוק, לגבור על המקובל.

כל השפנים שנתניהו ישלוף מהכובע

לא קשה לדמיין את ההתנפלות של נתניהו ואנשיו על ינון אילו היו בצד השני של המתרס. "סיכול רצון העם", "דיקטטורה שיפוטית", "הפיכה שלטונית" היו ניתכים על ראשו. במילים אחרות, 65 ח"כים שרוצים דיון מהיר בחסינות מייצגים את רוב העם. נכון שיש כאלה שקשה להם לשאת את העובדה שגם שמאלנים וערבים נכללים ברוב הזה.

מימין: יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין והיועץ המשפטי של הכנסת איל ינון. של מי הסמכות צילום: אלכס קולומויסקי, אוהד צויגנברג

ינון היה מחליט אחרת ככל שמועד הדיון בהסרת החסינות יתקרב למועד הבחירות. כמו שסיכל אפשרות לדון בחסינות חיים כץ שישה ימים לפני מועד הבחירות הקודמות. בקרבה כזו, ה"מקובל" היה גובר על הרוב. נתניהו ואנשיו ישלפו לפיכך שפנים רבים ככל שיוכלו כדי לקרב את דיון החסינות למועד הבחירות ולעקר את הלגיטימיות שלו. השפן הראשון כבר נשלף ונורה: הכפשת ינון. השני, הבג"צים שצפויים והם צפויים על כל החלטה. השלישי, כשתהיה ועדה אז יש סדר ותור. קודם יש לדון בחסינותו של כץ, ואחר כך יש לדון האם נתניהו זכאי להביא ראיות ועדים להוכחת נרדפותו. הפרוצדורה בכוחה להטביע הכל.

ויש שפן רביעי, מוסרי, שרלבנטי בעיקר לחברים מכחול־לבן - אם הם מנצלים חלון הזדמנויות למחטף ערב בחירות, שלא ילינו כשהפרקטיקה הזו תופעל בכל הזדמנות. אבל השפן הזה, שנלקח ממחוזות הצדקנות, נשחט מזמן בידי הליכוד (למשל בחוק המצלמות), וכחול־לבן פטורה מעולו. אחרי שראשיה התנגדו לסיכול משפטי של נתניהו בבג"ץ, הם לא מחויבים גם בטהרנות פוליטית מופרזת במאמציהם להפילו.

ינון הוא כל מה שהימין המשפטי מייחל לו – מאופק ומרוסן, לא אקטיביסט, לא כופה, אלא להיפך: קובע ש"אין חובה", ש"אין מניעה", שמשאיר לחברי הכנסת כמייצגי העם את ההחלטה. והנה, כשהתוצאה לא מסתדרת לנתניהו ולחצרניו הם הולכים בכל הכוח על ראשו. אכזבה למי שמחפש אצלם יושר ועקביות אינטלקטואליים. אבל גם ברור מאליו למי שלא.